המאמר בוחן את ההתפתחות בהחלת חובות האמון על בעלי שליטה בחברה, תוך נסיון לתחום את גבולותיהן הרצויים של חובות אלו. המאמר מציג את חובת האמון המוטלת על בעלי השליטה הן בעת הפעלת כוח השליטה והן בעת מכירת המניות, תוך השוואה לדין האמריקאי. עוד מתאר המאמר את אופי החובות ואת ההצדקות לקיומן, החל מפרשת קוסוי ודרך חקיקתם של סעיפים 192 ו- 193 לחוק החברות אשר עגנו לראשונה בדבר חקיקה את חובות בעלי המניות לפעול בתום לב ובדרך מקובלת ואת חובת בעלי השליטה ובעלי כוח הכרעה לפעול בהגינות. בעקבות פרשת קוט בוחן המאמר מחדש את אפשרות הרחבתה של חובת ההגינות של בעלי השליטה גם כלפי בעלי מניות אינדבדואלים בחברה. לבסוף, מבקר המאמר את החלתה של חובת הזהירות המושגית על בעלי מניות השליטה, כפי שהועלתה לאחרונה בפרשת רייכרט. המאמר מתאר את החובות דלעיל ומראה כי הטלתן של חובות אמון על בעלי מניות השליטה, כמו גם על בעלי מניות אחרים בתנאים מסוימים הינה מוצדקת, בשל התנהלות התאגיד כקהילה ובשל העובדה שבעל השליטה מנהל לא רק את משאביו שלו אלא גם את משאביהם של אחרים. עם זאת, אפשרות הרחבת אחריות בעלי השליטה, כפי שעולה מפרשת קוט ומפרשת רייכרט, מהווה שינוי מגמה יסודי ולכן יש להתייחס אליה במשנה זהירות וליישמה בנסיבות ראויות בלבד.

להורדת המאמר המלא

Trends in the Duties of Holders of Control in a Company

Joseph Gross

The article examines the development in applying fiduciary duties to holders of control in companies, with an attempt to limit the desired boundaries of these duties. The article presents the fiduciary duty imposed on holders of control under Israeli law, both when exercising their controlling power arid when selling their shares, by comparison with American law. The article also describes the nature of the duties and the justifications for their existence, starting from the Kosoy case, through the legislation of Sections 192 and 193 of the Companies Law, which first anchored in legislation the duties of shareholders to act in good faith and in a customary manner, and the duty of holders of control and shareholders with a deciding vote to act fairly. Following the Kott case, the article re-examines the possibility of expanding the duty of fairness of the holders of control also to individual shareholders in the company. Finally, the article criticizes the application of the conceptual duty of care to the controlling shareholders, as recently raised in the Reichert case. The article describes the above mentioned duties, and shows that imposing fiduciary duties on controlling shareholders, as well as on other shareholders, under certain circumstances, is justified, both due to the fact that the corporation is conducted as a community as well as the fact that the holder of control manages not only his own resources but also the resources of others. However, the possibility of expanding the responsibility of holders of control, as indicated by the Kott case and the Reichert case, constitutes a fundamental change of direction, and should therefore be treated with great caution and applied under proper circumstances only.