אתר משפט ועסקים

המאמר מביט בסוגיית היסוד בה"א הידיעה בדיני הראיות, שהיא שאלת מפתח לגבי כל ענפי המשפט המעשי: חופש ההוכחה אל מול כבלי ההוכחה, כשתי גישות להגעה לממצאים עובדתיים מדויקים במערכת המשפט. דרך פריזמה זו המאמר מביט בשלושת שלבי ההוכחה: איסוף הראיה והפקתה במהלך הכנת התיק; הצגת הראיה בליטיגציה בבית המשפט; ועיבוד הראיה לקראת ההכרעה העובדתית השיפוטית. המאמר ממחיש את חופש ההוכחה הקיצוני הקיים בישראל בכל שלושת השלבים, תוך הפניית אצבע מאשימה אל המחוקק על הפיתוח הדל במיוחד של דיני הראיות.

להמשיך לקרוא ←

מאמר זה מבקר את הכלל הקרוי "הראשון בזמן", שעוצב בפסיקה התאגידית בישראל לצורך הכרעה בין הליכי תובענות ייצוגיות או תביעות נגזרות מתחרות שהוגשו בנוגע לפרשה מסוימת שבה נגרם נזק לחברה או לבעלי מניותיה, ומעניק עדיפות מכרעת לגורם שהגיש ראשון את ההליכים. כלל זה מחריף את המתח הקיים בין הגורמים המתחרים על הובלת ההליכים לבין בעלי המניות והחברה, ויש לו השלכות שעלולות לפגוע בבעלי המניות או בחברה, לפי העניין.

להמשיך לקרוא ←

התנ"ך היה חביב על השופט מישאל חשין למן שחר נעוריו ועד יומו האחרון. כפי שהעיד הוא עצמו, וכפי שמעידה יצירתו: הוא בתנ"ך, והתנ"ך – בו. אהבה זו לא מן ההפקר באה לו, אלא הייתה "תבנית נוף מולדתו", מורשת בית אביו השופט שניאור זלמן חשין, אשר ראה בתנ"ך את "ספר־הספרים של המשפטן".

המאמר מתחקה אחר זיקתם של השופטים לבית חשין, האב ובנו, לתנ"ך ולעולמו. באמצעות הבאת מאות דוגמאות מכלל יצירתם, המאמר בוחן את השימוש שהם עשו בו הן לביסוס הלכות משפט הן לעיטור פסקי דיניהם ומאמריהם. אגב כך מתגלָה לעינינו לא רק שליטתם המופלאה של השופטים לבית חשין בספר הספרים, אלא גם הדרך שנקטו כדי לעשותו בסיס לחידושה של לשון משפט עברית מקורית וליצירת מונחי משפט מקוריים, דוגמת "עשיית עושר ולא במשפט", "לא ייעשה כן במקומנו" ועוד.

להמשיך לקרוא ←

מטרתו של מאמר זה היא להוות מורה נבוכים לסוגיית הפזיזות כלפי התוצאה, אשר טרם זכתה בכתיבה ממצה ומקיפה. לאחר דיון מבואי בנושא היסוד הנפשי בכללותו, המאמר מתמקד בנושא של מחשבה פלילית ביחס לתוצאות שבהגדרת העברה. ביחס למחשבה הפלילית מוסבר כיצד ברוב עברות התוצאה שבהן נדרשת מחשבה פלילית לצורך הרשעה מספיקה קלות דעת במישור הרצוני, תוך התייחסות לשיקולים של הרתעה ואשמה. שאלת האשמה הקיימת במצב של פזיזות כלפי התוצאה מוצגת באופן מובחן, ומוסבר כי אפילו קיימת קלות דעת בלבד, עדיין העושה בחר לסכן את האינטרס המוגן ולכן הוא אשם. נוסף על כך נטען כי די בכך שהעושה צפה את האפשרות שהתוצאה תיגרם, אף אם בדרגת הסתברות נמוכה מאוד, לקיים מצב של פזיזות כלפי התוצאה. עוד מוסבר כי הדרישה של פזיזות כלפי התוצאה טומנת בחובה דרישה שהעושה יִצפּה את האפשרות שמעשהו יגרום להתרחשות התוצאה. במאמר נטען כי הדיון בצפיית התהליך של גרימת התוצאה צריך להיעשות במסגרת היסוד העובדתי תחת הנושא של "קשר סיבתי משפטי", ולא במסגרת היסוד הנפשי של העברה.

להמשיך לקרוא ←

לערים גדולות, במיוחד כאלה ללא תחבורה ציבורית ראויה, יש יחסי "אהבה־שנאה" ממושכים עם רכבים פרטיים. רכבים פרטיים מזרימים אל תוך העיר אוכלוסייה גדולה מהפריפריה, המסייעת לערים לשמר את החיוניות הכלכלית והרלוונטיות החברתית שלהן. אולם תנועת רכבים צפופה בערים גובה מחיר בדמות נסיעה איטית, פקקים וחוסר יעילות. יתרה מזו, חניה בערים הגדולות היא יקרה להחריד במונחים של מרחב פיזי ועלות כלכלית. גרוע מכך, רכבים בערים גובים מחיר גם בדמות פגיעה בחיי אדם ובבריאותם בשל תאונות דרכים. אין זה מפתיע שרבים קוראים להוצאה מוחלטת של רכבים מהערים, ואכן ערים גדולות במקומות שונים בעולם מגבילות או אוסרות כניסה של רכבים פרטיים למרכזן. רכבים אוטונומיים טומנים בחובם הבטחה לעידן חדש, אשר יאפשר לנוסעים רבים יותר להגיע ליעדם בצורה מהירה, נוחה ובטוחה.

להמשיך לקרוא ←

מטרת מאמר זה היא לספק מסגרת תאורטית שתבהיר מדוע סוגיה מוכרת בתחום החיסכון לפנסיה – האפשרות הנרחבת שקיימת לחוסכים למשוך את כספי פיצויי הפיטורים, תוך פגיעה בחיסכון שלהם לגיל פרישה – היא בעיה קשה ומטרידה, וכיצד ניתן להצדיק הטלת הגבלות בחוק על אפשרותם של החוסכים לעשות כן. עד כה לא הוצג לדעתי הסבר מספק שמבהיר מדוע אכן מדובר במצב בעייתי שמצדיק הטלת הגבלות על פרטים, חרף עיסוק נרחב בנושא מצד גורמים בתחום והצעות חוזרות לשינוי המצב החוקי הקיים. לפי ההסבר שיוצע כאן, ניתן לראות בפגיעה של החוסכים בחיסכון לגיל פרישה פגיעה עצמית באוטונומיה של האני העתידי שלהם, שמניעתה מצדיקה הטלת הגבלות עליהם בהווה. טיעון זה יסתמך על טיעון קיים בספרות המשפטית והפילוסופית שלפיו כבוד לאוטונומיה מוכרח לקפל בתוכו התחשבות באוטונומיה של האני העתידי, דהיינו, באפשרות לא רק "לכתוב סיפור חיים" אלא גם "לכתוב אותו מחדש" בעתיד. לפי טיעון זה, פעולות מסוימות שמגבילות את האוטונומיה של האני העתידי באופן מוגזם הן פעולות שמוצדק להגביל. טענתי כאן תהיה שניתן להבין את החיסכון לגיל פרישה כמכשיר מעצים אוטונומיה עבור האני העתידי (תוך התחשבות מסוימת באוטונומיה של האני הנוכחי), ולכן את הפגיעה העצמית בחיסכון לפרישה ניתן להבין כאיום על האוטונומיה של האני העתידי. לאור הטענה שבקריאה זו, שלפיה תכליתו העיקרית של מכשיר החיסכון הפנסיוני היא דאגה לעתיד, אטען כי ביחס לפעולות שנעשות במסגרת מכשיר זה מוצדק לתת עדיפות מסוימת לאני העתידי על האני הנוכחי. כלומר, אטען כי משיכת כספי הפיצויים היא מאותם מקרים שבהם מוצדק להטיל הגבלות על האוטונומיה של הפרט בהווה כדי למנוע פגיעה מוגזמת באוטונומיה של האני העתידי שלו. עוד אנסה לטעון כי הסבר זה עדיף על ההסבר המקובל לבעיה, שמתמקד בהעדר אוריינות פיננסית של החוסכים שמושכים את כספי הפיצויים. לבסוף, אטען כי מוטב שפתרונות שיוצעו לבעיה של משיכת כספי הפיצויים יבינו את הבעיה כפי שהיא מנוסחת במאמר זה, ויתחשבו ברגישויות שניסוח זה מצביע עליהן. אנסה גם להדגים כיצד נראית חשיבה על פתרונות אפשריים שמונחית על ידי העקרונות המובאים כאן.

להמשיך לקרוא ←