אתר משפט ועסקים

מטרת מאמר זה היא לספק מסגרת תאורטית שתבהיר מדוע סוגיה מוכרת בתחום החיסכון לפנסיה – האפשרות הנרחבת שקיימת לחוסכים למשוך את כספי פיצויי הפיטורים, תוך פגיעה בחיסכון שלהם לגיל פרישה – היא בעיה קשה ומטרידה, וכיצד ניתן להצדיק הטלת הגבלות בחוק על אפשרותם של החוסכים לעשות כן. עד כה לא הוצג לדעתי הסבר מספק שמבהיר מדוע אכן מדובר במצב בעייתי שמצדיק הטלת הגבלות על פרטים, חרף עיסוק נרחב בנושא מצד גורמים בתחום והצעות חוזרות לשינוי המצב החוקי הקיים. לפי ההסבר שיוצע כאן, ניתן לראות בפגיעה של החוסכים בחיסכון לגיל פרישה פגיעה עצמית באוטונומיה של האני העתידי שלהם, שמניעתה מצדיקה הטלת הגבלות עליהם בהווה. טיעון זה יסתמך על טיעון קיים בספרות המשפטית והפילוסופית שלפיו כבוד לאוטונומיה מוכרח לקפל בתוכו התחשבות באוטונומיה של האני העתידי, דהיינו, באפשרות לא רק "לכתוב סיפור חיים" אלא גם "לכתוב אותו מחדש" בעתיד. לפי טיעון זה, פעולות מסוימות שמגבילות את האוטונומיה של האני העתידי באופן מוגזם הן פעולות שמוצדק להגביל. טענתי כאן תהיה שניתן להבין את החיסכון לגיל פרישה כמכשיר מעצים אוטונומיה עבור האני העתידי (תוך התחשבות מסוימת באוטונומיה של האני הנוכחי), ולכן את הפגיעה העצמית בחיסכון לפרישה ניתן להבין כאיום על האוטונומיה של האני העתידי. לאור הטענה שבקריאה זו, שלפיה תכליתו העיקרית של מכשיר החיסכון הפנסיוני היא דאגה לעתיד, אטען כי ביחס לפעולות שנעשות במסגרת מכשיר זה מוצדק לתת עדיפות מסוימת לאני העתידי על האני הנוכחי. כלומר, אטען כי משיכת כספי הפיצויים היא מאותם מקרים שבהם מוצדק להטיל הגבלות על האוטונומיה של הפרט בהווה כדי למנוע פגיעה מוגזמת באוטונומיה של האני העתידי שלו. עוד אנסה לטעון כי הסבר זה עדיף על ההסבר המקובל לבעיה, שמתמקד בהעדר אוריינות פיננסית של החוסכים שמושכים את כספי הפיצויים. לבסוף, אטען כי מוטב שפתרונות שיוצעו לבעיה של משיכת כספי הפיצויים יבינו את הבעיה כפי שהיא מנוסחת במאמר זה, ויתחשבו ברגישויות שניסוח זה מצביע עליהן. אנסה גם להדגים כיצד נראית חשיבה על פתרונות אפשריים שמונחית על ידי העקרונות המובאים כאן.

להמשיך לקרוא ←

"מעשה עברה" במסורת המשפט הפלילי בישראל הוא מושג אובייקטיבי־גשמי המורכב מצירופם של שלושה רכיבים עובדתיים נפרדים: "התנהגות", "נסיבות" ו"תוצאה". כל אחד מרכיבים אלו מבטא עובדות אובייקטיביות מסוימות, אשר צירופן זו לזו מעניק להן כינוי של סוג מסוים של מעשה. "מעשה פלילי", לפי ניתוח זה, הוא תיאור של מציאות אובייקטיבית מסוימת הקשורה ונלווית להתנהגות אנושית.

מאמר זה מבקש לאתגר תפיסה מסורתית זו, ולטעון כי "מעשה" בכלל ו"מעשה עברה" בפרט אינם מושגים עובדתיים־אובייקטיביים־גשמיים, כי אם מושגים שיפוטיים־נורמטיביים. הטענה תהיה כי הצגת "מעשה" כתיאור עובדתי־אובייקטיבי של מציאות גשמית מסוימת חוטאת למובן הבסיסי ביותר שבו בני אדם מן היישוב מתייחסים למושג זה – כמושג שתכליתו לייחס אחריות (ascription), ולא אך לתאר מצב עובדתי מסוים (description).

להמשיך לקרוא ←

לנוכח חשיבותה הרבה של תעשיית ההייטק הישראלית, אשר נתפסת בעיני גורמים מסוימים ככלי לקידום הכלכלה הישראלית ולהצמחתה, וכתוצאה מהמאפיינים התאגידיים הייחודיים של חברות ההזנק, הוקמה רשות החדשנות (לשעבר המדען הראשי) מכוח החוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשיה, התשמ"ד־1984 (להלן: חוק המו"פ).

חוק המו"פ נועד להגשים מטרות משקיות, ביניהן יצירת "תשואה עודפת" למשק, הגדלת הפריון והרחבת מעגל הנהנים מפירות ההייטק במשק הישראלי בכללותו. מכוחו של חוק המו"פ, רשות החדשנות מעניקה מסלולי הטבה בדמות מענקים המוחזרים באמצעות תמלוגים, ופועלת בשוק הפרטי כדי לעודד ולקדם פעילות של חברות הזנק פרטיות בהתאם למטרות החוק. עם זאת, פעילותה של רשות החדשנות, מכוח חוק המו"פ, מתקשה ליתן מענה לתופעת "ההֶנפּק (האקזיט) המוקדם", שבה מייסדיה של חברת הזנק מבצעים הנפק (מכירה באמצעות מיזוג, רכישה או הנפקה) של מניותיהם בחברה בטרם הספיקה החברה להגיע לבגרות ולממש את פוטנציאל הצמיחה שלה. בקושי של רשות החדשנות להתמודד עם תופעה זו יש משום פגיעה ביכולתה של הרשות להגשים את מטרותיו של חוק המו"פ במובנן המהותי.

להמשיך לקרוא ←

"לידה שקטה" היא מונח מקובל לתיאור תופעה רפואית של לידת תינוק מת כתוצאה מנסיבות בריאותיות שונות ומגוּונות. על אף נסיונות שונים לחשוף את הציבור הרחב לדבר קיומה של התופעה, נכון לשנת 2023 נדמה כי אין מודעות ציבורית והבנה חברתית לתופעה הכאובה ולהשלכותיה, לא כל שכן מודעות משפטית. המטרות המרכזיות הניצבות בבסיסו של מאמר זה נחלקות לשתיים: האחת, עריכת דיון אקדמי בתופעת הלידה השקטה, שבמסגרתו יוצגו נקודות מבט שונות על אודותיה, תוך הדגשת היבטים שונים הנגזרים ממנה, כגון מבעים סוציולוגיים ותרבותיים; והאחרת, עריכת דיון מקיף בנקודת המבט המשפטית על תופעת הלידה השקטה ובמשמעויותיה. באופן זה תוצג המסגרת הנורמטיבית בישראל המסדירה את הזכויות המשפטיות המוענקות לבני זוג שחוו לידה שקטה, תוך הצצה להסדרים משפטיים הקיימים בנושא זה בחלק ממדינות העולם. בהמשך הדברים אעמוד על האתגרים המרכזיים הגלומים במצב המשפטי השורר כיום, בהינתן הפערים הדרמטיים בין המציאות הרפואית בבתי החולים למציאות המשפטית בספר החוקים. כפועל יוצא מכך אציע לערוך שינויים אסדרתיים מסוימים על מנת לסייע לבני זוג שחוו לידה שקטה בשיקום, בעיבוד ובתמיכה. במסגרת השינויים המוצעים להענקת מעטפת סוציאלית הולמת אציע להעניק הכרה רחבה יותר בהתייחס לזכויות הניתנות כיום ליולדת שחוותה לידה שקטה, וכן להרחיב את ההכרה המשפטית כך שתחול גם על בן הזוג או בת הזוג שחוו עם היולדת את הלידה השקטה. הדיון במצב המשפטי הקיים בישראל ביחס לסוגים שונים של הפסקות היריון עשוי גם לאפשר דיון ציבורי מקיף למען קידומן של יוזמות חקיקה – כגון תיקון חוק הביטוח הלאומי וחוק עבודת נשים – אשר נדמה כי נחוצות מאוד. הצעדים השונים שיוצגו לאורך המאמר, הן במישור המשפטי והן במישור החברתי, עשויים לתרום לכך שלידה שקטה תחדל להיות תופעה משפטית שקטה.

להמשיך לקרוא ←

המאמר מציג ניתוח תאורטי חדש להסדר הקבוע בחוק החברות, התשנ"ט־1999, בעניין הצעת רכש מלאה. מן ההסדר עולה קושי דוקטרינרי המתבטא בסתירה בין דיני החברות לבין העקרונות של דיני החוזים. בפרט, מתעוררת השאלה מדוע המחוקק מעניק לבעלי מניות המיעוט שהסכימו להצעת הרכש המלאה, באופן רצוני ומודע, זכות לתבוע סעד הערכה, קרי, לבקש מבית המשפט להעריך מחדש את מחיר העסקה.

למאמר שני מהלכי טיעון. ברובד התיאורי, לשיטתנו, ניתוח ההסדר מבעד למשקפיים של גישות קלסיות – דוגמת תאוריות של "צדק מתקן", "ניתוח כלכלי של המשפט" ו"צדק חלוקתי" – מעלה קשיים משמעותיים בפרטי ההסדר. הצגתן של הגישות הקלסיות מדגישה לשיטתנו כשלים דוקטרינריים אשר אינם ניתנים ליישוב. עם זאת, ננסה להראות כי ניתוח ההסדר לאור התאוריה של "צדק ביחסים" פותר את הקשיים האמורים. נציע כי ניתן לראות בהסדר, ברוח העקרונות של תאוריית הצדק ביחסים, את מימושם של עקרון השוויון המהותי (בין בעלי המניות בחברה, לרבות בעל השליטה) ועקרון האוטונומיה. לאחר מכן, ברובד היישומי, המאמר מספק תובנות בנוגע להתאמתם של מרכיבי "השווי ההוגן" לתאוריה וכן ביחס להצעות שהועלו להקשחת המנגנון של הצעת הרכש המלאה.

להמשיך לקרוא ←

בעקבות ע"א 6266/19 מדינת ישראל נ' אבנון (25.8.2021)

בעניין המינהל האזרחי באיו"ש נ' אבנון קבע בית המשפט העליון כי המדינה זכאית לתבוע מעובד ציבור שסרח את שלמוני השוחד שקיבל. אולם הבסיס המשפטי לקביעה זו, המתבקשת מאליה, עורר קשיים ניכרים. בהניחו כי עילה באמונאות ועילה בעשיית עושר ולא במשפט מובילות לסעד זהה, יצר בית המשפט יצור כלאיים מוקשה מבחינת שני הדינים גם יחד. מאמר זה נתלה אפוא בפסק דין אבנון כדי להציע דיון בשני מישורים: האחד מעשי, אשר ממוקד בתביעות אזרחיות בתרחישי שוחד בשירות הציבורי, בתאגידים ובנסיבות מסחריות דומות, ובכלים המשפטיים הזמינים לשם כך; והאחר מתרחב לעיון כללי הן ביחס למה שמצוי בפסק הדין הן ביחס למה שנעדר ממנו. בהקשר זה המאמר מבקש לפוגג את הערפל שהותיר בית המשפט העליון מעל השימוש בעילה אמונאית לתביעת שלמוני שוחד. בהמשכו המאמר מנתח את האפשרות לתבוע בתרחישי שוחד בעילה נזיקית, אשר לא נדונה בעניין אבנון, ואת תכונותיה ואתגריה המיוחדים. לבסוף המאמר מרחיב את יריעת הדיון ובוחן פסיקות סמוכות להלכת אבנון – בעניין מדינת ישראל נ' יוסף, שדן בעובד ציבור, ובעניין דה לנגה נ' החברה לישראל בע"מ, שעסק בשוחד אזרחי לנושאי משרה בחברה – שבהן נמנעו בתי המשפט מלהבחין בין אחריות באמונאות לאחריות בעשיית עושר. במסגרת זו נדונים היקף התחולה של דיני עשיית עושר והממשק בינם לבין דיני אמונאות והגישות המתפתחות בסוגיית היסוד של התעשרות "על חשבון" המזכה. עוד נדונות הסוגיה של "שכר ראוי" לאמונאי מפר והחלופה המכונה "השבה הרתעתית", שאינה אלא חילוט אזרחי, על הקשיים הטמונים בה. המאמר חותם בכמה השערות ראשוניות בדבר הגורמים שהובילו למצב המשפטי המתואר כאן.

להמשיך לקרוא ←

היועצים החינוכיים נושאים בתפקיד חיוני ומרכזי במוסדות החינוך, ובאים במגע עם התלמידים (כמעט כולם קטינים), עם הוריהם, עם מוריהם ומנהלי המוסדות, ולעיתים גם עם רשויות מחוץ לבית הספר. מלבד זאת הם משמשים "מגשרים" בין המנהל והמורה לבין ההורים בקונפליקטים המתעוררים במהלך הלימודים, ולא פעם אף "מתווכים" בין ההורים לילדם סביב רצונותיהם המנוגדים. נמצא שהיועצים החינוכיים מצויים בסבך המשולש שבין הילד, ההורים והצוות הבית־ספרי (המורה והמנהל). כדי לצלוח סבך זה, היועצים החינוכיים חייבים לקנות את אמונם של כל הצדדים. רבות נכתב על ההיבטים הפסיכולוגיים, הסוציאליים והחינוכיים של רכישת אמון זה על ידי היועצים החינוכיים במהלך עבודתם, אך המאמר להלן נוגע בתחום שטרם נחקר – חובת האמון שלהם.

להמשיך לקרוא ←

המאמר בוחן את השאלה אם ניתן להתחשב בפוטנציאל תכנוני לצורך הערכת שוויים של מקרקעין בראי הפסיקה הישראלית, ואם כן – באילו מצבים. המאמר פותח בהתייחסות כללית לתרומתו של פוטנציאל תכנוני לשווי שוק של מקרקעין. הוא מצביע על כך שיש להבחין בין פוטנציאל תכנוני לא ממומש לבין ציפייה תכנונית. בהמשך לכך המאמר מצביע על גישות שונות שהובעו בפסיקה הישראלית ביחס לשאלה באילו מצבים, לפי דיני התכנון והבנייה, יהיה אפשר להתחשב בציפייה תכנונית לצורך הערכת שוויים של מקרקעין. במסגרת זו הדיון מתמקד בהסדרים הקיימים בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה־1965, בנוגע לתביעת פיצויים כתוצאה מאישורה של "תוכנית פוגעת" והיטל השבחה. הדיון ממשיך בבחינת השינויים שחלו בפסיקה הישראלית בהתייחס לשאלה מתי הסדרים אלו מאפשרים להתחשב בציפייה תכנונית לצורך הערכת שוויים של מקרקעין. בהמשך לכך מוצגת ביקורת על אופן יישומם של הכללים שנקבעו בפסיקה כמענה לשאלה זו, הגורסת כי כללים אלו אינם ישימים במצבים מסוימים, וכי הדבר מחייב את פיתוחם ושכלולם. כן מוצגת ביקורת על אופן יישומם של הכללים השונים בערכאות השונות, תוך התייחסות לסתירה הקיימת בין ההחלטות השונות. נוסף על כך המאמר מצביע על קשיים ביישום כללים שנקבעו בפסיקה לצורך הערכת תרומתה של ציפייה תכנונית לשווי השוק של מקרקעין. בהקשר זה מוצגת הטענה כי כללים אלו קשים ליישום במסגרת הערכת שווי הנעשית לצורך גביית היטל השבחה או לצורך תביעת פיצויים המתייחסת לפגיעה עקיפה.

להמשיך לקרוא ←