אתר משפט ועסקים

ארגונים מתאפיינים במאמץ מתמיד למיסוד (institutionalization) של יחסים אנושיים, טען פיליפ סלזניק באחד הטקסטים המכוננים בתחום הסוציולוגיה של הארגון. מעצם טבעם כמבנים שנועדו להשיג מטרות מוגדרות באמצעים רציונליים, המשיך סלזניק, ארגונים מקצים לבני אדם תפקידים ותחומי אחריות, שואפים למזער את תלותם באנשים מסוימים או בתכונותיהם הפרטיקולריות, ומעוניינים לפוגג את נטייתם של בני אדם לפעול מתוך נאמנות אישית או סנטימנטים. ברם, הוסיף סלזניק, כאשר אנו מתבוננים על ארגונים, אנו רואים שהם לעולם אינם מצליחים לאלף את הממדים הלא-רציונליים של התנהגותם של בני אדם בארגונים. נטייתם של בני אדם לנצל לרעה את כוחם הארגוני לצורך השאת רווח פרטי באופן שנוגד את מטרות הארגון מהווה מוקד בולט של אסדרה משפטית במדינה המודרנית. התיאוריה הסוציולוגית עוסקת אף היא בהתנהגותם של בני אדם בארגונים, אולם בניגוד לשיח המשפטי, מחקרים סוציולוגיים נוטים להתמקד בהגדרת ההתנהגות הארגונית השפירה ובאמצעים הדרושים לייעולה, וממעטים לעסוק בהתנהגות הבלתי-תקינה (misbehavior).

חמשת המאמרים שבחלק השני של כרך כא, שהם תוצאה של יום עיון שנערך במאי 2016 במרכז הבינתחומי הרצליה בנושא "ניצול לרעה של כוח ארגוני – מגמות במחקר ובאסדרה המשפטית", קוראים תיגר על המוקדים המסורתיים של העיסוק בארגונים הן בשיח המשפטי והן בשיח הסוציולוגי. מטרתם היא לשמש מעין "יריית פתיחה" לשיח על אודות הטיפול המשפטי בניצול לרעה של כוח ארגוני בישראל, תוך התמקדות בהיבטים פנים-ארגוניים אשר בדרך כלל אינם זוכים בתשומת לב משפטית.

לקריאת ההקדמה המלאה.

לקריאת כל מאמרי כרך כא.

מאמר זה בוחן את האופן שבו המשפט מתמודד עם התעמרות או בריונות במקום העבודה. במאמר נטען כי תופעה זו מתרחשת על פי רוב במישור היחסים בין עובדים, ועל כן מוצע מודל שלפיו יש לראות בבריונות תופעה שהיא גרעינית למקום העבודה, ועל כן כזו המחייבת התמודדות ופתרון שגם הם אורגניים למקום העבודה. דיני המשמעת מוצעים כמנגנון העונה על תנאים אלה. משם המאמר פונה לתיאור ביקורתי של העבר, ההווה והעתיד של דיני המשמעת. המאמר מסיים בהמלצות להתאמות של דיני המשמעת הנחוצות כדי להופכם לכלי שימושי במסגרת הניסיון למגר את תופעת ההתעמרות בעבודה במישור היחסים בין עובדים.

להורדת המאמר המלא.

ככלל ניתן לבסס הרשעה בפלילים על סמך ראיה אחת או עדות יחידה אם בית המשפט סבור כי היא מוכיחה את אשמתו של הנאשם ברמה הנדרשת בפלילים. אולם לצידו של כלל זה נקבעו בחוק ובפסיקה מקרים מיוחדים שבהם אי-אפשר להסתפק בראיה יחידה להוכחת האשמה, ונדרשות ראיות נוספות לתמיכה בראיה העיקרית. ראיות נוספות אלה מכונות "תוספות ראייתיות", והן מהוות חסם מפני הרשעה על סמך עדות יחידה. ככלל, הדרישה לתוספת ראייתית קיימת במקרים שבהם קיימת ראיה מפלילה אחת וקיים חשש בדבר מהימנותה. על מנת לצמצם את הסיכון למשגה שיביא לידי הרשעת חפים מפשע, הדין דורש ראיה נוספת כתנאי להרשעה. מטרת המאמר היא לבחון לעומק את מערך התוספות הראייתיות בדיני הראיות בישראל ואת מגמותיו – הן ממבט דסקריפטיבי והן ממבט ביקורתי.

להמשיך לקרוא ←

תכליתו של מאמר זה היא להפנות זרקור אל התועלת שיכולה לצמוח מהטמעתו של שיח הקשרי בתחום דיני המכרזים. הצורך בהתייחסות הקשרית בהסדרתן של סוגיות משפטיות מוכר במשפט. הוא זכה בפיתוח תיאורטי בגישה הריאליסטית למשפט, והוא מאפיין תחומי משפט רבים. עיקרו בתובנה שכדי להגיע להסדרה ראויה ומאוזנת, מתבקשת לעיתים התייחסות אסדרתית או שיפוטית המתחשבת בהקשר האופף את הסוגיה המחייבת הסדרה. מכוח תובנה זו, דיני המכרזים עצמם מהווים משפט מנהלי הקשרי, המבטא את התובנה שהמשפט המנהלי הכללי מחייב התאמות מקום שמדובר בפעילות הכלכלית של הרשות המנהלית. עניינו של המאמר, אם כן, הוא להמשיך מגמה זו, על ידי הצעה להטמעת התייחסות הקשרית בתחום דיני המכרזים הציבוריים. המאמר מראה כי חסרונו של שיח הקשרי בפסיקת בתי המשפט מוביל לא פעם להלכות מוקשות, שהיה אפשר למונען באמצעות התייחסות הקשרית, שאותה המאמר מנסה להבליט ולקדם. במסגרת זו מוצע כי הסדרים נורמטיביים בתחום דיני המכרזים הציבוריים, הן במישור החקוק הן במישור הפסוק, יבחינו בין סוגים שונים של מכרזים, בין סוגים שונים של מציעים ובין סוגים שונים של עורכי מכרזים.

להמשיך לקרוא ←

ניצול לרעה של כוח (abuse of power) והתנהגות בלתי הולמת (misconduct או misbehavior) של יחידים בארגונים מתרחשים הן בחברות פרטיות והן בממשל הציבורי. התופעה ידועה ובאה לידי ביטוי במגוון דרכים – במרמה, בהונאה או בשחיתות ציבורית. להתנהגות זו יש השלכות קשות בהיבט המוסרי ובמישור החברתי-הכלכלי הן על הארגון והן על החברה בכללותה.

העיסוק בשחיתות ובצורות נוספות של ניצול לרעה של כוח אינו חדש, אך באופן מסורתי נטה השיח האקדמי לעסוק בשחיתות במִנהל הציבורי, והמחקר המשפטי התמקד בהתנהגויות פליליות באופן מובהק, כגון שוחד, מרמה והפרת אמונים. בשנים האחרונות הולכת ומתבססת ההכרה כי ניצול לרעה של כוח ארגוני בכלל, ותופעות שחיתות בפרט, מתקיימים גם בהקשרים כלכליים ובהתנהגותם של מנהלים ונושאי משרה בתאגיד, כגון מרמות וגנֵבות מתוחכמות של מנהלים בתאגיד, הפרות אמון של נושאי משרה וכולי.

להמשיך לקרוא ←

תחת המעטפת התיאורטית של כוח וניצולו, נבקש במאמר זה להגדיר את התופעה של התנהגויות בין-אישיות פוגעניות בעולם העבודה, ולהציג את ביטוייהן, את שכיחותן ואת השלכותיהן על ציבור העובדים והארגונים בישראל. לאור הממצאים שיוצגו נציע מודל אפשרי להתמודדות נכונה ומקיפה עם התופעה.

המאמר נסמך על נתונים שנאספו בעבור משרד הכלכלה בקיץ 2015. שאלון המחקר הופץ בקרב 886 עובדות ועובדים. הממצאים מראים כי התנכלות במסגרת הארגונית מושתתת בעיקר על פערי עוצמה בין הפוגען לקורבן, תוך ניצול לרעה של כוח ארגוני ובמידה מסוימת גם של כוח חברתי. ממצאי המחקר מראים כי מעבר לכך שהתנהגות פוגענית זורמת מעמדות כוח עליונות במִדרג הארגוני לעמדות כוח נמוכות יותר, גם לכוח חברתי יש משמעות רבה במשוואה. בהקשר זה ממצאי המחקר הנוכחי מצביעים על כך שעובדים בעלי שכר נמוך מהממוצע ובני מיעוטים, המצויים בעמדות כוח נחותות יותר בשוק העבודה, חווים פגיעה רבה יותר בהשוואה לעובדים אשר משאביהם הכלכליים והחברתיים רבים יותר ולכן מעמדם בשוק העבודה גבוה יותר. לפיכך מחקר זה מצביע, בין היתר, על הצורך לבחון את התופעה של התנהגות פוגענית בהקשר רחב יותר של שוק העבודה והחברה הישראלית, תוך שימת לב מיוחדת ליחסי הכוח המובְנים בגורמים מוסדיים אלה.

להורדת המאמר המלא.

לאחרונה חיווה בית המשפט העליון את דעתו בעניין לוי כי ככל שצדדים לגישור הסכימו לכך, "אין מניעה עקרונית כי עורך דין ששימש כבא כוחו של אחד הצדדים ישמש כמגשר", וכי ניתן להעיד את המגשר בהסכמת הצדדים, מכיוון ש"החסיון אינו של המגשר, אלא של הצדדים". המאמר בוחן אמירות אגב אלה באופן ביקורתי, בשל החשש שהן יובנו ויתפרשו על ידי מגשרים, עורכי דין ושופטים באופן שיצמצם את תחולתו של איסור ניגוד העניינים החל על מגשרים ויקל את זימונם של מגשרים לעדות, תוך פגיעה במוסד הגישור ובהתפתחותו בישראל. המאמר בוחן את כלל ניגוד העניינים החל על מגשרים; מציע לראותו כחל על כלל המגשרים – בין כאלה שמונו לתפקידם על ידי בית המשפט ובין כאלה שמונו על ידי הצדדים – באמצעות הכרה של הדין הישראלי בחובת אמון משפטית של מגשרים כלפי צדדים לגישור; ומראה כי קיימת מניעה שעורך דין המשמש בא כוחו של אחד הצדדים ישמש מגשר, גם אם הצדדים הביעו הסכמה מפורשת שהוא יגשר בעניינם, וכי גם מצב שבו המגשר שימש בעבר בא כוחו של אחד הצדדים מחייב בחינה זהירה. נוסף על כך המאמר בוחן את הסוגיה של העדת מגשר, וטוען כי אמירת בית המשפט בעניין לוי שלפיה הצדדים הם בעלי החיסיון לגבי עדות המגשר ועל כן הם רשאים לוותר עליו אינה מתחייבת מפסיקות קודמות של בית המשפט העליון. המאמר טוען עוד כי היה ראוי לקבל החלטה בסוגיה זו על בסיס דיון בשיקולים הרלוונטיים להעדת מגשר, המוצגים במאמר, תוך מתן משקל הולם לחשש שעדויות מגשרים לגבי הליכים שניהלו כמגשרים יסכנו את אמון הציבור בהליך הגישור ובתפקיד המגשר, ויפגעו בנכונותו של הציבור להמשיך להשתמש בהליכי גישור. המאמר קורא לחשיבה מחודשת לגבי אמירותיו של בית המשפט העליון בעניין לוי, ומציע פרשנות חלופית לאמירות אלה, אשר יש לקוות כי תאומץ על ידי בית המשפט בעתיד.

להורדת המאמר המלא.

אנשים שחושפים שחיתות בארגון ציבורי חיוניים לכלל החברה, אולם כאשר זהותם מתגלה, הם סובלים התעמרות והתעללות מידי מנהליהם וחבריהם לארגון. לעיתים ההתעללות נעשית בעזרת גורמים מחוץ לארגון, ולעיתים גורמים אלה פשוט אינם מעניקים סיוע מספק לחושפי השחיתות, וכך מאפשרים להתעללות להתקיים. פשר הפער המשמעותי בין החיוניות של חשיפת שחיתות לבין ההתנכלות השיטתית שחושפי השחיתות סובלים הוא עניינו של המחקר הנוכחי. הטענה המרכזית של המאמר היא שהיחס השלילי כלפי חושפי שחיתות קשור לאופיים הפוליטי והפרסונלי של ארגונים, ופחות למאפיינים שייחודיים לישראל או להתפתחותה. חושפי שחיתות מציבים איום לא רק על יחסי העוצמה בארגון ועל אותם עובדים שנהנים מזכויות יתר שונות, אלא גם על מבנה הכוח בחברה. היסודות שהופכים את ההתעללות לקשה להתמודדות הם טיבם של נהלים בארגון, הדינמיקה החברתית שארגונים מושתתים עליה והגיבוי המערכתי שארגונים ציבוריים נהנים ממנו. המאמר נחתם בדיון בשאלה אם ניתן להיטיב עם חושפי השחיתות מבלי לפגוע לא לצורך בארגונים.

להורדת המאמר המלא.