שלושה הם עקרונות היסוד של דיני הנטילה השלטונית שבמסגרתם השלטון יכול ליטול בכפייה את זכויותיו של הפרט במקרקעין: קיומו של הליך הוגן, דרישת הצורך הציבורי ודרישת הפיצוי. עקרונות אלה הינם למעשה מנגנוני הגנה אשר הוטמעו בדיני הנטילה השלטונית כדי להגן מפני חששות אינהרנטיים הנובעים מהענקת הכוח לשלטון ליטול זכויות במקרקעין בכפייה. מאמר זה מציע מודל חדשני שבמסגרתו יש להכיר במערך יחסי הגומלין שמנגנוני ההגנה המוטמעים בדיני הנטילה השלטונית מקיימים על מנת לאפשר לשלטון להפעיל את כוחו באופן ראוי, מחד גיסא, ולשמר מידת הגנה מספקת מפני החששות האינהרנטיים לדיני הנטילה השלטונית, מאידך גיסא.

המאמר ממשיך ומציג שני מסלולים שבהם המודל המוצע עשוי לשרת את עריכתה של ביקורת שיפוטית על דברי חקיקה המבקשים לפעול בדיני הנטילה השלטונית: האחד הוא המסלול ה"מסורתי", הרואה במודל המוצע ובמערכת האיזונים המתקיימת בו אמצעי לאומדן הפגיעה בזכותו של הפרט לקניין כמו גם לבחינת מידתיותה של פגיעה זו; והאחר הוא המסלול ה"דמוקרטי", המטמיע את המודל המוצע בערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

לבסוף, המאמר מבקש לבחון את יישומו של המודל המוצע, תוך בחינת הטמעתו בדיני הנטילה השלטונית הנוהגים בישראל. במסגרת זו המאמר מצביע על השלכות פרשניות בעלות אופי יישומי הן בכל הקשור לביקורת השיפוטית על החלטותיו של שר האוצר באשר לצרכים ציבוריים, הן בשאלת הפחתת הפיצוי לבעלי הזכויות במקרקעין והן בהתנהלות הראויה בשעה שזכויות במקרקעין ניטלות במצבי חירום.

לקריאת המאמר המלא.