הכרעה בבית משפט היא דיכוטומית בדרך כלל, ובה "המנצח לוקח הכל". הדבר נובע מכך שבית המשפט, הבוחן את הדברים לפי הדין המהותי, מכריע לטובת הצד שיש לו זכויות עדיפות, טענות משפטיות מוצקות יותר וראיות משכנעות יותר מאשר לחברו.
מטרת מאמר זה היא לבחון מה אופייה של ההכרעה במנגנונים חלופיים ליישוב סכסוכים, ובייחוד במנגנונים הקרובים יחסית לשפיטה רגילה, דהיינו, בוררות ופסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בעוד שהספרות המשפטית שעסקה במנגנונים החלופיים ליישוב סכסוכים הדגישה בעיקר שמדובר בהליכים יעילים וגמישים, מטרתו המרכזית של המאמר היא להפנות זרקור אל האפשרויות הקיימות בהליכי פשרה ובוררות להשגת חלופה של "צדק אחר", אשר מאתגר את "הצדק הרגיל" שמושג בהתדיינות המשפטית הרגילה. מאמר זה מציג את הפוטנציאל הטמון בהליכי בוררות ופשרה כחלופה לגישה הדיכוטומית של "המנצח לוקח הכל" ולפסיקה על פי רוב השופטים בהרכב, אשר מקובלות בהתדיינות המשפטית הרגילה ובהכרעה המשפטית על פי זכויות. אנו נטען כי בבוררות ובפשרה "הצדק האחר" מתבטא הן בתוכן ההכרעה, אשר לעיתים אינו דיכוטומי אלא ממצע ומחלק את העוגה בין בעלי הדין, והן בדרכי ההכרעה בהרכבים של בוררות ופשרה שיש בהם יותר מבורר או שופט אחד, אשר מתחשבות בדעת מיעוט ולעיתים אף דורשות הכרעה פה אחד של כל חברי ההרכב. יש בהליכים אלו, כך נטען, פוטנציאל רב ליצירת פלורליזם משפטי ולהכרה הולכת וגוברת בתפיסות שנותנות משקל רב ליישוב הסכסוך ולהגעה להסכמות והכרעות פה אחד ולפתרונות ממצעים, ולא להכרעת רוב ולהעדפה גורפת של עמדתו של בעל הדין שאמור לזכות על פי הדין המהותי. הפנמת הפוטנציאל הרב הטמון בהליכים של בוררות ופסק דין על דרך הפשרה והגברת השימוש בהם עשויות להעשיר את "ארגז הכלים" השיפוטי הישראלי ולהתאימו לצרכים המשתנים ולהשקפות שונות של "צדק".
אתר משפט ועסקים 