אתר משפט ועסקים

מסירות או קנאות – על אימוץ סטנדרט הייצוג הקנאי בדין הישראלי כפתרון להתנגשות החובות של עורכי דין בעקבות עניין פנסו ועניין סינגר אטיה

גיא הלוי*

מבוא. פרק א: הדין המצוי בישראל – הגורמים היוצרים את התנגשות החובות של עורכי הדין. פרק ב: הדין האמריקאי ו״סטנדרט הקנאות״. פרק ג: האם ניתן לאמץ את סטנדרט הקנאות בדין הישראלי? פרק ד: גורמים היוצרים קושי באימוץ ״סטנדרט הקנאות״ בדין הישראלי; (1) התנהלות מול צד שכנגד בלתי מיוצג; (2) בעיה אתית־התנהגותית. לפני סיכום: האם וכיצד אימוץ סטנדרט הקנאות יפתור את התנגשות החובות? סיכום.

להמשיך לקרוא ←

מימון מפלגות – השקעה בשלטון או מתנה לשלטון?

שחר גליל* ויובל סמואל**

מבוא. פרק א: מימון מפלגות – משמעותו והשלכותיו. פרק ב: סקירה היסטורית של התפתחות הדין בישראל; (1) השינויים בהסדרי מימון המפלגות מתיקון מס' 16 ועד היום. פרק ג: הקשיים והכשלים העולים מהסדרי מימון המפלגות בישראל. פרק ד: משפט משווה; (1) קנדה; (2) בריטניה. פרק ה: הצעות לשינוי ההסדר. פרק ו: החלת המודל ופתרון הכשלים שהוזכרו. סיכום.

להמשיך לקרוא ←

מבט אִינְדּוּקְטִיבִי על עילת השיבוש

דב גלעד כהן*

מבוא. פרק א: יסודות עילת השיבוש. פרק ב: "מגה תיקים" ושופטים מלווים. פרק ג: פסיקה מועטה ובלתי בהירה. פרק ד: נתונים כמותיים; (1) שלב א: מוטיבציה מחקרית על בסיס נתונים עצמיים; (2) שלב ב: נתונים כלליים – העדפה למעצר ללא בסיס מחקרי התומך ביעילותו (ולהיפך). פרק ה: מידע איכותי, תיקון חקיקה, מחקר וביקורת שיפוטית אפקטיבית; (1) מידע; (2) חקיקה; (3) הערכת סיכון; (4) החובה לבחון חלופה והנטל להפריכה; (5) שופט מלווה ושופט מעצרים; (6) חלופות מוסדיות וטכנולוגיות; (7) פיקוח שיפוטי הדוק ורביזיה של הדו"ח הסודי. סיכום.

להמשיך לקרוא ←

זכויות אדם בבינה מלאכותית?

על המתווה האמריקאי למגילת זכויות בבינה מלאכותית ומשמעותו

עמיר כהנא^* ודפנה דרור-שפוליאנסקי^**

באוקטובר 2022 פרסמה המחלקה המייעצת לנשיא ארצות-הברית בנושאי מדע וטכנולוגיה (The Office of Science and Technology Policy (OSTP)) את "המתווה למגילת זכויות בבינה מלאכותית – הפעלת מערכות אוטומטיות עבור העם האמריקאי" (The Blueprint for an AI Bill of Rights: Making Automated Systems Work for the American People),^[1] אשר מוגדר כ"ספר לבן".^[2] המתווה מציע קווי מתאר לפיתוח מדיניות ופרקטיקות להגנה על זכויות אזרחיות ולקידום ערכים דמוקרטיים בבנייה, פיתוח וממשל של מערכות אוטומטיות העשויות להשפיע על זכויות הציבור, על הזדמנויות, או על גישה לצרכים חיוניים.^[3] ברשימה זו נבקש לסקור בקצרה את המתווה ואת משמעותו בתחום האסדרה המשפטית של בינה מלאכותית.

להמשיך לקרוא ←

אמונאות או נאותות – על האיזון (החסר) שבין חובת האמון לחובת בדיקת הנאותות שחלות על נושאי משרה בישראל

גל רוזיליו*

ברשימה זו אבקש לנתח את האיזון שמטיל חוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח–1988 (להלן: חוק התחרות) לעומת האיזון שמטיל חוק החברות, התשנ"ט–1999. באופן ממוקד עוד יותר, אבקש לעמוד על האיזון שבין סעיף 2(א) לחוק התחרות[1] ובין סעיף 254(א) לחוק החברות,[2] בהתייחסות לגילוי הדעת שפרסמה רשות התחרות (אז בשמה הקודם הרשות להגבלים עסקיים) במאי 2014,[3] לרבות המתח שיוצרת הסתירה המובנית אשר מקורה בחקיקה ובמסמך גילוי הדעת. מתח זה נוצר בשל "התנגשות" בין חובת האמון המוטלת מכוח חוק החברות ובין הדרישות החלות על נושא משרה במסגרת הליך בדיקת נאותות בהתאם לחוק התחרות ונייר גילוי הדעת. מתח זה טרם זכה לכתיבה מעמיקה בספרות, למעט מספר התייחסויות מוקדמות תמציתיות, כפי שאציג להלן.

השלב הראשון (התיאורטי) בכל עסקה הכוללת מיזוגים ורכישות (עסקת M&A)[4] הוא בדרך כלל שלב "בדיקת הנאותות" (Due Diligence (DD)), שהוא, בקצרה, הליך שמתרחש ביוזמת המשקיע (קרי הרוכש בעסקה פלונית), ללא קשר לגודל המשקיע, ולחלופין בלא צורך בבחינת השאלה אם מדובר במשקעים פרטיים קטנים, וזאת לצורך מחקר והערכת שווי למיזם מסוים שבו עתיד המשקיע (רעיונית) להשקיע.[5] ככלל, ניתן לאפיין את הליך בדיקת הנאותות ככזה הנועד להעריך את שלל ההיבטים, הן העסקיים והן המשפטיים, הקשורים למיזם הרכישה המתהווה,[6] כדי לבחון ולקבוע את כדאיות העסקה עבור משקיע פוטנציאלי.[7] לרוב, בדיקת נאותות מבוצעת על ידי עורך דין או רואה חשבון.[8] יתרה מכך, את תוצאות בדיקת הנאותות ניתן לאפיין ככאלו המהוות בפועל את ״תשקיף החברה״,[9] שמטרתו היא לחשוף מידע (נרחב) למשקיע באשר למיזם. המידע הזה מאפשר למשקיע (ולכל מקבלי ההחלטות בהליך) להחליט באופן אינפורמטיבי ומושכל ככל הניתן. בדיקת הנאותות תיעשה תמיד בשלב האובליגטורי טרם נחתם הסכם.[10] למועד ביצוע הבדיקה משמעות רבה. לפי אחת הגישות, זו של עו"ד דוני טולידאנו,[11] בדיקת נאותות היא מעין חיפוש אחר "דגלים אדומים" אשר בגינם ייתכן שעסקה תיעצר ואף תיפסק לחלוטין. חובת ביצוע בדיקת הנאותות בעסקה יוצרת חשש תחרותי מהותי בשל העובדה שהצדדים מחויבים להחליף ביניהם מידע רגיש, כגון מחירון, רווחיות החברה, שמות לקוחות ועוד. חשיפת המידע הכרחית בשל מהותה של בדיקת הנאותות. אף על פי כן, לעיתים לאחר החלפת המידע הרגיש כאמור אין העסקה יוצאת לפועל. מצב זה שם את הרוכש (הפוטנציאלי) בעמדה חדשה שבה הוא נחשף למידע רב על אודות עסקיו של הצד האחר, אשר לרוב מתחרה בו. מצב זה יוצר פגיעה בתחרות תקינה.

להמשיך לקרוא ←

עקרון "אי־ההנצחה" בשיטת המשטר הישראלית

רועי אשכנזי*

מבוא. פרק א: מהו עקרון אי־ההנצחה? פרק ב: תצורה פורמלית. פרק ג: תצורה בלתי פורמלית; (1) חילופי שלטון תקינים (פרוצדורליים); (2) ביקורת ופיקוח על פעולות הממשלה – אופוזיציה פרלמנטרית. פרק ד: היבטים מעשיים; (1) הכנסת והממשלה; (2) הייעוץ המשפטי; (3) בית המשפט העליון; א. שלב הזיהוי; ב. שלב הצדקת הביקורת השיפוטית; ג. שלב ההפעלה. סיכום.

מבוא

החשש מפני ״הנצחה״ שלטונית מלווה כל שיטת משטר דמוקרטית בעלת מבנה פרלמנטרי, ועשוי להתבטא בשני אופנים: הארכת תקופת הכהונה של השלטון המכהן באותה עת מעבר לתקופת הזמן המוגדרת בחקיקה הרלוונטית באותה המדינה, או בדרך של פגיעה ביכולת החלפת השלטון מבחינה מעשית (פגיעה ביכולת הפרוצדורלית-פרקטית לביצוע חילופי שלטון) ומבחינה מהותית (מניעת התמודדות אפקטיבית בין האופוזיציה לקואליציה). במילים אחרות, הנצחה עוסקת ברצון של השלטון הזמני המכהן לשמר ולבצר את כוחו ככזה. החשש מפני הנצחה מתעצם בישראל, בעיקר לנוכח מערכת היחסים המורכבת בין הרשות המחוקקת ובין הרשות המבצעת, שבו המבצעת ״שולטת״ על המחוקקת.

התפיסה המסורתית היא שהנצחה עשויה להופיע בתצורות פורמליות, קרי בהסדרים חוקתיים או חקיקתיים, שעניינם מבנה של שיטת המשטר והממשל, או בהסדרים הנוגעים בבחירות. ברשימה זו אבקש להראות כי התפיסה המסורתית מציגה תמונה חלקית בלבד של הנצחה. למעשה, הנצחה יכולה להתרחש גם במסגרת הפעילות הפרלמנטרית במשכן הכנסת.^[1] תצורה זו של הנצחה מכונה תצורה ״בלתי פורמלית״ מאחר שהיא אינה נעשית במסגרת חקיקתית אלא כחלק מהיום-יום הפרלמנטרי. טענה זו מתבססת על סקירה רחבה של פסקי דין שעוסקים בסוגיות שאותן אני מזהה ככאלה אשר מעלות שאלות של הנצחה.

להמשיך לקרוא ←