אתר משפט ועסקים

השימוש במוסד התביעה הנגזרת הולך וגובר בעשור האחרון. האם מוסד זה, במתכונתו הנוכחית, משרת את האינטרסים של המשקיעים בחברות ציבוריות? אנו בוחנים את השאלה הזו באמצעות מחקר אמפירי המקיף את כלל התביעות הנגזרות שהוגשו בשם חברות ציבוריות בישראל בעשור האחרון. המחקר מגלה כי תביעות בגין ניגודי עניינים מסתיימות ברובן בפיצוי אשר משולם מכיסם של בעלי השליטה או נושאי המשרה הנתבעים, ובכך מגשימות את יעדי התביעה הנגזרת – פיצוי והרתעה. לעומת זאת, תביעות בגין הפרת חובת זהירות או מחדל בפיקוח מסתיימות ברובן בקביעת פיצוי – במסגרת הסדר פשרה שמאושר בשלב מוקדם של התביעה – אשר משולם, כמעט באופן בלעדי, מקופתם של מבטחי האחריות. זאת, מבלי שבית המשפט קובע קביעות משמעותיות, עובדתיות או משפטיות, בקשר למקרה שבגינו הוגשה התביעה הנגזרת, שבכוחן לייצר הרתעה. אנו עומדים על האופן שבו האינטרסים של השחקנים המעורבים בתביעה הנגזרת מובילים לשיווי המשקל המתואר. מצב דברים זה עלול לגרור תנודות בשוק הביטוח בדמות עליית פרמיות הביטוח וצמצום הכיסוי הביטוחי, אשר אינם מיטיבים עם המשקיעים מהציבור. אנו טוענים, בניגוד לגישה הרווחת במשפט הישראלי, כי למשקיעים מהציבור, אשר מחזיקים תיק השקעות מבוזר, אין כל תועלת בפיצוי שמשולם מקופתה של חברת הביטוח ואשר אינו מלווה בקביעת ממצאים ביחס להתנהלותם של נושאי המשרה. לבסוף, אנו מציעים רפורמות אחדות שבכוחן לחזק את תרומתו של מוסד התביעה הנגזרת להגנת המשקיעים מהציבור. רפורמות אלו חיוניות במיוחד לנוכח שתי מגמות מרכזיות בעשור האחרון: ביזור השליטה בחברות ציבוריות והעלייה בכוחם של המשקיעים המוסדיים.

להמשיך לקרוא ←

השינויים שהתרחשו בעשורים האחרונים בעולם התקשורת האלקטרונית יצרו הזדמנויות עסקיות חדשות שלא היו זמינות בעבר. בעל מיזם עסקי יכול לפנות עתה באמצעות האינטרנט אל מאות ואלפי נמענים פוטנציאליים. התרחבות זו של האפשרויות הטכנולוגיות, שאירעה בד בבד עם סביבת הריבית הנמוכה ששררה בשנים האחרונות, הביאה עימה גל של מיזמים פרטיים, בלתי מפוקחים ונעדרי תשקיף, שהציעו למשקיעים השקעות אטרקטיביות נושאות תשואה. פעילותם של מיזמים אלו הסתיימה בכמה מקרים בחקירות פליליות, שהולידו כתבי אישום חמורים בעברות גנֵבה ומרמה של עשרות מיליוני ש"ח. הליכים פליליים אלו הציבו – ועודם מציבים – קשיים בפני גופי החקירה, הנדרשים לגבות עדויות ממאות ואף אלפי משקיעים שנפגעו מהעברות. קושי זה לא נעלם מעיניהם של גופי החקירה, ובעטיו הוחלט לאמץ כלי חקירתי ייחודי שלא ננקט כמעט קודם לכן במשפט הפלילי – חקירה באמצעות שאלונים.

להמשיך לקרוא ←

חוק החברות קובע כי חברה רשאית לפטור מראש נושא משרה בה מאחריותו בשל נזק שנגרם עקב הפרת חובת הזהירות שלו כלפיה, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון החברה. בשנים הראשונות לאחר חקיקת חוק החברות לא נעשה שימוש רב בכלי הפטור. אולם רשימה זו מצביעה על שינוי דרמטי שחל בעמדתם של בעלי המניות בישראל, אשר הביא בשנים האחרונות לידי אימוץ נרחב של הגנת הפטור על ידי חברות ציבוריות. עיגון הפטור בתקנון החברה מבטא את עמדתם של בעלי המניות כי בתי המשפט אינם זירה נאותה להתמודדות עם כשלים ניהוליים, ואת העדפתם לא לשאת בעלויות ביטוח האחריות של נושאי המשרה בגין כשלים אלו. אולם הניסיון שנצבר בהפעלתה של הגנת הפטור בדין הישראלי מעלה ספקות בנוגע ליכולתה של הגנה זו להגשים את התכלית העומדת ביסודה. ברשימה זו נצביע על קשיים אלו ועל הדרך לפתרונם. במישור הדין המהותי אנו טוענים כי יש לפרש בצמצום את חריג ה"פזיזות" לפטור, כך שיחול רק כאשר יש אשָם סובייקטיבי של נושאי המשרה. כלומר, חריג הפזיזות יחול רק על פעולה של נושאי המשרה שנעשתה מתוך כוונה או נכונוּת לפגוע בטובת החברה. בהעדר אשָם כזה, הגנת הפטור חלה גם על כשלים תהליכיים חמורים שנפלו בקבלת ההחלטות על ידי נושאי משרה, והיא מגינה על נושאי המשרה גם במקרים של כשל בפיקוח על ציות החברה לחוק. במישור הדיוני, הגשמת רצונם של בעלי המניות מחייבת סילוק מוקדם של תביעות נגד נושאי משרה שהגנת הפטור עומדת להם, ונקיטת גישה זהירה באישור פשרות בחברות שבהן יש פטור מאחריות לנושאי משרה. אנו אף מציעים תיקון חקיקה שמטרתו לבטל את הזיקה הישירה שבין הסייגים הקבועים בחוק ביחס לפטור לבין הסייגים ביחס לביטוח האחריות של נושאי המשרה, לפשט את הליך הענקת הפטור, ולהבהיר כי הפטור חל בכל מקרה שאינו כולל הפרה מודעת של חובות נושאי המשרה.

להמשיך לקרוא ←

בפרשת קול ברמה חויבה תחנת רדיו אזורית, במסגרת תובענה ייצוגית, לשלם פיצויים בשל כך שנמנעה מלהשמיע נשים בשידוריה. הדרה זו, כך נקבע, הפלתה נשים ופגעה בזכויות יסוד נוספות שלהן. לצד קביעות עקרוניות ודיוניות תקדימיות, הערכאות שפסקו בתובענה זו התמודדו עם אתגר מושגי חדש ומורכב – העדרו של כלי להערכת הנזק שנגרם לקבוצה שזוהתה כנפגעת ממדיניות התחנה, והצורך לעצבו. מאמר זה מבקש לבאר את המהלך הרעיוני הנזיקי של הפסיקה בפרשה זו, תוך מיקומו במסגרת מושגית מעורבת חוקתית־נזיקית וביסוסו התיאורטי. המאמר מציע תורה סדורה של השלבים הראויים בזיהוי טבעו ובכימות פגיעתו של הנזק בפרשת קול ברמה, כמקרה בוחן שבכוחו להנחות תביעות עתידיות בתחום של פגיעה בזכויות חוקתיות בכלל והדרת נשים בפרט.

להמשיך לקרוא ←

הערות בשולי בג"ץ 8260/16 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים נ' כנסת ישראל וממשלת ישראל

זה יותר מעשור הכנסת מקבלת מפעם לפעם חוק יסוד אשר משנה הוראה בחוק יסוד אחר או פוגע בה ואשר תוקפו קצוב בזמן – חוק יסוד סותר (הוראת שעה). הרשימה עוסקת בשורה של חוקי יסוד סותרים (הוראות שעה) רציפים אשר שבו וקבעו כי תקציב המדינה יהיה דו־שנתי, בניגוד להוראת סעיף 3(א)(2) לחוק־יסוד: משק המדינה, הקובע כי "התקציב יהיה לשנה אחת…". עתירה לפסול את הראשון מבין חוקי יסוד סותרים (הוראות שעה) אלה נדחתה בעניין בר־און (2011). הנשיאה ביניש מתחה ביקורת על התופעה של חוקי יסוד סותרים (הוראות שעה), ואף קבעה כי בנסיבות מסוימות יהיה אפשר לפוסלם, אך העתירה נדחתה לגופה. לעומת זאת, עתירה לפסול את החמישי מבין חוקי יסוד סותרים (הוראות שעה) אלה התקבלה בעניין המרכז האקדמי (2017), ובית המשפט העליון הוציא התראת בטלות שלפיה "אין עוד מקום לתקן את חוק היסוד ולכונן תקציב שאינו חד־שנתי על דרך הוראת שעה; וככל שכך ייעשה, צפוי הוא לביטול על פי התראה זו".

הרשימה דנה בהנמקות השונות שהציגו השופטים להלכה שקבעו בעניין המרכז האקדמי, שלפיה חוק יסוד סותר (הוראת שעה) עשוי להיפסל בעילה של שימוש לרעה בסמכות הכינון. הרשימה עוסקת במהותה של עילת פסילה זו – להבדיל מעילת הפסילה של תיקון חוקתי שאינו חוקתי – ועומדת על כך שעילת פסילה זו אינה ממוקדת בפסול שבתוכנה של הנורמה שבחוק היסוד הסותר (הוראת השעה), אלא בפסול שבהכללתה בחוק יסוד דווקא.

להמשיך לקרוא ←

אנו שמחים ונרגשים להציג לפניכם את כרך כה של כתב העת משפט ועסקים, אשר מוקדש לזכרו של פרופ' נתן לרנר ז"ל – סופר, חוקר, משפטן, פובליציסט ואקטיביסט, וגם חבר וקולגה, שנפטר ב-29 בינואר 2018 כשהוא בן תשעים ושתיים.

הכרך שלפניכם מאגד עשרים ואחד מאמרים ומסות שכתבו חוקרים – תלמידי עבר וקולגות של נתן – בנושאים הקשורים לתחומי מחקרו. פרופ' לרנר היה חוקר מוערך שתרם תרומה משמעותית לפיתוח המשפט הבין-לאומי בכלל ובתחום דיני זכויות האדם וזכויות קבוצתיות במשפט הבין-לאומי בפרט. מחקריו של פרופ' לרנר עסקו במיוחד בחופש דת ובחופש מדת, בחופש ביטוי ובהסתה לשנאה דתית, בשוויון, במיעוטים ובהפליה על רקע דתי, והוא נחשב אחד המומחים הגדולים בעולם לאיסור הפליה גזעית. בשנות חייו הספיק פרופ' לרנר לגעת בתחומי דעת רבים ומגוּונים, והותיר את חותמו בכל תחום שהוא בחר לעסוק בו. הוא שילב אקדמיה עם עשייה ציבורית, כתיבה מחקרית עם כתיבה פובליציסטית, פוליטיקה עם משפחה, וחיים ועבודה בחוץ לארץ עם מגורים בארץ ואהבה לישראל. כולנו תקווה שבכרך שלפניכם הצלחנו, בסיועם של עשרים וארבעה מחברות ומחברים, להעביר מקצת מהתחומים הרבים שבהם עסק נתן.

להמשיך לקרוא ←

"שעות עבודה" מוגדרות בסעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה כ"זמן שבו עומד העובד לרשות העבודה". לאורך השנים התקשו בתי הדין לעבודה בפרשנותה של הגדרה זו כאשר הגיעה לפתחם השאלה אם יש לראות כשעות עבודה את שעות משמרות הלילה שבמהלכן העובד מורשה לישון במקום העבודה אך נדרש להיות זמין לתגובה באירועי חירום. הכרעותיהם של בתי הדין מלמדות על פרשנות לא אחידה, ואף מוטית, של המונח "שעות עבודה". בחלק הראשון של המאמר אדרש למתכונת ההעסקה הנוהגת של משמרות השינה בעבודות הטיפול, וכן להלכה שנקבעה בעניין חנדז'י ביחס לשעות המשמרות האלה. לאחר מכן אראה, באמצעות עשרות פסיקות של בתי הדין לעבודה, כי האופן שבו בתי הדין מפרשים את המונח "שעות עבודה" מושפע באופן ישיר ממשלח היד של העובד. הממצאים המוצגים במאמר מראים כי באופן גורף בתי הדין אינם מכירים בשעות משמרות השינה של עובדות טיפול כשעות עבודה, בעוד פעם אחר פעם שומרים ורופאים זוכים בהכרה בשעות אלו. זאת, אף שנוכחותן של עובדות הטיפול נדרשת באותה מידה. בחלק השני של המאמר אבקש לטעון כי קיים קשר הדוק בין העובדה שעבודת הטיפול נתפסת מבחינה חברתית ותרבותית כעבודה "נשית" ו"משפחתית" לבין חוסר הנכונוּת של בתי הדין לעבודה להכיר באחריות הרבה המוטלת על כתפיהן של עובדות הטיפול אף בשעות הלילה. לבסוף, אבקש להציע כיוון ראוי לשינוי ההלכה שנקבעה בעניינן של עובדות הטיפול על ידי פרשנות פמיניסטית ותכליתית של הביטוי "עומד לרשות העבודה".

להמשיך לקרוא ←

מידע על אירועים עתידיים בחייה של חברה הוא מידע חשוב מבחינת המשקיעים. בדיני ניירות ערך בישראל התקבלה זה כבר ההכרעה כי חובה על החברה לגלות לציבור המשקיעים מידע מהותי מסוג זה, וכי אנשי פנים של החברה או מי שמחזיקים במידע כזה, לפני גילויו לציבור, כפופים לאיסור שימוש במידע, בהיותו מידע פנים. בתי המשפט נדרשים לקבוע מהי הנקודה על ציר התפתחותו של האירוע העתידי שבה מידע על אודות אירוע מתפתח נהפך למידע מהותי. בפסקי הדין של המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בעשור הראשון לפעילותה, וכן בפסקי הדין של בית המשפט העליון בערעורים על החלטותיהם של שופטי המחלקה הכלכלית, ניכרת נטייה לאמץ את "מבחן התוחלת" (המכונה לעיתים "מבחן ההסתברות/עוצמה") כמבחן המרכזי לקביעת מהותיותו של מידע על אודות אירוע עתידי. עם זאת, גם לאחר עשור של פסיקה הדין אינו ברור ואינו אחיד. בעברת שימוש אסור במידע פנים אומץ מבחן התוחלת בפסיקת בית המשפט העליון, אך נקבע סף הסתברותי נמוך מאוד – ואולי אף אפסי – לבחינת מהותיות המידע. לגבי המבחן בחובת הדיווח הובעה תמיכה במבחן התוחלת באמרת אגב של בית המשפט העליון, אלא שביחס ליישום המבחן נקבע בפסיקת המחלקה הכלכלית כי רף ההסתברות הנדרש לצורך מהותיות המידע צריך להיות גבוה במיוחד. רשימה זו עומדת על התפתחות הפסיקה, על עמימות הדין ועל הסיבות לעמימות זו. לנוכח היישום הדיפרנציאלי של מבחן התוחלת, הרשימה דנה בהשלכות הצפויות של הכלל שהתעצב בפסיקה על אכיפת איסור השימוש במידע פנים, על המידע המובא לידיעת המשקיעים ועל תמריציהם של מקבלי ההחלטות בחברה.

להמשיך לקרוא ←