בין בייג'ינג לוושינגטון: על חופש ביטוי, פרטיות וביטחון לאומי – בעקבות פסק הדין בעניין TikTok v. Garland
מיכל לביא*
בעוד מיליוני אמריקנים גוללים את מסכי הטלפונים שלהם בחיפוש אחר הסרטון הוויראלי הבא, מתנהל מאחורי הקלעים מאבק דרמטי על עתיד הפרטיות, חופש הביטוי והביטחון הלאומי. חקיקה אמריקנית חדשה, המכונה "חוק הטיקטוק" (שיכונה להלן גם: החוק או החקיקה), הכירה בסמכותו של נשיא ארצות הברית להגביל את פעילותן של חברות טכנולוגיה בין־לאומיות בשם הביטחון הלאומי. פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין TikTok v. Garland,[1] שבחן את חוקיותה של החקיקה האמורה, הותיר אותה על כנה וקבע כי היא אינה מפרה את הגנת התיקון הראשון לחוקה האמריקנית מפני צמצום חופש הביטוי על ידי הממשל. החקיקה ופסק הדין יצרו נקודת מפנה היסטורית בהתמודדות המשפטית עם האתגרים שמציבה המציאות הדיגיטלית החדשה.
רשימה זו מבקשת לטעון כי החקיקה ופסק הדין יוצרים תקדים מרחיק־לכת של צנזורה דיגיטלית בשם הביטחון הלאומי. הם יוצרים מצב של "ספלינטרנט", שבו מיושמים כללים שונים בתכלית באשר לתוכן ונגישות תכנים במדינות שונות והאינטרנט מפוצל לחוקים נפרדים. במקום אינטרנט עולמי אחד – נוצרים חלקים נפרדים, ובמקרה זה נוצר מצב שבו טיקטוק מוסרת מארצות הברית אך נותרת זמינה במדינות אחרות. תוצאה זו תפגע קשות באינטרנט החופשי והפתוח, ותחליש את חופש הביטוי ברחבי העולם. החקיקה ופסק הדין אף יובילו לפגיעה בחופש הביטוי ולפגיעה בשיתוף ידע, בהזדמנויות כלכליות, ביצירה ובחדשנות. הרשימה אף מבקרת את השימוש בביטחון הלאומי לשמירה על אינטרס חדש של פרטיות קולקטיבית תוך שימוש בהגדרות רחבות, שאף הן יובילו לצנזורה. הרשימה תציע איזון שונה בין האינטרסים המתנגשים; במקום גישת "הכל או כלום", הרשימה מציגה מתווה המבוסס על דרישת ראיות ספציפיות, שקיפות ומנגנוני פיקוח מתקדמים שיאזנו נכונה בין צורכי הביטחון לזכויות היסוד ויובילו להעצמת משתמשים. לבסוף, הרשימה מציעה כי ההכרעה אינה נעצרת בגבולות פלטפורמות מדיה חברתית. היא עשויה לפתוח מדרון חלקלק שבו מודל של ״מכירה או איסור״ מחלחל גם לתחומים סמוכים, ובכללם אסדרה על מערכות בינה מלאכותית זרות, תוך עיצוב מחדש של זרימות ידע, תשתיות ושוקי חדשנות בשם אינטרסים של ביטחון לאומי.
אתר משפט ועסקים 