אתר משפט ועסקים

מאמר זה מציג טענה שלפיה על בית-המשפט העליון בישראל לרסן את עצמו יותר בתחום הביקורת השיפוטית החוקתית. יודגש: אין מדובר בהגבלת כוחו של בית-המשפט על-ידי חקיקה של הכנסת, אלא בריסון עצמי שיקבע בית-המשפט העליון לעצמו, וזאת בתחומים שבהם בית-המשפט עצמו הוא שהרחיב את יריעת עיסוקו.

להמשיך לקרוא ←

סעיף 4 לחוק-יסוד: הכנסת קובע את העקרונות שבבסיסה של שיטת הבחירות לכנסת, וכן כי "אין לשנות סעיף זה, אלא ברוב של חברי הכנסת". המאמר דן בפירוש הראוי לדיבור "לשנות" שבסעיף 4, ומציע פירוש עדכני העולה בקנה אחד עם המינוח של "המהפכה החוקתית" ועם הפסיקה החוקתית בדבר פסקת ההגבלה השיפוטית (פסק-דין מופז). לפי הצעה זו ראוי לשנות את פירושו של "לשנות" שבסעיף 4 מהפירוש המקובל כיום (הכולל גם שינוי וגם פגיעה) לפירוש הרמוני ביחס לחוקה הישראלית החדשה (הכולל שינוי בלבד).

להמשיך לקרוא ←

מטרתו של מאמר זה היא לפתוח דיון בפורמליזציה ובאינטגרציה של ניתוח זכויות אדם חוקתיות במסגרת הליך החקיקה. לצורך כך המאמר בוחן את הצורך בעיגון "ביקורת פרלמנטרית" במסגרת הליך החקיקה, לנוכח מחויבותה של הכנסת לכבד את זכויות האדם שנקבעו בחוקי-היסוד. המחבר טוען כי אין להסתפק בנוהג הקיים בכנסת, כחלק מתהליך החקיקה, לבדוק את חוקתיותן של הצעות חוק, וכי יש לתקן את תקנון הכנסת כך שיכלול הוראות מפורשות בדבר בדיקת התאמתה של חקיקה מוצעת להוראות חוקי-היסוד בדבר זכויות האדם. המחבר סבור כי הבעייתיות במצב הקיים טמונה בכך שמבחינה קונספטואלית הגנה על זכויות חוקתיות נתפסת כשייכת לבית-המשפט, ולא לכנסת. כמו-כן, זכויות אדם חוקתיות נתפסות אצל חלק מן המחוקקים בכנסת כמגבלה או כמכשול בדרך להשגת יעדים פוליטיים, ופחות כשיקול שיש להביאו בחשבון בעת הליך החקיקה. מבחינה פרוצדורלית, הביקורת החוקתית המתקיימת כיום במסגרת הליך החקיקה אינה שיטתית, ומותירה שאלות רבות פתוחות. כדי לשפר את המצב הקיים בשני המישורים, המחבר מציע לעגן באופן מפורש מנגנון שיטתי של ביקורת חוקתית פרלמנטרית בעת הליך החקיקה, אשר יבטיח כי השלכותיהן של הצעות חוק על זכויות האדם החוקתיות יובאו לידיעתם של חברי-הכנסת ויקבלו את תשומת-הלב הראויה. המחבר סבור כי לרשות המחוקקת יש הן הלגיטימיות המוסדית והן היכולת המעשית לבחון סוגיות של זכויות אדם. ביכולתה של ביקורת פרלמנטרית, כפי שתוצע במאמר, להגביר את האחריותיות (accountability) של חברי-הכנסת ולחזק את ההגנה על זכויות אדם גם מחוץ לכותלי בית-המשפט, בממלכה הפוליטית-הדמוקרטית.

להמשיך לקרוא ←

מאמרנו יתמקד בעבודתה של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת השתים-עשרה, שהייתה הראשונה שהצליחה להעביר חקיקת זכויות אדם במסגרת חוקי-יסוד, לאחר עשרות שנים של נסיונות כושלים לעשות זאת, והולידה את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק, אשר חולשים כיום על כלל המערכת המשפטית. המאמר יראה כי לביקורות בדבר מחטף חקיקתי או עבודה לא-יסודית של הוועדה אין כל בסיס.

להמשיך לקרוא ←

במאמר זה נציע תפיסה חדשה של מושגי-יסוד בשיח הציבורי הישראלי: נבחן את האפשרות לפנות מן המונח המקובל "מדינה יהודית ודמוקרטית" אל צירוף מושגים שונה – "מדינה לאומית וליברלית". המאמר מבוסס על דברים שנשאה רות גביזון בכנס "משפט ואדם" בסימן גבורות לפרופ' אמנון רובינשטיין, שנערך בשנת 2010 במרכז הבינתחומי הרצליה. אחת ממטרות המאמר היא להעשיר את הדיון הציבורי בדבר זהותה (או זהויותיה) של החברה הישראלית, להציע הבנה רעננה של שדות המתח, לחשוף אפשרויות חדשות של מכנה משותף בסוגיות-יסוד ישראליות, ובמידת האפשר למנוע את רידודן ללשון משפטית ולצמצם את הכפפתן להכרעות שיפוטיות. להמשיך לקרוא ←

למאמר שלושה חלקים עיקריים. החלק הראשון של המאמר מציג תפיסה בדבר "מדינה דמוקרטית כראוי", ובוחן על יסודה את הפרופיל הדמוקרטי הנוכחי של מדינת-ישראל. החלק השני של המאמר מציג תפיסה בדבר "מדינת לאום כראוי", ובוחן על יסודה אם מדינת-ישראל מתנהלת כראוי כמדינת הלאום של העם היהודי. החלק השלישי של המאמר עוסק בצירוף של מדינה דמוקרטית ומדינת לאום, ומוביל למסקנה כי מדינת-ישראל מתנהלת כראוי, במידה רבה, כמדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי. עם זאת, יש עדיין מקום לשיפורים משמעותיים.

להמשיך לקרוא ←

חוק-יסוד: הצבא מקבע את הזיקה שבין צבא הגנה לישראל לבין מדינת-ישראל, המוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית. המאמר בוחן את השפעתו של סעיף 1 לחוק-יסוד: הצבא על עיצוב דמותו ומטרותיו של צבא הגנה לישראל. כן נערך בירור לגבי היחס שבין סעיפים 8 ו-9 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולגבי ההשלכות של ההבדלים ביניהם. המאמר מראה כי המתח סביב זהות המדינה מקרין על צה"ל, וכי למהותה של מדינת-ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית יש קשר אינהרנטי לייעודו של צה"ל והשפעה עליו – החל בעבר, עובר בהווה וכן בצפי לגבי העתיד. לנוכח השיח הציבורי המתמיד באשר למתח המובנה במושג "מדינה יהודית ודמוקרטית", רק ימים יגידו כיצד אפיון זה של המדינה ימשיך לאצול על צה"ל ועל ייעודו.

להמשיך לקרוא ←

למרות הצהרותיו החוזרות ונשנות בשער בת רבים כי הוא נמנע עקרונית מלהתערב בסוגיות הלכתיות, לא אחת מוציא בית-המשפט מתחת ידיו פסקי-דין שנוגדים – ברב או במעט – את עקרונות ההלכה היהודית. לעיתים הוא גם מבקש לכפות רבנים ומורי הוראה הנושאים במשרה ממלכתית לפעול בניגוד לצו מצפונם ולמה שנראה בעיניהם כמחייב מבחינת ההלכה היהודית. עימות זה מצטרף לחיכוך שהולך ומתעצם בעשור האחרון בין המערכת השיפוטית, ובמיוחד בית-המשפט הגבוה לצדק לבין הציבור הדתי בכלל והציבור החרדי בפרט.

להמשיך לקרוא ←

במאמר זה אנו מבקשים לבחון את יחסה וגישתה של ההלכה לחופש הציווי השמור לפרט, הבא לידי ביטוי באפשרות הדרה מלאה או חלקית של יורשיו הטבעיים.

ההסדר המותווה בהלכה מבקש לכוון את הפרט אל הנורמה החברתית הראויה. נורמה זו סולדת ככלל מרעיון ההדרה, ובפרט מרעיון ההפליה, אך אינה פוסלת לחלוטין אפשרות של הורשה מלבר התא המשפחתי. ההכוונה לנורמה הראויה אינה נעשית באמצעות התערבות קניינית או הסדר קוגנטי אחר. ההגנה על אי-ההדרה נעשית באמצעים שונים, החל ברטוריקות חריפות, המשך באמצעים ובתמריצים מוסריים, וכלה בתמריצים משפטיים – והכל תוך הימנעות ברורה מהתערבות קניינית, כך שחופש הציווי ברמה המשפטית אינו נפגע למעשה.

להמשיך לקרוא ←

אי-היציבות במערכת הפוליטית בישראל מיוחסת במקרים רבים לבעיותיה של שיטת הבחירות הנוהגת. נהוג לתאר שיטה זו כמבטאת העדפה של ייצוגיות על משילות. המאמר עוסק בשאלה זו ומתייחס לגורמי-רקע נוספים לאי-היציבות, ובראשם הקיטוביות החברתית ואי-היציבות החוקתית. כמו-כן הוא מצביע על כך שהצגת הערכים משילות וייצוגיות כשני ניגודים במציאות הנוהגת אינה מדויקת, בהתחשב בכך שהשיטה הנוכחית אינה מולידה ייצוגיות מספקת. להמשיך לקרוא ←