אתר משפט ועסקים

מאמר זה מבקר את התמקדות-היתר של דיני המשפחה בקשר הזוגי כקשר המשפחתי המרכזי בין מבוגרים. הטענה שהמאמר מקדם היא כי דיני המשפחה המודרניים צריכים להציב במרכז את הקשר ההורי, ובתוך כך לא רק את הקשר הקיים בין ההורה לילד (קשר ההורות האנכי), אלא גם את הקשר שההורות המשותפת יוצרת בין שני ההורים (קשר ההורות האופקי). הורות משותפת צריכה להיות מוכרת כקשר משפחתי-משפטי משמעותי, אשר יוצר, כשלעצמו, מחויבויות בין ההורים במשותף, ובכלל זה מחויבויות כלכליות.

המאמר מתייחס למחירים הכלכליים שההורות והטיפול בילדים גובים, למצוקה הכלכלית הנגרמת כתוצאה מכך לאימהות החיות בנפרד מאבי ילדיהן, ובפרט למצוקתן של אימהות צעירות לילדים קטנים. המשפט הישראלי, בדומה לשיטות משפט אחרות, מנסה בשנים האחרונות לתת מענה למצוקה הכלכלית של נשים לאחר פרידה, ובכלל זה גם למצוקות הכלכליות הנגרמות להן בשל הטיפול בילדים. אולם התייחסותו של המשפט ליחסים הכלכליים שבין צדדים מבוגרים ולמחויבויות הכלכליות ביניהם מעוצבות בתוך מסגרת-העל של דיני הזוגיות. כך, במסגרת היחסים הרכושיים יובאו כשיקול פערי השתכרות הנובעים מטיפול בילדים, וכאשר נפסקים מזונות בני-זוג, יש שיינתן משקל לפגיעה בכושר ההשתכרות בפסיקת מזונות משקמים או בדרך אחרת.

להמשיך לקרוא ←

האם שופטים יכולים להתנתק מהחלטות שהתקבלו בעבר? מחקר זה חושף תופעה מפתיעה: שופטי בתי-המשפט האמריקאיים לערעורים נוטים לאשר את החלטת הערכאה הדיונית ככל שזו השקיעה משאבים רבים יותר לגוף העניין, וזאת אף כאשר משאבים אלה אינם רלוונטיים לאיכות ההכרעה. ממצאים אלה, המצביעים על קושי בביקורתה של ערכאת הערעור, מתבססים על הבחנה בין שאלות של סמכות עניינית לבין שאלות של מהות. הם מובהקים מבחינה סטטיסטית, משמעותיים בגודלם ומצביעים על קיום תופעה של "עלות שיפוטית שקועה". להתמודדות עם בעיה זו מוצע שינוי פרוצדורלי פשוט – שימוש נרחב יותר בערעורי-ביניים, שמאפשרים בחינה מיידית של ההכרעות של בית-המשפט קמא.

לתופעה המתוארת במאמר עשויות להיות השלכות רחבות בהקשר של המשפט הישראלי. הטענה שערעורי-ביניים עשויים לשפר את איכות ההכרעה השיפוטית מעניינת במיוחד לנוכח הנטייה במשפט הישראלי, בשנים האחרונות, לצמצם את האפשרות לערעור-ביניים. בפרט, המאמר מציע פרספקטיבה אחרת ליחסים בין הערכאה הראשונה לערכאת הערעור בכמה הקשרים בולטים, כגון סמכות עניינית וטענות-סף אחרות, החלטות בעניין אישור תובענה ייצוגית, החובה לערער על החלטות-ביניים חשובות וכן שיהוי בהעלאתה של טענת סמכות עניינית.

להורדת המאמר המלא

מאמר זה בוחן את מהותה והיקפה של הזכות לחיים. הזכות לחיים היא אחת הזכויות העתיקות ביותר, האוניוורסליות ביותר והחשובות ביותר בין זכויות האדם בעולם. גם בישראל הזכות לחיים זוכה במעמד בכיר, וכן בעיגון כפול בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הכולל הן את האיסור לפגוע בזכות לחיים והן את הזכות להגנה על החיים. למרות מרכזיותה של הזכות לחיים, שאלות רבות הנוגעות בה נותרות במחלוקת וללא מענה ברור: מהו מועד תחילתה של הזכות? מהי המשמעות של החובה החיובית להגן על החיים ומה כלול בה? האם הזכות לחיים, לנוכח מעמדה, גוברת על זכויות אחרות בהתנגשה בהם? האם ניתן לגזור מן הזכות לחיים זכויות נוספות אשר לא זכו בעיגון עצמאי בחוקי-היסוד בישראל, כגון הזכות לבריאות או הזכות לסביבה נאותה? מאמר זה דן בשאלות אלה בסיוע מבט השוואתי ותוך התייחסות לסוגיות משפטיות קונקרטיות חשובות, כגון עונש מוות, המתות-חסד, הפלות והזכות לחיים בעת סכסוך מזוין ובשטח הנתון בתפיסה לוחמתית. המאמר מציג גם הבדלים שונים בתפיסה המושגית של הזכות לחיים במדינות שונות, וכן את השינוי שחל בהבנה של הזכות לחיים לכיוון הוליסטי, המתייחס לחיים כאל חיים בכבוד, חיים שראוי לחיותם.

להורדת המאמר המלא

מאמר זה מעיין מחדש בדוקטרינת הסמכות הנמשכת בגלגול ההתדיינות השני, לאחר הסכם שאושר בגלגול ההתדיינות הראשון. המאמר בוחן את מכלול המקרים שבהם הסוגיה עשויה להתעורר, ומבקש לשרטט לראשונה את המבחן הקובע להפעלת דוקטרינת הסמכות הנמשכת – מבחן ה"דן ופָסַק" (להלן: מבחן הדן ופסק). המאמר משרטט את גבולותיו ואת מגבלותיו של מבחן זה על-פי הדין הפוזיטיבי בישראל. כחלק משרטוט המבחן, המאמר עובר בחלקו השני לעיון ביקורתי בכמה עניינים. ראשית, המאמר טוען כי חל ערבוב בפסיקה בין מבחן הדן ופסק לעניין תביעתו העצמאית של הקטין לבין מבחן הדן ופסק לעניין הסמכות הנמשכת של ערכאה לאחר אישורו של הסכם. המאמר טוען כי הרציונלים בשני העניינים שונים, וכי אין זה נכון להקיש מזה על זה, כפי שהפסיקה עושה לא אחת. ערבוב זה גם מביא לידי כך שמבחן הדן ופסק, השייך על-פי טיבו וטבעו למשפחת הכללים, נהפך למבחן הנתון לשיקול-דעת, כאילו היה בן למשפחת הסטנדרטים. שנית, המאמר עומד על פרצות פרשניות למבחן הדן ופסק, וטוען כי ההבחנות הדקות הנעשות בין נושאים שונים בהסכמי הגירושים עלולות לייתר את המבחן ולעקרו מתוכן. שלישית, המאמר מבקש לקרוא תיגר על עקרון הכיבוד ההדדי ומבחן הסיכול – שני הרציונלים של דוקטרינת הסמכות הנמשכת – וטוען כי אף שהם באים לתקן, הם נמצאים מקלקלים. באופן פרדוקסלי, יש בהם כדי להנציח את הפער הקיים בין פסיקתו של בית-הדין הרבני לבין זו של בית-המשפט האזרחי, ובכך אף להחריף את מירוץ הסמכויות בגלגול ההתדיינות הראשון. המאמר מסכם מבט ביקורתי זה בהצעה למודל חדש בדוקטרינת הסמכות הנמשכת.

להורדת המאמר המלא

במרכזה של רשימה זו עומדת השאלה אם התפיסה הרב-תרבותית, שנולדה מתוך הדמוקרטיה הליברלית, צריכה להתחשב גם בקהילות הכופרות ברעיון הליברלי שהצמיח מלכתחילה את ההתחשבות המיוחדת בהן. בשנים האחרונות אנו עדים להתפכחות בקרב מדינות אשר מתמודדות עם קהילות מיעוטים המבקשות לשמר את זהותן תוך פגיעה בקבוצות אחרות בחברה.

להמשיך לקרוא ←