במאמר הפותח כרך זה, עורך נשיא בית-המשפט העליון אהרן ברק מאזן-ביניים של המהפכה החוקתית, במלאת לה שתים-עשרה שנים. במאמרו של ברק יש גם כמה חידושים חשובים במשנתו הסדורה, שנפנה אליהם את תשומת-הלב במסגרת רשימה זו.
עיקרה של רשימה זו מוקדש לסיכום-ביניים קצר של המהפכה החוקתית, עם דגשים שונים מאלה של ברק.
(מוקדש לזכרה של פרופ' סמדר אוטולנגי ז"ל)
היקף סמכותו של הבורר עולה מתוך ההסכם שנערך בין הצדדים המתדיינים בבוררות. אין לבורר, כמקובל בדין שלנו, סמכות להחליט בשאלה מהי סמכותו ומהי היקפה אלא אם הצדדים הסמיכוהו במפורש לכך. כל שאלה המתעוררת בהקשר זה על הבורר להעבירה לידיו של בית המשפט המוסמך. כפי שעולה מתוך הפסיקה שניתנה לאחרונה בארה"ב ואשר לגביה מובא פירוט במאמר נוטים בתי המשפט דהתם להרחיב לאחרונה, במידת-מה, את תחום כוחו האוטונומי של הבורר בסוגיית הסמכות ולהותיר להכרעתו נושאים מן הסוג אשר בעבר ראו חובה להעבירם לבית המשפט. במסגרת המאמר מסוכמת בתמציתיות ההלכה הנוהגת במחוזותינו בנוגע להיקף סמכותו של הבורר. לאחר מכן מובאת סקירה של ההתפתחויות האמורות אשר מצאו ביטויין בפסיקה בארה"ב.
מקובל לקבוע כי תכליתה של החברה העסקית היא השאת הרווחים של בעלי המניות בחברה. פונקצית מטרה זו, המתמקדת בבעלי ההון, נתפסת כטבעית, כמעט אקסיומטית, במשפט המקובל הנטוע בכלכלה הקפטילסטית, שההון הוא הדלק המניע שלה. המאמר מבקש לבחון האם הגדרה זו של יעד העל של החברה העסקית מקדמת את תפקודן היעיל של חברות, אם לאו. להמשיך לקרוא
השאלה "לטובת מי אמורה החברה להתנהל?" מעסיקה את טובי המלומדים זה כמה דורות, אך עד כה לא נמצאה לה תשובה מוסכמת. רשימה זו טוענת כי מחלוקת זו, המסרבת לגווע, אינה ניתנת להכרעה. הרשימה מציגה מסגרת עיונית המאחדת תובנות שונות מן המחקר הפסיכולוגי, ומקשרת אותן הן להיבטים משפטיים דוקטרינריים של בעיית תכליות החברה והן לניתוח הכלכלי של בעיה זו. הנקודה המרכזית הינה, שנורמה של ריבוי תכליות מטילה עומס קוגניטיבי גבוה יותר על מקבלי החלטות בחברה – עומס שאנשים בעלי צורך חזק בסגירות קוגניטיבית ובעלי העדפה לערכים של שימור יתקשו יותר לעמוד בו. המשטר המשפטי לגבי תכלית החברה צריך להתחשב בהיבטים אלה, אך אין ביכולתו לפתור את הקשיים שהם מציבים. להמשיך לקרוא
מאמר זה מוקדש לדיון במעמדה ותכליתה המצויה והרצויה של החברה העסקית, במסגרתה של התמורה החברתית המתפתחת בישראל. עם זאת ומאחר והטלתה של אחריות חברתית על תאגידים – ככל שהדבר נוגע בחברות עסקיות – אינה בלתי קשורה למתח הישן-נושן בדיני החברות ביחס לתכליתה של החברה העסקית – האם זו צריכה להיות "כלכלית" ועסקית להשאת רווחים או שמא לזו, ובמיוחד בעידן המודרני, תכליות חברתיות נרחבות יותר – יעסוק המאמר, בחלקו הראשון, בעיון ובדיון ביחסי הגומלין, בין התפיסה החברתית והתפיסה הכלכלית של דיני החברות, תוך חשיפת מורכבותה הבלתי נמנעת של שאלה זו ותוך הצעה ליצירת ראייה אינטגרטיבית יותר בשאלת תכליתה של החברה העסקית. דיון זה ישמש כתשתית להצעתנו, אשר תובא בחלקו השלישי והאחרון של המאמר, להעצים את מקומה של התפיסה הכלכלית לדיני החברות כ"מצפן" וכמורת-דרך במסגרתה של התמורה החברתית והאחריות המוטלת מכוחה על חברות עסקיות במשפט הישראלי. הצעה זו מקבלת משנה דחיפות לאור העובדה, שהגישה החברתית המתפתחת כיום בישראל טרם גובשה ונוטה – כפי שהודגם בהקשרם של דיני העבודה וכפי שעולה מהרטוריקה השיפוטית בשלוש הלכות עקרוניות בדיני החברות אשר נתקבלו זה מכבר בבית המשפט העליון והמנותחת בחלקו השני של המאמר – שלא להתחשב בצורה מספקת בתכליתה החברתית הדומיננטית של החברה העסקית, המוצהרת כיום בסעיף 11 לחוק החברות החדש, לפעול על-פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה, ובכך עשויה למהול יתר על המידה את העקרונות החברתיים בבסיסם של דיני החברות, כמו גם את חירותם של מרכיבי השיטה המשפטית ולהקשות על ההזדהות עם כיווני התפתחותה של התמורה החברתית במשפט הישראלי.
המאמר בוחן את ההתפתחות בהחלת חובות האמון על בעלי שליטה בחברה, תוך נסיון לתחום את גבולותיהן הרצויים של חובות אלו. המאמר מציג את חובת האמון המוטלת על בעלי השליטה הן בעת הפעלת כוח השליטה והן בעת מכירת המניות, תוך השוואה לדין האמריקאי. עוד מתאר המאמר את אופי החובות ואת ההצדקות לקיומן, החל מפרשת קוסוי ודרך חקיקתם של סעיפים 192 ו- 193 לחוק החברות אשר עגנו לראשונה בדבר חקיקה את חובות בעלי המניות לפעול בתום לב ובדרך מקובלת ואת חובת בעלי השליטה ובעלי כוח הכרעה לפעול בהגינות. בעקבות פרשת קוט בוחן המאמר מחדש את אפשרות הרחבתה של חובת ההגינות של בעלי השליטה גם כלפי בעלי מניות אינדבדואלים בחברה. לבסוף, מבקר המאמר את החלתה של חובת הזהירות המושגית על בעלי מניות השליטה, כפי שהועלתה לאחרונה בפרשת רייכרט. המאמר מתאר את החובות דלעיל ומראה כי הטלתן של חובות אמון על בעלי מניות השליטה, כמו גם על בעלי מניות אחרים בתנאים מסוימים הינה מוצדקת, בשל התנהלות התאגיד כקהילה ובשל העובדה שבעל השליטה מנהל לא רק את משאביו שלו אלא גם את משאביהם של אחרים. עם זאת, אפשרות הרחבת אחריות בעלי השליטה, כפי שעולה מפרשת קוט ומפרשת רייכרט, מהווה שינוי מגמה יסודי ולכן יש להתייחס אליה במשנה זהירות וליישמה בנסיבות ראויות בלבד. להמשיך לקרוא
המאמר עוסק בדרכים למניעתו של הנזק, אשר עלול להיגרם לחברה המצויה בהליכי הבראה (פירוק, כינוס, הסדר נושים), ואשר העסק שלה מנוהל על ידי בעל-תפקיד (מפרק, מפרק זמני, כונס נכסים, נאמן או מנהל בהסדר נושים), כתוצאה מתחרות של נושא-משרה, שכהונתו הושעתה או הופסקה בעקבות מינוי בעל-התפקיד.
המשפט הבינלאומי הפרטי הישראלי מאפשר למתקשרים בחוזה לבחור לעצמם בשיטת המשפט שתחלוש על סכסוכים אזרחיים עתידיים ביניהם. אוטונומיה זו מעוררת למשל את השאלה, באיזו מידה – אם בכלל – יש לאפשר למתקשרים על-ידי בחירה בדין זר למלט את היחס המשפטי ביניהם מתחולת הוראות קוגנטיות של המשפט המהותי הישראלי. במשפטנו טרם נערך דיון מעמיק בשאלת היקף האוטונומיה המוקנית למתקשרים בחוזה להחיל כך דין זר. בשיטות משפט אחרות, שאף בהן מתאפשר למתקשרים להכפיף את יחסיהם המשפטיים לדין זר, מוטלות מגבלות שונות על יכולת זו של המתקשרים. המאמר מנתח את ההצדקות למתן אוטונומיה למתקשרים בחוזה מסחרי לבחור בדין זר, את המגבלות שהוטלו על יכולת זו, ומציע להשתית את הכלל המשפטי הישראלי על מודל חדש – מודל של אוטונומיה מוגברת. מודל זה שואף לחשוף אף מגבלות נסתרות על אוטונומיית הרצון של המתקשרים, כגון אלו החבויות בשגרת האפיון המתחייבת מתהליך ברירת הדין; ומציע לעמת – על רקע הנסיבות המשתנות של כל מקרה – את ההצדקות למתן אפשרות למתקשרים לבחור בדין זר עם האינטרס שמגשימה כל מגבלה. המודל אף מציע להקפיד ולבסס עימות זה על איזון בין האינטרסים, ולא – כפי שנעשה לעתים – על סיווג דוקטרינרי. מגבלות שלא ניתן לזהות אינטרס משכנע להטלתן, המודל מציע שלא לאמצן. לבסוף, המודל מזהה מגבלות שבהקשר זה – של הסכמה חוזית על תחולת דין זר – מוצע לראותן כ"מוחלטות".
עניינה של רשימה זו בביקורת על הטשטוש המושגי שבין חשוד ונאשם לבין עד. טשטוש זה מוביל לתפיסה מוטעית של זכות השתיקה. מטרת הרשימה היא להבהיר את הכשל הטמון בטשטוש מושגי זה, ולבאר מהו המשטר המשפטי שיש להחיל על חשוד או נאשם, ומהו המשטר המשפטי שיש להחיל על עד.
איסוף מידע אישי במאגרי מידע ושימוש בו לשם השפעה על התנהגות צרכנית הינו תופעה המטרידה רבים. התפתחות הטכנולוגיה מאפשרת למשווק לפנות למספר עצום של צרכנים פוטנציאליים בעלות אפסית ובמגוון רחב של אמצעים.
הפתרונות הקיימים כיום בישראל ובעולם הינם פתרונות דיכוטומיים אשר מחצינים את העלות של דחיית הפנייה אל הצרכן ( opt-out ) או חוסמים שימוש יעיל בכלי שיווק מודרניים תוך שהם מקשים את כניסתם של מתחרים חדשים לשוק ( opt-in ). בכתיבה האקדמית הוצעו פתרונות מעודנים יותר, שעיקרם הגדלה מלאכותית של עלות הפנייה השיווקית. לדעת הכותב, שימוש בפתרונות אלה יגרום לעלייה במחירי המוצרים מבלי להבטיח שהפניות השיווקיות אכן יגיעו לקהל-המטרה האמיתי.
אתר משפט ועסקים 