* השתתפות אינה בתשלום אך מותנית בהרשמה מראש בקישור https://www.eventer.co.il/ktavhaet *
מדוע, מבין כל המקצועות החיוניים, דווקא עריכת הדין מתמודדת עם בוז ציבורי? מה סוד עמידותן ההיסטורית של תפיסות אלו, וממה הן נובעות? ומה השפעתן על המקצוע, על המשפט ועל החברה בכללותה? בהתחשב בתפקידם המרכזי של עורכי דין בחברה המודרנית, לתפיסות שליליות כלפי עורכי דין עשויות להיות השלכות משמעותיות לא רק על מקצוע עריכת הדין עצמו, אלא גם על הגישה לצדק ולערכאות, על שלטון החוק, על תפיסות של צדק הליכי ועל מערכת המשפט בכללותה. מאמר זה בוחן את המקורות האפשריים של תפיסות אלו מנקודת מבט אנליטית הבוחנת את מאפייניו הייחודיים של המקצוע ואת הסביבה התפקודית העוטפת אותו, תוך התמקדות בשיטות המשפט האנגלו־אמריקניות. המאמר מציע שני גורמים מרכזיים התורמים לתדמית השלילית של עורכי הדין: שיטת ההתדיינות האדוורסרית, על הפרקטיקות הייחודיות שלה; וציפייה אפשרית של אזרחים שהחוק, אשר מתיימר להסדיר את התנהגותם, ידבר אליהם ישירות, ללא מתווכים.
לביטוח הסיעודי חשיבות רבה למבוטח בחייו. ייעודו הוא לאפשר למבוטח להמשיך לחיות בכבוד אם מצבו הבריאותי יידרדר מאוד. אולם פערי הכוחות בין המבוטח הסיעודי לחברת הביטוח גדולים. על רקע זה פרסם הממונה על רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון חוזר ובו הסדר מיוחד ומפורט לבירור הזכאות לתגמולי סיעוד. חוזר זה מהווה צעד משמעותי לקידום זכויותיהם של המבוטחים הסיעודיים ולבירור תביעתם ביעילות, בהגינות ובשקיפות. עם זאת, החוזר גם מציב אתגרים לבעלי הדין ולבית המשפט בנוגע לפרשנותו וליישומו – ובכך יעסוק מאמר זה.
בג"ץ אל־כרבוטלי הוא מן ההליכים הראשונים שקִיים בית המשפט העליון בירושלים לאחר הקמת המדינה. גם בהליך זה נמנע בג"ץ מביקורת מהותית על המעצר המנהלי שבוצע או מפסילת תקנות ההגנה (שעת חירום) המנדטוריות משנת 1945. חלף זאת הוא ביטל מטעמים פורמליים מעצר מנהלי שהוציא הרמטכ"ל לערבי מיפו בזמן מלחמת העצמאות, וכן הוציא הבהרה לגבי "כללי המשחק" הדמוקרטיים החלים על רשויות השלטון במדינה הצעירה. כך נהפך פסק הדין לאִיקוני. הוא נחשב מופת לתעוזה שגילו השופטים – אשר זה מקרוב מונו – אל מול ראשי המדינה לשם הגנה על זכויות אדם, ודוגמה לשימוש בכלים המוגבלים שעמדו לרשותם, ובראשם הקפדה פורמלית על גבולות סמכותה של הרשות. כל זאת הן כדי לתת סעד אפקטיבי – שחרור עציר – והן, ברמת הכלל, כדי לעגן את עקרון שלטון החוק ולהנחות את הרשויות בדבר חובותיהן כלפי האזרח.
מאמר זה הוא המשך של רשימה קודמת שפרסמנו בשנת 2014 בנוגע לאופן הראוי של איזון נכסים מורכבים (הכוללים יסודות של סיכון, אי-ודאות וקשיי סחירות) על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג־1973. באותה רשימה התייחסנו – בין שאר הנכסים – גם לכושר השתכרות, והצענו מנגנון לאיזונו במסגרת איזון המשאבים בין בני זוג.
המאמר מבקש להתמודד עם המחלוקת הקיימת בפסיקה ובספרות ביחס למהותו של כושר ההשתכרות במסגרת דיני המשפחה ולאופן הבאתו בחשבון במסגרת איזון המשאבים – אם יש להתייחס אליו כאל נכס שיש לאזן בשוויון בין בני הזוג לפי סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג (גישת הנכס) או כאל שיקול לסטייה מאיזון משאבים שוויוני לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג (גישת השיקול).
ביום 20 במרץ 2025 פרש לגמלאות השופט שאול שוחט, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב (בדימוס) ושופט לשעבר בבית המשפט העליון (במינוי זמני), לאחר כ־27 שנות שיפוט.
השופט שוחט החל את דרכו בבית המשפט לענייני משפחה, שם עסק בתיקי משפחה וירושה ושימש כשופט מוקד בתיקי התנגדויות לצווי ירושה ולצווי קיום צוואה. בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דן במגוון רחב של נושאים, מתיקי פשע חמור ועד תיקים אזרחיים, עתירות וערעורים בעניינים מנהליים, ובמהלך כהונתו שימש כחבר הרכב לערעורים אזרחיים (מ־2012), כסגן נשיא ואחראי על המחלקה לערעורי אזרחיים, וכראש הרכב ערעורי משפחה (2018–2025). במהלך השנים נתן אלפי החלטות ופסקי דין, רבים מהם נחשבים פורצי דרך ובעלי השפעה משמעותית במיוחד בתחום דיני המשפחה.
לצד תרומתו השיפוטית, תרומתו של השופט שוחט למחקר המשפטי ולפיתוח הידע בתחום רחבה ומגוונת. הוא פרסם שלושה ספרים מרכזיים: פגמים בצוואות (1998, מהדורה שנייה 2001); דיני ירושה ועיזבון (עם השופט מנחם גולדברג ז"ל ורו"ח עו"ד יחזקאל פלומין, 2005); וסדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה (עם עו"ד דוד שאוה, 2009). בנוסף, עמד בראש הוועדה הציבורית לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו (2008–2010).
מערכת כתב העת משפט ועסקים של בית ספר הארי רדזינר למשפטים באוניברסיטת רייכמן מזמינה חוקרות וחוקרים, אנשי אקדמיה ופרקטיקה, להגיש מאמרים בתחומי דיני המשפחה ודיני הירושה לפרסום בכרך מיוחד לכבוד פרישתו של השופט שוחט.
המאמרים יכולים לעסוק בכל היבט מתחומי שיפוטו ותחומי עיסוקו, ובלבד שיציגו תרומה מקורית או נקודת מבט חדשה שטרם נדונה בספרות הישראלית.
המעוניינים להגיש מאמר לכרך המיוחד מתבקשים לעדכן את מערכת כתב העת על כוונתם ולהגיש את המאמר המלא עד ליום 1 בינואר 2026 לכתובת ilr@runi.ac.il. פרסום המאמרים כפוף לשיפוט אקדמי כמקובל. מידע נוסף על כתב העת ועל אופן הגשת המאמרים ניתן למצוא באתר כתב העת בקישור www.runilawreview.org/submissions.
נשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה.
בברכה,
איילת בלכר־פריגת, רות זפרן ורונן קריטנשטיין
עסקאות של חברה ציבורית ניתנות למימון בעזרת הון עצמי, הון זר (חוב) או שילוב של השניים. כאשר לחברה יש בעל שליטה, מימון העסקה בעזרת הון עצמי, המחייב הנפקה של מניות חדשות, עלול לדלל את חלקו בחברה, עד כדי אובדן השליטה בחברה. לעומת זאת, מימון העסקה בעזרת גיוס חוב, אשר משית עלויות שונות על החברה, אינו חושף את בעל השליטה לדילול חלקו בחברה ואינו פוגע במעמדו כבעל השליטה.
על רקע פערי הכוחות והמידע שמאפיינים את מערכת היחסים בין הבנק לבין הלקוח הצרכני הממוצע, ניתן לזהות שתי מגמות שנועדו להגן על הלקוח. המגמה האחת מטילה את האחריות להגנת האינטרס של הלקוח על הבנק. הביטוי הבולט לגישה זו הוא חובת האמון הבנקאית, שמכוחה הבנק נדרש להעדיף את האינטרס של הלקוח על כל אינטרס אחר, לעיתים אף על זה שלו עצמו. המגמה האחרת, אשר הולכת ומתפתחת בשנים האחרונות, מנצלת את הטכנולוגיות המודרניות לשם העצמת הלקוח, על ידי כך שהיא מעמידה לרשותו מגוון כלים לניהול ענייניו הפיננסיים בעצמו. הנגשת מידע השוואתי, יכולת לבצע פעולות באופן עצמאי ללא תלות בפקיד הבנק וכן רפורמות דוגמת "מעבר בקליק" והבנקאות הפתוחה הן אך דוגמאות לכלים המעצימים הללו.
אונס סטטוטורי הוא בעילה בהסכמה של קטין או קטינה שגילם מתחת לגיל הקבוע בחוק (להלן: גיל ההסכמה). בישראל אונס סטטוטורי מעוגן בהוראת סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז־1977, הקובעת כי הבועל אישה "כשהאשה היא קטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, אף בהסכמתה" הוא אונס, ודינו שש־עשרה שנות מאסר (להלן: העברה). אונס סטטוטורי מבוסס על הנחה שאינה ניתנת לסתירה שלפיה לקטינה מתחת לגיל מסוים אין יכולת או כושר משפטי להסכים לקיום יחסי מין; בגיל כה צעיר היא אינה מבינה את המשמעות של יחסי מין, וגם לא את ההשלכות שלהם, ולכן מבחינה משפטית היא אינה יכולה להסכים להם, כך שקיום יחסי מין עימה ייחשב מעשה אינוס שנעשה בניגוד לרצונה.
יצחק אנגלרד*
מבוא ורקע עובדתי. א. הרקע השיפוטי; 1. פסק דינו של בית משפט השלום; 2. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור; 3. פסק דינו של בית המשפט העליון בערעור; (א) חוות דעתו של השופט יצחק עמית; (ב) חוות דעתה של השופטת יעל וילנר; (ג) חוות דעתו של השופט דוד מינץ; (ד) בקשה לדיון נוסף – החלטת הנשיאה אסתר חיות. ב. ניתוח ביקורתי; 1. פסק הדין של בית המשפט העליון; 2. ההחלטה בבקשה לדיון נוסף. ג. הערה ביקורתית כללית: פרשנות והיקש.
במרכז הדיון נמצאת פרשנותו של סעיף 80(א) לחוק העונשין, התשל"ז־1977, שלפיו יכול בית המשפט להעניק פיצויים והחזר הוצאות הגנה לנאשם שזוכה או שהאישום נגדו בוטל, במקרים שבהם לא היה יסוד להאשמה או בנסיבות אחרות המצדיקות זאת. נוסף על כך, הפרשנות של תקנה 5 לתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), התשמ"ב־1982 (להלן: תקנות הפיצויים), שלפיה יכול בית המשפט להורות על תשלום פיצויים בגין מעצר או מאסר מיוזמתו, כאמור בסעיף 32 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב־1982 ובסעיפים 80 ו־81 לחוק העונשין, אף אם לא הוגשה לו בקשה לכך.
אתר משפט ועסקים 