אתר משפט ועסקים

השימוש בכלי-טיס בלתי-מאוישים (כטב"מים) לצרכים אזרחיים (קרי, לצרכים לא-צבאיים) נהפך בשנים האחרונות, לטוב או לרע, לעובדה מוגמרת. אנשים פרטיים, חברות מסחריות ורשויות המדינה (בעיקר רשויות אכיפת החוק, ובראשן המשטרה) זיהו זה כבר את הפוטנציאל האינסופי כמעט המצוי בכטב"מים. במקביל, יצרניות הכטב"מים ויצרניות ציוד-הקצה המותקן על כלי-הטיס זיהו אף הן את הפוטנציאל הכלכלי האדיר הטמון בשוק הכטב"מים.

עם זאת, לצד היתרונות הרבים של השימוש בכטב"מים, הנסקרים במאמר זה, קיים גם חשש גדול שבמקביל לגידול בשימוש בכטב"מים יתרחש כרסום בזכות לפרטיות וייווצרו השלכות-לוואי חברתיות שליליות, דוגמת התעצמותה של המציצנות.

מאמר זה מנסה לבחון כיצד ליצור הסדר אשר מחד גיסא יבטיח ניצול מרבי של היתרונות המשמעותיים הטמונים בשימוש האזרחי בכטב"מים, דוגמת הגשמת חופש הביטוי ושימושים מסחריים, ומאידך גיסא ימנע (או לפחות יצמצם) את ההשלכות החברתיות השליליות הנובעות מהשימוש בכלי-הטיס הללו.

להמשיך לקרוא ←

בעשור האחרון התפתחו במשפט הישראלי התייחסויות מסוגים שונים למידות גוף – בחקיקה, בפסיקה וברגולציה. ההסדרים המשפטיים החדשים מעידים על הסתמנותו של הגוף השמן כגוף בעל מעמד משפטי מובחן. מאמר זה מבקש, לראשונה במחקר המשפטי הישראלי, להניח תשתית מושגית לבחינת ההסדרים המשפטיים הנוגעים למשקל גוף. טענתו הנורמטיבית של המאמר היא כי מידות הגוף אינן נתון בעל חשיבות רפואית או אסתטית בלבד, אלא מאפיין הנוגע לליבת הווייתו של הפרט, ועל כן לאוטונומיה ולכבוד האדם שלו. לפיכך יש לבחון כל התערבות של המדינה או של שחקנים פרטיים במידות הגוף תוך איזון זהיר, המביא בחשבון את פוטנציאל הפגיעה בזכויות יסוד. פרק א של המאמר בוחן את משמעויותיו של הגוף השמן בתרבות הישראלית. פרק ב סוקר את מופעיו של הגוף השמן במשפט הישראלי, תוך השוואה למשפט האמריקני. פרק ג עורך בחינה ביקורתית של ההשקפה שמשקל גוף גבוה ניתן לשינוי ושהוא אינו בריא. פרק ד ממשיג את הזכות להיות בכל מידת גוף ואת יישומיה.

להורדת המאמר המלא.

נערים פוגעים מינית הם ילדים מעל גיל האחריות הפלילית אשר טרם מלאו להם שמונה-עשרה שנים ביום הגשת כתב האישום נגדם בגין ביצוע עברת מין. על-פי הספרות המחקרית, רובם המכריע של הנערים הפוגעים מינית מפגינים התנהגות אנטי-סוציאלית בכלל, שאינה ממוקדת דווקא בפגיעות מיניות. כלומר, רוב הנערים הפוגעים מינית אינם סוטים מינית. הסיכון שילדים ונערים פוגעים מינית ייהפכו לעברייני מין בבגרותם קטן יחסית. רוב הנערים מגיבים על דרכי טיפול מותאמות ייעודיות, ורק מיעוטם מהווים איום ארוך-טווח לחברה. נערים פוגעים מינית שעניינם מובא לפני בית-המשפט לנוער נשפטים על-פי חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971. אם נקבע כי הנער ביצע את העבֵרה המיוחסת לו, הוא עלול להיות מורשע ולשאת עונש של מאסר או שהייה במעון נעול או להישלח לטיפול בצו בית-משפט. אני סבורה כי אופיין הייחודי והמורכב של הפגיעות המיניות המבוצעות על-ידי בני-נוער מקדם את התובנה כי המערכת הפלילית הפורמלית הנוהגת מוגבלת באופן אינהרנטי בהתמודדות עימן, באופן שמחייב רפורמה חיצונית לשינויה והבניית פרדיגמה רחבה יותר של צדק. אציע, באמצעות חיבור כילולי (אינטגרטיבי) של תפיסת זכויות הילד עם תנועת הצדק החלופי, לקדם פיתוח מנגנונים חדשניים של צדק לצד המנגנון האדוורסרי: היוועדות ובתי-משפט פותרי בעיות. אלה, בכפוף להליכי מיון קפדניים, יתמודדו בצורה מיטיבה ואפקטיבית יותר עם נערים פוגעים מינית.

להורדת המאמר המלא

מאמר זה מנסה לאתגר את ההצדקות המסורתיות של חוקות, המבוססות על הטענה כי חוקות מייצרות החלטות טובות משום שהן מגינות על זכויות האדם, על הדמוקרטיה או על ערכים חשובים אחרים. המאמר טוען כי לעיגון החוקתי של זכויות מוסריות ופוליטיות יש ערך כשלעצמו, בלא קשר לשאלה אם הוא מקדם את ההגנה על הזכויות אם לאו. עיגונן החוקתי של זכויות מוסריות ופוליטיות הוא בגדר הכרה ציבורית בקיומה של חובה של המדינה להגן על הזכות. ההגנה על זכויות במדינה עם חוקה אינה לפיכך עניין של שיקול-דעת או רצון טוב; היא אינה תלויה בגחמות, ברציות או בשיפוטים של המחוקק.

להמשיך לקרוא ←

המאמר עוסק בתרגום לעברית של קובץ החוקים האזרחי האוסטרי משנת 1811, ה-ABGB, אשר נערך על-ידי משכיל גליצאי ופורסם כספר בשנת 1876. המתרגם, משה יהודה ליב הלוי פייערשטיין, היה יליד ותושב של העיירה סקאלא (Skala Podolskaya) שבמזרח גליציה, שהיא כיום במערב אוקראינה. קובץ החוקים האזרחי האוסטרי, שרובו עדיין בתוקף באוסטריה, מבוסס על המסורת הרומניסטית תוך שהוא משלב בתוכו את רעיון המשפט הטבעי. המאמר מתרכז במתן תשובה לשתי שאלות: האחת – מהו הרקע האידיאולוגי שהניע משפטן גליצאי, החי בקיסרות האוסטרית, להשקיע מאמץ רוחני רב שנים בתרגום מגרמנית לעברית של מעשה חקיקה מקיף, בעל 1,502 סעיפים, ואף להוסיף פירוש רחב משלו על כל סעיף וסעיף, תוך התייחסות מעדכנת במקומות רבים אל הפסיקה והחקיקה השייכות לעניין. השאלה האחרת – כיצד הצליח מחבר הספר לתרגם דבר חקיקה מודרני יחסית לשפת העבר, שהמסורת המשפטית שלה היא בעלת רקע מושגי שונה.

להמשיך לקרוא ←

מאמר זה מבקר את התמקדות-היתר של דיני המשפחה בקשר הזוגי כקשר המשפחתי המרכזי בין מבוגרים. הטענה שהמאמר מקדם היא כי דיני המשפחה המודרניים צריכים להציב במרכז את הקשר ההורי, ובתוך כך לא רק את הקשר הקיים בין ההורה לילד (קשר ההורות האנכי), אלא גם את הקשר שההורות המשותפת יוצרת בין שני ההורים (קשר ההורות האופקי). הורות משותפת צריכה להיות מוכרת כקשר משפחתי-משפטי משמעותי, אשר יוצר, כשלעצמו, מחויבויות בין ההורים במשותף, ובכלל זה מחויבויות כלכליות.

המאמר מתייחס למחירים הכלכליים שההורות והטיפול בילדים גובים, למצוקה הכלכלית הנגרמת כתוצאה מכך לאימהות החיות בנפרד מאבי ילדיהן, ובפרט למצוקתן של אימהות צעירות לילדים קטנים. המשפט הישראלי, בדומה לשיטות משפט אחרות, מנסה בשנים האחרונות לתת מענה למצוקה הכלכלית של נשים לאחר פרידה, ובכלל זה גם למצוקות הכלכליות הנגרמות להן בשל הטיפול בילדים. אולם התייחסותו של המשפט ליחסים הכלכליים שבין צדדים מבוגרים ולמחויבויות הכלכליות ביניהם מעוצבות בתוך מסגרת-העל של דיני הזוגיות. כך, במסגרת היחסים הרכושיים יובאו כשיקול פערי השתכרות הנובעים מטיפול בילדים, וכאשר נפסקים מזונות בני-זוג, יש שיינתן משקל לפגיעה בכושר ההשתכרות בפסיקת מזונות משקמים או בדרך אחרת.

להמשיך לקרוא ←