אתר משפט ועסקים

שאלת הדינמיקה של תהליכי קבלת ההחלטות בקבוצה (גופי החלטה) היא אחת הסוגיות המרכזיות בעולמות הניהול, הכלכלה, הממשל והמשפט. הדיון בשאלה זו נוגע באופן מיוחד במבנים של כללי הכרעה ובאופנים שבאמצעותם מבנים אלו משפיעים על תהליכי קבלת ההחלטות בגופי החלטה ועל התפלגות הכוח בין השחקנים והקואליציות השונות. לאורך השנים נבנה גוף ידע משמעותי בנושא זה, בכל אחד מתחומי הדעת, אך נותר עדיין פתח לדיון בשאלות יישומיות מרכזיות, כגון כיצד לאמוד את חלוקת הכוח ואם מנגנוני ההכרעה המגוּונים הקיימים או המוצעים מאפשרים או יוכלו לאפשר עיצוב גופי החלטה מאוזנים – כאלה שאינם נשלטים על ידי אדם ספציפי או קבוצה דומיננטית.

להמשיך לקרוא ←

המחברים תומכים בפיצוי על פי הסתברות במקרים של סיבתיות עמומה, דהיינו הן במקרים של הגברת סיכון והן במקרים של פגיעה בסיכוי (לרבות אובדן סיכויי החלמה), וזאת גם לאחר הדיון הנוסף בפרשת מלול ופסיקות נוספות שניתנו בנדון בבתי המשפט בישראל. אולם אין להתעלם מכך שבסוגיה זו קשה לראות את הדברים כ"שחור" או "לבן". ההכרה בפיצוי על פי הסתברות צריכה להיות מסויגת בסייגים שונים, אשר לא כולם באו לידי ביטוי באותו דיון נוסף בפרשת מלול, באשר להגברת סיכון, ויותר משני עשורים קודם לכן בפרשת פאתח, באשר לפגיעה בסיכוי. רשימה זו תנסה להאיר את אותם סייגים ומחסומים הנדרשים להחלת הדוקטרינה של פיצוי על פי הסתברות. חלק מהסייגים הנדרשים מתמקדים בחלק הניתן לייחוס לפעילותו העוולתית של הנתבע – למשל, בדרך ההצבעה על חישוב החלק בר הייחוס וקביעת האומדן; בעמידה על הוכחת אותו חלק במאזן הסתברויות (תחת גישה רווחת שפיצוי על פי הסתברות פירושו הוכחה בהסתברות של פחות מ־50%); בצורך באי־זניחותו של אותו חלק ועוד.

להמשיך לקרוא ←

הכרעה בבית משפט היא דיכוטומית בדרך כלל, ובה "המנצח לוקח הכל". הדבר נובע מכך שבית המשפט, הבוחן את הדברים לפי הדין המהותי, מכריע לטובת הצד שיש לו זכויות עדיפות, טענות משפטיות מוצקות יותר וראיות משכנעות יותר מאשר לחברו.

מטרת מאמר זה היא לבחון מה אופייה של ההכרעה במנגנונים חלופיים ליישוב סכסוכים, ובייחוד במנגנונים הקרובים יחסית לשפיטה רגילה, דהיינו, בוררות ופסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בעוד שהספרות המשפטית שעסקה במנגנונים החלופיים ליישוב סכסוכים הדגישה בעיקר שמדובר בהליכים יעילים וגמישים, מטרתו המרכזית של המאמר היא להפנות זרקור אל האפשרויות הקיימות בהליכי פשרה ובוררות להשגת חלופה של "צדק אחר", אשר מאתגר את "הצדק הרגיל" שמושג בהתדיינות המשפטית הרגילה. מאמר זה מציג את הפוטנציאל הטמון בהליכי בוררות ופשרה כחלופה לגישה הדיכוטומית של "המנצח לוקח הכל" ולפסיקה על פי רוב השופטים בהרכב, אשר מקובלות בהתדיינות המשפטית הרגילה ובהכרעה המשפטית על פי זכויות. אנו נטען כי בבוררות ובפשרה "הצדק האחר" מתבטא הן בתוכן ההכרעה, אשר לעיתים אינו דיכוטומי אלא ממצע ומחלק את העוגה בין בעלי הדין, והן בדרכי ההכרעה בהרכבים של בוררות ופשרה שיש בהם יותר מבורר או שופט אחד, אשר מתחשבות בדעת מיעוט ולעיתים אף דורשות הכרעה פה אחד של כל חברי ההרכב. יש בהליכים אלו, כך נטען, פוטנציאל רב ליצירת פלורליזם משפטי ולהכרה הולכת וגוברת בתפיסות שנותנות משקל רב ליישוב הסכסוך ולהגעה להסכמות והכרעות פה אחד ולפתרונות ממצעים, ולא להכרעת רוב ולהעדפה גורפת של עמדתו של בעל הדין שאמור לזכות על פי הדין המהותי. הפנמת הפוטנציאל הרב הטמון בהליכים של בוררות ופסק דין על דרך הפשרה והגברת השימוש בהם עשויות להעשיר את "ארגז הכלים" השיפוטי הישראלי ולהתאימו לצרכים המשתנים ולהשקפות שונות של "צדק".

להמשיך לקרוא ←

המאמר עוסק בשילובם של כללי האחריות היחסית במצבים של סיבתיות עמומה, תוך התייחסות לשני כלים משפטיים הנוהגים כיום במשפט הישראלי – חריג ההטיה הנשנית והדוקטרינה של אובדן סיכויי החלמה. טענתנו היא כי יישומם של כללים אלו במשטרי אחריות שונים לא רק שאינו מחייב אחידות, אלא שתחולתם האחידה במצבים שונים עלולה לגרום לעיוות תמריצים לא רצוי. המאמר מראה כי טענות המושמעות באשר לכך שחריג ההטיה הנשנית פּוּתח במטרה לספק חריג כללי ואחיד לכלל מאזן ההסתברויות, שעיקרו מעבר לכללי אחריות יחסית, עלולות לפספס את הדקויות הכרוכות בהתאמת הפתרונות הנכונים למשטרי האחריות השונים, ולהוביל, בין היתר, לכך שלצדדים הרלוונטיים לפעילות לא יהיה תמריץ לנקוט אמצעי זהירות יעילים. אנו טוענים במאמר כי בעוד הרחבת ההסדרים באשר לאחריות יחסית והקלה בכללי הסיבתיות במצבים של אחריות מוחלטת, ללא תחימת גבולות, עלולים להיתפס כבעייתיים, הרחבת תחולתם בהקשר של עוולות הכוונה רצויה ואולי אף מתבקשת. זאת, בין היתר, לנוכח אופיין השונה של עוולות אלו ולאור הרצון לקדם שיקולים של צדק והרתעה בין הצדדים המעורבים. אגב כך המאמר מציע מעבר למודל חדש של בחינת הסיבתיות העובדתית – מגישה של בחינה זהה בכלל המקרים לבחינה שונה בהקשרים שונים אשר מותאמת למטרות דיני הנזיקין שברצון החברה לקדמן. ייתכן שמעבר כזה עלול להיתפס כצעד חדשני ורדיקלי, אך טענתנו היא שהדים לו כבר נמצאים בפסיקה הרווחת בישראל, במסגרת דוקטרינות משפטיות אחדות הבאות להתגבר על כשלי הסיבתיות העובדתית במסגרת מצבים של סיבתיות עמומה.

להמשיך לקרוא ←