אתר משפט ועסקים

בעוד מקובל כי שימוש בכוח על-ידי מדינה לצורך הגנה עצמית חייב לעמוד בדרישות המידתיות, קיים בלבול באשר למובנו של המונח "מידתיות" בהקשר של jus ad bellum. מקור אחד לבלבול נעוץ בקיומם של שני מבחני מידתיות מתחרים – מבחן ה"מידה כנגד מידה" ("tit for tat") ומבחן ה"אמצעים–תכליות" ("means–ends"). מכיוון שהחוקיות של שימוש חד-צדדי של מדינה בכוח תלויה בלגיטימיות של מטרת השימוש – הגנה עצמית כנגד מתקפה חמושה – מבחן ה"אמצעים–תכליות" נראה לכאורה הולם יותר. אולם אין הסכמה בדבר התכליות הלגיטימיות של כוח המופעל על-מנת להשיג מטרה זו. האם המדינה המתגוננת מוגבלת לעצירה והדיפה של מתקפה שכבר התרחשה או שמא היא רשאית להגן על עצמה גם מפני מתקפות עתידיות של אותו אויב? האם מדינה שהותקפה רשאית להשתמש בכוח על-מנת להרתיע את התוקף מלהשיק מתקפות נוספות? מבחן ה"אמצעים–תכליות" מבוסס בראש ובראשונה על נחיצותם של האמצעים המשמשים להשגת תכליות לגיטימיות. בהקשר זה, על-פי-רוב, חילוקי-דעות בנוגע למידתיות אינם אלא חילוקי-דעות בנוגע לתכליות הללו. בעוד המבחן ההולם בהקשר זה הוא בדרך-כלל מבחן ה"אמצעים–תכליות", במקרים מסוימים, כגון שימוש בכוח בתגובה על מתקפה חמושה מצומצמת, מבחן ה"מידה כנגד מידה" עשוי להיות הולם יותר. להמשיך לקרוא ←

מאמר זה עוסק באתגרים מוסריים במציאות מלחמתית א-סימטרית. המאמר מנסח ארבעה עקרונות של מוסר לחימה, ומנסה ליישמם בהקשר הא-סימטרי. אחד ממאפייניו של ההקשר הא-סימטרי הוא שהאויב אינו מבחין את עצמו מסביבתו האזרחית, ומטמיע את בסיסי הפעולה שלו בלב הסביבה האזרחית. בלחימה כזאת, מעצם טיבה, צפויה פגיעה נלווית רחבה באזרחים. המאמר מתמקד בניתוח עקרון האחריות, הקובע כי יש לעשות מאמץ לצמצם פגיעה כזאת ככל האפשר, ובעיקר בשאלה אם במסגרת עקרון האחריות מוטלת על החיילים חובה ליטול על עצמם סיכון על-מנת לצמצם פגיעה נלווית, ומה מידת הסיכון שעליהם ליטול על עצמם לצורך זה. להמשיך לקרוא ←

הליכים משמעתיים מעסיקים חלק ניכר מן הציבור במדינת-ישראל הכפוף לדין משמעתי מסוגים שונים – למשל, עובדי מדינה, חיילי צה"ל, שוטרים, סוהרים, רופאים, עורכי-דין, רואי-חשבון, סטודנטים באוניברסיטות ובמכללות, ועוד. מאמר זה מבקש להתייחס לתחום מיוחד של ההליך המשמעתי – הדין המשמעתי הצבאי. במסגרת זו המאמר מבקש לבחון את שאלת זכותו של נאשם לייצוג על-ידי עורך-דין בהליכים משמעתיים בצבא, בהינתן שהליכים אלה נערכים לפני קצין שיפוט שאינו בעל הכשרה משפטית. נכון להיום הפרקטיקה הנוהגת למן הקמתו של צה"ל היא שבדין משמעתי אין לאפשר ייצוג על-ידי עורך-דין או על-ידי כל אדם אחר. המאמר מבקש להשיג על צדקתה של הפרקטיקה הנוהגת לנוכח מעמדה של הזכות לייצוג בעידן החוקתי. לשם כך המאמר עומד על חשיבותן של זכות הטיעון בכלל ושל הזכות לייצוג משפטי בפרט. בהמשכו המאמר מציג את הדין המשמעתי בכלל ובצבא בפרט, תוך בחינה של שאלת הייצוג במסגרות אלה. עיקרו של המאמר בהצגת הצורך בייצוג במסגרת הדין המשמעתי בצבא, תוך הצגת טיעונים בעד ונגד וניסיון להציע פתרון מאוזן לאורם של מבחני המידתיות. להמשיך לקרוא ←

העבֵרה הפלילית של הפרת אמונים נתפסת כאחת העבֵרות המרכזיות למלחמה בשחיתות השלטונית. בהיותה עבֵרת-סל, על בתי-המשפט לתחום את גבולותיה, תוך מתיחת קו הגבול בינה לבין הפרות משמעתיות או אתיות.
בעבר, ולמרות העדר תיחום מדויק לעבֵרה של הפרת אמונים, זיכו בתי-המשפט לא פעם נבחרי ציבור ועובדי ציבור בכירים מהעבֵרה של הפרת אמונים תוך שהם מדגישים כי מידת הפגיעה באמון הציבור – גם אם אין להקל בה ראש – אינה מגיעה למידה המצדיקה את הפעלתו של המנגנון הפלילי, וכי המקרה ממחיש את הגבול שבין עבֵרה פלילית לעבֵרה משמעתית (פרשת גנות). בדיון הנוסף בפרשת שבס התבקש בית-המשפט העליון לקבוע את תחומי פּרישׂתה של עבֵרת המרמה והפרת אמונים. בית-המשפט בחר להימנע מלתת לעבֵרה פירוש מצמצם, כדי לא לשלול מהחברה הישראלית מכשיר חשוב לשמירה על הערכים שביסוד השירות הציבורי. להמשיך לקרוא ←

המאמר מציג שתי תופעות המאפיינות את הפסיקה ואת הפרקטיקה בעניין מינוי בכירים בישראל, ומצביע על בעייתיותן ועל הזיקה ביניהן. התופעה האחת היא היהפכותם של שיקולים אתיים לדומיננטיים במינויים לתפקידים בכירים בשירות הציבור. התופעה האחרת היא שהדיון בהיבטים האתיים, ומכל מקום ההכרעה בהם, מתמקדים במערכת המשפטית – בית-המשפט ויועצים משפטיים. הזיקה בין שתי תופעות אלה טמונה בכך שהחלטות על מינויים מתמקדות במקרים רבים בשאלות אתיות, וההכרעה הסופית מתקבלת על-ידי גורמים משפטיים, המתמקדים בהיבטים האתיים. בכך מתבטאת הבולענות ההדדית של משפט ואתיקה. האתיקה בולעת את המשפט בכך ששיקולים אתיים משתלטים על השיקולים המקצועיים והפוליטיים, והמשפט בולע את האתיקה בכך שהרשויות המכריעות בעניינים של אתיקה הנוגעים במינויים לתפקידים ציבוריים בכירים הן הרשויות המשפטיות. להמשיך לקרוא ←

מלחמת לבנון השנייה (2006) חשפה ליקויים קשים בכל הנוגע בתהליכי קבלת ההחלטות בישראל בעניינים בטחוניים בכלל ובעניינים של הפעלת הכוח הצבאי ברמה הלאומית בפרט.

מאז נחקק חוק-יסוד: הצבא (1976) חלו תמורות מרחיקות-לכת בעולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט בכל הנוגע בסכסוכים מזוינים. סכסוכים בעצימות נמוכה והטרור הכלל-עולמי (הגלובלי) הם רק דוּגמות לכך. ההסדר הקיים בישראל כיום בנושא סמכויות מלחמה מתייחס רק לפתיחה במלחמה, ואינו עוסק בפעולות צבאיות בהיקף נמוך יותר, שהן עיקר הפעילות הצבאית בימינו, וגם לא בפעולות צבאיות העשויות באורח סביר להוביל למלחמה. על-כן הוא כמעט בגדר אות מתה. המבנה החוקתי של סמכויות המלחמה במשפט החוקתי של ישראל הוא חסר, וטעון שיפור ועדכון בכל המשרעת הרחבה שבין הגנה על בטחון הציבור, דרך "מבצע" ועד למלחמה. זאת, הן במישור של אופן קבלת ההחלטות בעניינים אלה והן במישור פיקוחה של הרשות המחוקקת על הממשלה ועל הצבא. להמשיך לקרוא ←

מאמר זה עוסק בהשפעת הפיקוח החוץ-מוסדי על מרחב הפעולה של הצבא. הפיקוח החוץ-מוסדי הוא פעולה של שחקנים מחוץ לביורוקרטיה של המדינה – על-פי-רוב קבוצות-אינטרס, תנועות חברתיות וארגונים אחרים הפועלים במרחב הציבורי – שמטרתם להתמקח עם הצבא ואף לרסנו, אם ישירות ואם באמצעות מוסדות המדינה האזרחיים. במאמר אטען כי לפיקוח החוץ-מוסדי יש שתי תוצאות מנוגדות: מצד אחד, הוא מצמצם את האוטונומיה של הצבא, ולא אחת אף מביא לידי שכלולם של כלי הבקרה המוסדיים; אך מצד אחר, הוא עלול להחליש את השליטה האזרחית בצבא, ככל שהוא מגבש הסדרי בקרה א-פורמליים, וככל שפעילות-יתר בזירה הציבורית מובילה לדיאלוג ישיר של הצבא עם גורמים אזרחיים, באופן העוקף את המערכת המוסדית הפוליטית. הפיקוח החוץ-מוסדי עלול אף להחליש את התשתית לאתגורה של החשיבה הצבאית, ככל ששיח הבקרה מתמקד בצבא כארגון, ולא במטרות הפוליטיות שהוא משרת. להמשיך לקרוא ←