אתר משפט ועסקים

אונס סטטוטורי הוא בעילה בהסכמה של קטין או קטינה שגילם מתחת לגיל הקבוע בחוק (להלן: גיל ההסכמה). בישראל אונס סטטוטורי מעוגן בהוראת סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז־1977, הקובעת כי הבועל אישה "כשהאשה היא קטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, אף בהסכמתה" הוא אונס, ודינו שש־עשרה שנות מאסר (להלן: העברה). אונס סטטוטורי מבוסס על הנחה שאינה ניתנת לסתירה שלפיה לקטינה מתחת לגיל מסוים אין יכולת או כושר משפטי להסכים לקיום יחסי מין; בגיל כה צעיר היא אינה מבינה את המשמעות של יחסי מין, וגם לא את ההשלכות שלהם, ולכן מבחינה משפטית היא אינה יכולה להסכים להם, כך שקיום יחסי מין עימה ייחשב מעשה אינוס שנעשה בניגוד לרצונה.

להמשיך לקרוא ←

בסתיו 2022 פרצה לתודעה הישראלית פרשת המחדל של החלפת העוּבּרים בבית חולים אסותא, שבה הושתלה בטעות ביצית מופרית של זוג אחד ברחמה של אישה אחרת. מחדל אנושי כאוב וקשה זה הציף אל פני השטח באבחה אחת ובמלוא מורכבותה דילמה מוסרית־משפטית עתיקת יומין – מה מעמדה המשפטי־האתי של האם הפיזיולוגית שנשאה עוּבּר שאינו "שייך" לה ולבן זוגה מבחינה גנטית, ובפרט כיצד יש לאזן בינה לבין האם הגנטית שהביצית "שייכת" לה והופרתה על ידי הזרע של בן זוגה. למרבה הפלא, נושא זה נדון במידה מועטה יחסית בספרות המחקר ובפסיקת בתי המשפט הן בארץ והן בחו"ל. המאמר שלפנינו מבקש למלא חוסר אקוטי זה.

להמשיך לקרוא ←

רשימה זו מבקשת להעלות על נס את פועלו של השופט שניאור זלמן חשין, אביו של השופט מישאל חשין, בהקשר שאליו, כמדומה, טרם ניתנה הדעת כמעט לגמרי, לאמור, פסיקה פרי עטו אשר כוננה בדין הישראלי את דיני האמונאות. ברוח הסוגה של "ציוני דרך בפסיקה" (landmark cases), נתמקד בפסק דינו של השופט חשין בעניין אגיון, שבו הוא קבע את תוכנה של חובת האמון של מנהלי חברה, ושל אמונאים בכלל, לפעול בתום לב כיסוד נפשי ובלא השפעה של עניין זר כלשהו, והדגיש את חובתם לתת חשבון (to account). הלכת אגיון, ועימה פסיקה נוספת פרי עטו שבה ביסס את עקרון האקאונטביליות בדיני האמונאות, יצרו מסד שלם לדינים אלו, בהתוותן הן את כללי ההתנהגות הנדרשים ממי שכפופים להם הן את משטר הסעדים החל על מי שמפֵרים אותם. פסיקה זו מציבה את השופט חשין כאב המייסד והמכונן של דיני האמונאות במשפט הישראלי.

להמשיך לקרוא ←

המאמר דן בהשפעה של התפתחות מערכות ממציאות שמבוססות על בינה מלאכותית על דיני הפטנטים. מערכות אלו – המסוגלות לפתח אמצאות אשר לפי הדין הקיים היו כשירות לרישום פטנט אילו הומצאו על ידי בני אדם – מאפשרות פיתוח אמצאות במהירות ובעלויות נמוכות. על רקע זה מוצגים במאמר שני מהלכי טיעון: במישור התאורטי מוצע לשנות את בסיס מערך התמריצים בדיני הפטנטים מתאוריית "התמריץ להמציא", המעודדת פיתוח מרבי של אמצאות ללא קשר למסחורן, לתאוריית "התמריץ למסחֵר", המתמרצת את הממציא לנקוט את הפעולות הנחוצות לשכלול האמצאה למוצר מסחרי בעל תועלת לחברה. כן מועלית במאמר האפשרות שבעתיד, כאשר עלויות הפיתוח ייהפכו לזניחות, ייתכן שלא יהיה עוד צורך בהגנת פטנט כלל, וממציאים יעברו למודל כלכלי המבוסס על רווחים ממכירות בשוק תחרותי. לצד זאת, במישור המעשי, אנו קוראים ליצירת "ארגז חול תמריצי" בניהול ועדת מומחים, אשר ישמש את המחוקקים והמאסדרים ככלי דינמי להתאמת דיני הפטנטים להתפתחויות טכנולוגיות עתידיות.

להמשיך לקרוא ←

ג'נין ג'נין הוא הסרט אשר ביים והפיק מוחמד בכרי בעקבות הקרב במחנה הפליטים בג'נין במבצע "חומת מגן". הסרט, שכלל שקרים וכזבים, היה מושא להתדיינות משפטית שכללה שלוש מערכות. לאחרונה נתן בית המשפט העליון את פסק הדין בערעורו של בכרי. פסק הדין מסיים את המערכה השלישית בפרשה ארוכת שנים זו. פסק הדין עסק בשאלת אחריותו של בכרי להקרנות של הסרט ולהעלאת הסרט ליוטיוב על ידי צד שלישי. נקבע כי הסרט הוא לשון הרע, וכי התביעה לא התיישנה, מאחר שעותקים של קלטות הסרט היו נגישים לכל אורך התקופה. נוסף על כך מצא בית המשפט את בכרי אחראי גם לפרסום ביוטיוב על ידי צד שלישי, אף שלא הוא העלה את הסרט לאתר. זאת, מאחר שהוא היה יכול לִצפּות תוצאה זו ולמנוע את המשך הצגת הסרט באתר, באמצעות שליחת מכתב דרישה מטעמו כבעל הזכויות בסרט.

להמשיך לקרוא ←

המאמר מביט בסוגיית היסוד בה"א הידיעה בדיני הראיות, שהיא שאלת מפתח לגבי כל ענפי המשפט המעשי: חופש ההוכחה אל מול כבלי ההוכחה, כשתי גישות להגעה לממצאים עובדתיים מדויקים במערכת המשפט. דרך פריזמה זו המאמר מביט בשלושת שלבי ההוכחה: איסוף הראיה והפקתה במהלך הכנת התיק; הצגת הראיה בליטיגציה בבית המשפט; ועיבוד הראיה לקראת ההכרעה העובדתית השיפוטית. המאמר ממחיש את חופש ההוכחה הקיצוני הקיים בישראל בכל שלושת השלבים, תוך הפניית אצבע מאשימה אל המחוקק על הפיתוח הדל במיוחד של דיני הראיות.

להמשיך לקרוא ←