אתר משפט ועסקים

המאמר שלפנינו מבקש לתקף את מסקנותיהם של שני פסקי הדין המרכזיים שניתנו בשלהי שנת 2016 ובתחילת שנת 2017 ,בבית המשפט העליון ובמחוזי בהתאמה, בדבר הצבת גבולות ברורים וצרים להיקף השימוש בזרעו של נפטר. זאת, בין היתר, כנגד המגמה המסתמנת בפסיקה הן של בית המשפט לענייני משפחה והן של המחוזי בשנים הספורות שחלפו מאז ניתנו פסקי דין מנחים אלה. קווי הגזרה שהותוו באותם פסקי דין מנחים מאפשרים שימוש כאמור אך ורק במקרים שבהם הותיר הנפטר הנחיות מפורשות או לחלופין בת זוגו מלמדת על רצונו ה"משוער" של הנפטר שייעשה שימוש בזרעו לאחר מותו. קו מצמצם זה ניצב כחומה בצורה כנגד הקו המרחיב שנקטו בתי המשפט בעשור וחצי האחרונים, שאני חושש כאמור כי אנו עדים לתחילת תחיית המתים שלו, חרף העובדה שאין לו אח ורע בעולם כולו.

להמשיך לקרוא ←

מאמר זה מנתח באופן תיאורטי ומקיף את תופעת הביוש במרשתת וברשתות החברתיות, על שלל היבטיה. מדובר בתופעה בעלת פוטנציאל הרסני, אשר פושה בעולם המערבי וגם בישראל. כידוע, אין מדובר בתופעה חד-ערכית, אלא בתופעה מורכבת ומגוּונת: שלילית וחיובית, פרטית וציבורית, אזרחית ופלילית, כזו היכולה לייצר פגיעות ישירות ועקיפות, קלות וחמורות, קצרות טווח וממושכות, ועוד. עיקר הדיון במסגרת מאמר זה יעסוק בתופעת הביוש המקוון, ויהיה כללי ורחב, אך יבקש להתמקד במפרסמים ובמפיצים, מחד גיסא, ובנפגעים הפוטנציאליים, מאידך גיסא, תוך הבחנה מתחייבת בין ניזוקים בגירים לבין ניזוקים קטינים. המאמר מבקש לשמש נדבך בסיסי בדיון הער המתקיים באקדמיה בשאלת הביוש המקוון, ולכן אין ספק שדילמות אחדות המוצגות בו בקצרה מצדיקות דיון עתידי רחב ועמוק יותר.

להמשיך לקרוא ←

תוכנית השלום של הליגה הערבית הציעה לפתור את בעיית הפליטים כדלקמן: "השגת פתרון צודק לבעיית הפליטים הפלסטינים שיוסכם בהתאם להחלטת האו"ם 194." במאמר זה נבחנות השאלות הבאות: מיהו פליט? מהו פתרון צודק שיוסכם עליו? מה פשר האזכור של החלטת העצרת הכללית מס' 194(III)?

להמשיך לקרוא ←

רוב בני האדם חשים כי פריטי מידע מסוימים העוסקים בהם הינם אישיים, פרטיים, ואין להופכם לפומביים ללא הסכמתם. ההיקף המדויק של התחום שנתפס על ידי אנשים כפרטי ואשר זוכה בהגנתן של נורמות חברתיות או משפטיות משתנה בין חברות ובין תקופות בהיסטוריה.

דוגמה מרתקת לפריט מידע שנתפס גם כיום, ברוב העולם, כפרטי מאוד, אף שהוא אינו מאפיין ישיר של גופו או אישיותו של אדם, היא גובה השכר. רק חברות ספורות הצליחו להפוך פריט מידע זה לציבורי, וגם שם הדבר שנוי במחלוקת. מאמר זה יעסוק בשאלה מדוע פריט מידע זה נתפס כפרטי, ואם ראוי להמשיך לשמור על ראייתו כחסוי בהינתן שחיסיון זה מוביל כיום גם לתוצאות מזיקות לפרט ולחברה.

לצורך כך ייעשה שימוש נרחב במקרה בוחן משנות החמישים, שאינו זכור בציבור, ואשר במסגרתו, במשך שנים מספר, פרסם מס הכנסה "ספר נישומים" ובו פירוט הכנסותיהם של אזרחים רבים. הרשימה ערוכה בשלושה חלקים: הראשון עוסק בכסף, שכר ופרטיות; השני מציג את ההסדר של ספר הנישומים משנות החמישים; והשלישי בוחן אם ניתן, כדאי ואפשר לחדש הסדר זה כיום , הן לשם התמודדות עם העלמות מס והן כדי לשפר את המידע שבידי עובדים הנושאים ונותנים עם מעסיק.

לקריאת המאמר המלא [PDF]

בשנים האחרונות נדרש בית הדין האירופי לזכויות אדם לשאלת חוקיותם של חוקים מדינתיים האוסרים עטיית כיסוי ראש. ככלל, בית הדין מסגר את השאלה המשפטית המתעוררת במקרים אלה כסוגיה של חופש הדת וההגבלות שמותר להטיל עליו. בהתאם, חלק משמעותי מהכתיבה האקדמית שניתחה את פסקי הדין הללו בחנה באופן ביקורתי את הפרשנות שנתן בית הדין לחופש הדת בכלל ולחופש הדת של נשים מוסלמיות בפרט. פגיעתו של האיסור בזכויות אחרות, כגון הזכות לחינוך והזכות לשוויון, נתפסה על ידי בית הדין, במידה רבה, כסוגיה משנית.

מאמר זה בוחן את הפגיעה בזכות לשוויון הגלומה באיסור העטייה של כיסוי ראש או כיסוי פנים. המאמר טוען כי בפרשות העוסקות בנושא זה עקרון השוויון מונח על שתי כפות המאזניים, קרי, הן העותרות והן המשיבות מסתמכות עליו לצורך תמיכה בטענותיהן. מצב זה, כך אטען, אינו נובע בהכרח משימוש לרעה בעקרון השוויון, אלא מכך שכל אחד מהצדדים מתמקד בהיבט אחר של השוויון. בעוד טענותיהן של העותרות מסתמכות על הזכות הפרטנית לשוויון, המשיבות מתמקדות בשוויון כערך חוקתי. איסור העטייה של כיסוי ראש מהווה לכן מקרה בוחן לנורמה משפטית אשר עשויה לקדם היבטים מסוימים של עקרון השוויון אך לפגוע בהיבטים אחרים שלו.

לקריאת המאמר המלא.

מטרתו של מאמר זה היא להציע הצעות שונות בתחום השיקום התעסוקתי של אסירים ככלי להפחתת רצידיביזם, ולנתחן בהתייחס להצדקות המוסריות, החברתיות והכלכליות של כל אחת מהן. בכך המאמר מבקש להוסיף על הכתיבה הקיימת בתחום הפלילי על אודות מטרת השיקום כמטרה מרכזית, אך חשוב לא פחות – להביא לידי שינוי מעשי בדין הישראלי, שלהערכתנו יכול לתרום תרומה של ממש להפחתת שיעורי הרצידיביזם. מטרה זו עולה בקנה אחד עם מהות העבודה בקליניקה המשפטית, שבה נבט הרעיון למאמר זה, המנסה לשלב את התיאוריה עם עולם המעשה.

ביסוד המאמר שתי הנחות מוצא, שנבקש להציג בחלקו הראשון: האחת בדבר ערכה של התעסוקה מבחינת העובד, אשר חורג מהיותה אמצעי פרנסה בלבד; והאחרת נוגעת במרכזיותה של מטרת השיקום כאחת ממטרות הענישה. הנחת מוצא אחרונה זו משותפת לכתיבה רבה בשנים האחרונות (הן בתחום המעשי והן בתחום התיאורטי), וכבסיס להצעותינו נבקש להציג בקצרה את ההצדקות הנורמטיביות והתועלתניות למרכזיותו של השיקום. אחת מטענות היסוד במאמר היא כי לצד ההצדקות התועלתניות, חובת המדינה כלפי האסיר המשוחרר כוללת בחוּבּה גם תפקיד טיפולי. על כן, בתוך הליך השיקום יש חשיבות גדולה לטיפול – הן במובן של תפקיד השיקום לקדם את רווחתו האישית של האסיר המשוחרר והן במובן של האופן שבו השיקום נעשה (care).

להמשיך לקרוא ←