אתר משפט ועסקים

דין החיובים בישראל מכיר בשתי הגנות עיקריות שמפר עשוי להעלות נגד נפגע התובע ממנו פיצויים: אשם תורם והקטנת נזק. קיומן בדין החיובים של שתי הגנות אלה זו לצד זו, הן בתחום החוזים והן בתחום הנזיקין, מעורר את שאלת היחס ביניהן – המצוי והרצוי. במישור הראשון, התיאורי, הדמיון הרב בין הדוקטרינות מעורר את השאלה מהם, אם בכלל, ההבדלים בין שתי ההגנות ומהי "חלוקת העבודה" ביניהן, קרי, אימתי כל אחת מהן נכנסת לפעולה. במישור השני, הביקורתי, ניתן להעלות את השאלה אם קיומן של שתי ההגנות זו לצד זו בדין החיובים מהווה בעיה או שמא דווקא מציאות רצויה ומוצדקת.

למרות חשיבותה המעשית הרבה, מתברר כי שאלת יחסי-הגומלין בין שתי ההגנות לא זכתה במענה ברור בחקיקה או בפסיקה בישראל. כך בדיני החוזים, שבהם ההכרה בהגנת האשם התורם חדשה יחסית, וכך אף בדיני הנזיקין, שבהם שתי ההגנות מוכרות ומיושמות מימים ימימה. מפתיע לגלות שגם בספרות המשפטית, בישראל ומחוץ לה, לא נערך עד כה דיון מעמיק בשאלת היחס בין ההגנות והמתח שקיומן זו לצד זו עלול ליצור. גם הצעת חוק דיני ממונות (הצעת הקודיפיקציה) אינה מציעה שינוי בדין הנוהג, ומותירה את שתי ההגנות על מכונן כהגנות כלליות מפני תביעת פיצויים.

להמשיך לקרוא ←

להורדת המאמר המלא

בהעדר אפשרות להינשא בנישואים אזרחיים בישראל, רבים מתושבי המדינה נישאים בנישואים אזרחיים מחוץ לישראל. לאורך השנים נמנע המשפט מהכרעה מהותית בשאלת תוקפם החוקי של הנישואים האזרחיים, והסתפק בהצבת פתרונות מעשיים לבעיות שהתעוררו. אולם פסיקות אחרונות של בית-המשפט העליון מציבות את המשפט הישראלי קרוב מאי-פעם למצב של הכרה מוחלטת בנישואים אזרחיים שנערכו מחוץ לישראל. מאמר זה מוקדש לתיאור ולניתוח של המהלך המשפטי התומך בהכרה בנישואים אזרחיים שנערכו מחוץ למדינה, ולסימון שני אתגרים שהוא מציב בפני החברה והמשפט בישראל. האתגר הראשון הוא כינון מסלול זוגיות אזרחי רשמי בישראל, ללא צורך בנישואים מחוץ לגבולות המדינה. המאמר יציג הצעות שונות להסדרה אזרחית רשמית בישראל, ויסביר מדוע הצעות אלה, אף שהן כרוכות בפשרות מסוימות, עדיפות על המשך המצב הקיים. האתגר השני הוא עיצובה המהותי של הסדרה אזרחית-חילונית-עצמאית של הזוגיות בישראל. המחקר מבהיר את נחיצותה של הסדרה כזו, בעיקר בתחומים של דיני הנישואים והגירושים והסדרת התוצאות הכלכליות של הגירושים. נטען כי פסקי-הדין האחרונים של בית-המשפט העליון מחייבים הסדרה כזו בעבור בני-זוג שנישאו בנישואים אזרחיים מחוץ למדינה, ונצביע על עקרונות ראשיים שרצוי שינחו הסדרה אזרחית זו. לבסוף, נציע כי העקרונות האזרחיים שיסדירו את נישואיהם של מי שנישאו מחוץ לגבולות המדינה עשויים לשפר גם את ההסדרה המשפטית-האזרחית הקיימת לגבי מי שנישאו בנישואים דתיים. נוסיף ונטען כי העקרונות הללו עשויים לשמש תשתית להסדרת הזוגיות ביום שאחרי כינונם של נישואים אזרחיים.

להמשיך לקרוא ←

רשימה זו תעלה שאלות אחדות בנוגע להיעדרותו של המשפט מן הקולנוע הישראלי במהלך השנים, תוך התמקדות בסרטי צבא. הסקירה תתחיל בסרטי הקולנוע בשנים הראשונות, ותראה כיצד המשפט לא השתלב באתוס הצברי, שהיה מרכזי בסרטים. לאחר-מכן תידון הפיכתו של הקולנוע הישראלי במהלך שנות השישים והשבעים לפוליטי ונוקב יותר ויותר, אך מבלי לכלול עדיין נקודת-ראייה משפטית. גם במהלך שנות השמונים והתשעים, אף שהמשפטיזציה כבר חלחלה אל כל אורחות החיים, לא הוכנס המשפט אל הקולנוע הישראלי. הדברים יודגמו באמצעות הסרטים מסע אלונקות, אוונטי פופולו ואחד משלנו. סרטים אלה נעים על קו-התפר שבין משפט לבין מלחמה, והעדר המשפט בולט בהם במיוחד. בחלקו האחרון של המאמר ייבחן כיצד מלחמת לבנון מיוצגת בקולנוע כבועה צבאית-גברית אשר למשפט אין כמעט מקום בה. שתי אצבעות מצידון ועונת הדובדבנים ישמשו דוּגמות לסרטי מלחמת לבנון המוקדמים, ואילו בופור וּואלס עם באשיר ישמשו דוּגמות לסרטי מלחמת לבנון המאוחרים.

להמשיך לקרוא ←

“לו להשיב ניתן את מחוגי הזמן, איזה עולם נפלא הוא היה בונה לו רק להשיב ניתן את שחלף מזמן, איך העולם אז היה משתנה…" (אהוד מנור, בלדה לשוטר אזולאי)

האם המחוקק רשאי לשנות את כללי המשחק למפרע? האם הדבר צודק? בעיית הרטרואקטיביות בחקיקה העסיקה את בתי–המשפט ואת הכתיבה המשפטית במשך מאות שנים. אף–על–פי–כן, ניתוח נושא הרטרואקטיביות לוקה בחוסר קוהרנטיות, בעיקר לנוכח המחסור בהגדרה סדורה של רטרואקטיביות. במאמר זה המחבר מציג את השיקולים השונים העומדים בבסיס ההתנגדות לחקיקה רטרואקטיבית, ואת דרך הניתוח המקובלת של חקיקה רטרואקטיבית, שניתן לחלקה לשני שלבים: שלב פרשני, שבו בית–המשפט נדרש לזהות את חלותו בזמן של החוק; ושלב חוקתי, שבו נבחנת חוקתיותו של החוק הרטרואקטיבי. בישראל, בניגוד לקיים במדינות מסוימות, אין איסור חוקתי ישיר ביחס לחקיקה

להמשיך לקרוא ←

המאמר עוסק בשאלה מהו הכלל הראוי להכרעה בתחרות בין רוכש מוצר לבין בעלת זכות קניין רוחני שזכותה עורבבה במוצר על–ידי יצרן ללא הסכמתה. תביעה נגד היצרן אינה מעשית במקרים רבים, אם משום שהוא אינו בעל כושר פירעון ואם מפני שאיתורו בלתי–אפשרי או כרוך בעלויות רבות מדי, ונדרשת הכרעה בשאלת הבעלות במוצר וביתר זכויות הצדדים. במאמר נבחנים שלושה כללי פתרון אפשריים: כלל המבוסס על דיני הקניין הרוחני, אשר מעדיף באופן עקרוני את בעלת זכויות הקניין הרוחני — כלל זה אומץ בישראל בכמה פסקי–דין; כלל תקנת השוק, שמאפשר את העברת הקניין לרוכש בתנאי שהוא עומד בדרישות של תום–לב ותמורה — כלל זה אומץ אף הוא בכמה פסקי–דין, ואף נבחר כפתרון הראוי בתחום של זכות יוצרים על–ידי מנסחי חוק זכות יוצרים, התשס"ח–2007; וכלל המבוסס על דיני הערבוב, שלפיו הנכס החדש שנוצר יעבור לבעלותו של בעל חלק–העיקר במוצר החדש (על–פי שוויים של המיטלטלין, הזכויות והעבודה אשר הושקעו ביצירת הנכס החדש). בהתאם, על בעל חלק–הרוב להשיב לבעל חלק–המיעוט את שוויים של המיטלטלין, הזכויות והעבודה שהשקיע במוצר — כלל אחרון זה טרם אומץ בפסיקה בישראל.

להמשיך לקרוא ←

מאמר זה אבקש לבחון באופן אנליטי את מעמדו הראוי של עקרון השימוע בשיח המשפטי הנוהג, ולערוך בשוליו דיון מֵטָ–ביקורתי המבליט את הצורך במימד מציאותי בתחום הביקורת החברתית–המשפטית. כפי שאצביע, למרות מרכזיותו של עקרון השימוע ככלי להגנת העובד מפני פיטורים לא–מוצדקים, נכון להיום לא נערך דיון מובנה ביסודותיו ובהצדקות לקיומו. חוסר זה בולט במיוחד לנוכח המגמות המבקשות להכיל את עקרון השימוע גם במגזר הפרטי. לטענתי, מהלך כזה, ללא בניית מתווה תיאורטי אשר ידגיש את "יעילותו הכלכלית" של העיקרון, עלול להביא לידי יישום ריק מתוכן, שאותו אני מכנה "לצאת ידי שימוע".

להמשיך לקרוא ←

בשנים האחרונות מסתמן שינוי דרמתי באופן ניהולן של תביעות לפיצוי בגין נזקי תאונות רפואיות. יותר ויותר מומחים רפואיים מתמנים מטעם בית–המשפט, וזאת לא רק לצורך קביעת היקף הנזק שנגרם לתובעים, אלא גם לצורך בחינת אחריותם המקצועית של הנתבעים. פרקטיקה זאת מתפתחת ללא שקלא וטריא, ומבלי שנבחנו כלל הלגיטימיות והנאותות שלה. במשפט הפוזיטיבי הישראלי ניתנה גושפנקה לפרקטיקה זאת באמצעות תיקון תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984.

 במאמר זה, בצד ניתוח התקנה האמורה ובחינת המשפט הישראלי הפוזיטיבי בתחום של הוכחת תביעות נזיקין בגין תאונות רפואיות, נבחנות גם הלגיטימיות והנאותות של השימוש במומחים רפואיים מטעם בית–המשפט להוכחת האחריות בתביעות בגין תאונות רפואיות.

להמשיך לקרוא ←

הדיון בדבר מעמדה הראוי של הכנסת בתהליכים של כריתת אמנות בין–לאומיות על–ידי מדינת–ישראל הוא דיון ותיק, אשר ימיו כימי המדינה כמעט. מצד אחד ניצבת עמדת הסטטוס–קוו, הדוגלת בשימור הדין החוקתי הנוהג, אשר מעניק, ללא סייג כמעט, את מלוא הסמכויות בתחום כריתת האמנות לממשלה כרשות המבצעת. כתוצאה מכך, הוראות אמנתיות זוכות כעיקרון במעמד מחייב בדין הפנימי רק אם הן עוברות קליטה נפרדת ומפורשת על–ידי הכנסת (השקולה בדרך–כלל להליך חקיקה). על קצה המזלג, השיקולים העיקריים הנטענים ביסוד עמדה זו הם שיקול הפרדת הרשויות ושיקולי היעילות והמומחיות בניהול יחסי חוץ.

להמשיך לקרוא ←

מאמר זה מציג את המודל הכלכלי הפשוט והקלסי העוסק בהתנהגות פלילית ובאכיפת חוק אופטימלית, ומראה כמה מן התוצאות היסודיות הנובעות ממנו. על רקע מודל זה ובמסגרתו, המאמר בוחן את ההשפעות של חלוקת העושר בחברה על העלויות החברתיות הכרוכות בהתנהגות פלילית ובאכיפת חוק אופטימלית, ובעיקר את השאלה הנורמטיבית אם שוויון כלכלי בהיבט זה הוא רצוי מבחינה חברתית. ככלל, החלוקה האופטימלית של העושר בחברה צריכה לאזן בין העלויות החברתיות הכרוכות באכיפת החוק על “עשירים" ועל “עניים". מאמר זה מראה כי במגוון רחב של מקרים צמצום אי–השוויון הכלכלי הוא רצוי מבחינה חברתית. תוצאה זו נכונה אפילו אם התועלת והנזק הנובעים מביצוע עבֵרות פליליות זהים ל"עשירים" ול"עניים", ולכולם פונקציית תועלת זהה וליניארית מעושר. עם זאת, המאמר מזהה מצבים שבהם אי–שוויון כלכלי עשוי דווקא להקטין את העלויות החברתיות הכרוכות באכיפת חוק אופטימלית. באופן פרדוקסלי, מצבים (נדירים יחסית) אלה צפויים להתקיים דווקא במדינות עניות.

להמשיך לקרוא ←