התאבדות היא תופעה היסטורית ומודרנית רחבת היקף במיוחד, בעולם ובישראל, ומהווה גורם תמותה ניכר, בעיקר בקרב אוכלוסיות צעירות ואוכלוסיות פגיעות. נסיונות התאבדות הם תופעה רווחת אף יותר. אולם חרף שכיחותה של התופעה, ולמרות הדרמה האנושית הגלומה בה ותוצאותיה הקשות, במדינות רבות שוררת תרבות של שתיקה, הסתרה וטשטוש בנוגע להתאבדויות. אף על פי כן, או שמא עקב כך, התאבדות נתפסת כסוגיה מאיימת, כהיישרת מבט אל המוות, עד כדי חשש מביטוי המילה.
הסוגיה לא רק מאיימת, אלא גם כרוכה בהאשמה. במובן ציורי, התאבדות שולחת לפחות חמש אצבעות מאשימות, מלוא כף היד. אצבע מאשימה ראשונה שלוחה לעבר המתאבד עצמו – בעבר הייתה ההתאבדות עברה פלילית, ואף כיום לא נעלם הכתם החברתי מעל פני המתאבד. אצבע מאשימה שנייה מופנית כלפי משפחת המתאבד – בהעדר אפשרות לבוא בדין ודברים עם המתאבד, התווית השלילית מוסטת אל משפחתו, וזו סובלת משיפוטיות חברתית ומהטלת אשמה. אצבע מאשימה שלישית מכוּונת לחברה, אשר לא השכילה לסייע ולמנוע. שתי אצבעות מאשימות נוספות עולות מהמשפט הפלילי המודרני. אצבע מאשימה רביעית מכוּונת אל מי שתמך במעשה ההתאבדות בעידוד, בסיוע וכדומה. מבחינה נורמטיבית, אצבע זו נדונה בעיקר בהקשר של המחלוקת הנורמטיבית על המתת חסד; מבחינה דוקטרינרית, היא נבחנת בעיקר במשקפיה של עברת הסיוע בהתאבדות. האצבע המאשימה החמישית, הנדירה והמורכבת במיוחד, מכוּונת אל מי שהוביל לכאורה להתאבדות. מבחינה דוקטרינרית, אצבע זו נבחנת במשקפיהן של עברות ההמתה הכלליות.
חרף חמש האצבעות המאשימות, כל שאפשר לזהות – בחברה, במשפט ובאקדמיה – הוא שברירי דיון; בוודאי אין בנמצא דיון רחב, עמוק ומתמשך. מחוץ להקשר של המתת חסד, הספרות המשפטית בישראל בכלל ובתחום הפלילי בפרט לא התמודדה כלל עם תופעת ההתאבדות במישרין, אלא לכל היותר נגעה בה באגביות, ונמנעה לחלוטין מלדון ביחס הראוי של המשפט הפלילי להתאבדות. אפילו הספרות המשפטית האנגלו־אמריקנית העשירה אינה מצטיינת בדיון שיטתי בתופעת ההתאבדות, אף שבשנים האחרונות ניכר שינוי מגמה מסוים, בעקבות פרשות חריגות. האקדמיה שותפה לגישתה הכללית של החברה כלפי תופעת ההתאבדות: הדחקה. עצימת עיניים מול תופעה כה חשובה וכאובה היא מסמר נוסף בארון המתאבדים: אלה שהתאבדו, ואף אלה שיתאבדו. להם וליקיריהם אנו חייבים לכל הפחות לדון בתופעה, וכחלק ממערכת המשפט אנו מחויבים לבחון לעומק אם האפיקים שסללנו להתמודדות עם התופעה הם הטובים ביותר, טובים מספיק או טובים בכלל.
המאמר מבקש, בראש ובראשונה, לנפץ את ארון ההדחקה המשפטית והאקדמית, לשים בלב השולחן את תופעת ההתאבדות, ולבחון באופן ביקורתי את עמדת המשפט הפלילי כלפיה, קרי, את שתי האצבעות המאשימות האחרונות. טענת המחקר היא שהן לוקות בדיסוננסים דוקטרינריים ונורמטיביים, ומהוות כלי לא הולם להתמודדות עם תופעת ההתאבדות, אשר ממילא גם אינו מופעל. תחום כה רגיש מצריך רגישות, ולא שיפוטיות. ככל שנדרשת מעורבות מצד המשפט, מוטב לפתח כלים מחוץ לאפיק הפלילי, מצד אחד, וכלים חדים יותר במשפט הפלילי, שניתנים להפעלה כבר בשלב החיות, ולא רק בשלב המוות, מצד אחר.
ד"ר אסף הרדוף הוא מרצה בכיר במכללה האקדמית צפת; מלמד וחוקר את כל ענפי המשפט הפלילי למן שנת 2009; תובע וסנגור בפרקליטות הצבאית בשנים 1999–2003; מנהל ערוץ היוטיוב "משפטים בקטנה": http://www.youtube.com/channel/UC-xFc6ukPtnA0b83p013zqQ.
אזכור המאמר: אסף הרדוף "היד המאשימה: איבוד לדעת, איבוד הדרך, איבוד הערך – הרשעת אדם באחריות להתאבדות" משפט ועסקים כח 151 (2023).
Ending it All: Detaching Suicide from Criminal Law | Asaf Harduf
Suicide is a historical and modern phenomenon, worldwide and in Israel. Despite this, in many countries there is little to no discourse on the topic. Figuratively, suicide points at least five blaming fingers. The first finger is pointed at the deceased, who are to blame for their choice. The second finger is pointed at the deceased's family, blaming them for not preventing the above action. The third finger is pointed at public institutions for the same reason. Two more fingers are from the criminal law. The fourth finger is pointed at those who aided the deceased, usually under the conceptualization of euthenesia. The fifth finger, the most rare and complex, is pointed at those who allegedly caused the suicide as criminally responsible for human fatalities.
This article aims to critically examine the figurative fingers of criminal law, doctrinally and normatively. It proposes that criminalization of suicide-related actions is flawed, and that this sensitive issue requires subtilty, using tools outside the criminal law toolkit. Non-criminal tools are better equipped for this delicate task, and may even be applied to living people as a preventive measure.
Suggested Citation: Asaf Harduf, Ending it All: Detaching Suicide from Criminal Law, 28 Runi. L. & Bus. 151 (2023).
אתר משפט ועסקים 