חברתי הנשיאה ביניש, חבריי שופטי בית-המשפט העליון, שר המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, ראש לשכת עורכי-הדין, נשיאים ושופטים בדימוס, ידידים, בני משפחה ואורחים נכבדים:
אני מודה מקרב לב לכל מברכיי על הברכות החמות והדברים הטובים.
נולדתי בשנת 1941 בקיבוץ אשדות-יעקב שבעמק הירדן, בת לדור-תפר שבין טרום-המדינה לבין קום המדינה – דור שזוכר עדיין משנות ילדותו הראשונות את השלטון הבריטי בארץ-ישראל ואת חוויות החיים הראשונות בהתיישבות העובדת בשנים שלפני קום המדינה.
בעיניו של ילד רך בשנים, ימי הקיבוץ של טרום-המדינה הצטיירו כחוויה יחידה במינה. המפעל החלוצי-הציוני, שהניח את היסודות הפיזיים והרוחניים להקמת המדינה, חבק את החיים כולם. הגשמתו של מפעל זה חייבה התמכרות מוחלטת של האדם למימושו של האידיאל – לבנות את יסודות המדינה על רקע תפיסה חברתית-ערכית של שוויון האדם. להט ההגשמה החלוצית דחק לקרן-זווית את האדם כפרט, ומקומו בחברה נמדד על-פי יכולותיו לתרום למימוש המפעל החלוצי. כאן לא נולדו מושגי ההגנה על האוטונומיה של הפרט; על הזכות לפרטיות ולצנעת הפרט איש לא שמע. זכות האדם לקניין לא הייתה בנמצא. שיח של זכויות הפרט לא התקיים בחברה הזאת. הוא נחשב מותרות בתהליך הגשמתו של הרעיון הציוני בדרך לעצמאות מדינית. אבל כאן צמחה תודעת השוויון כמושג חברתי, כאן צמחה הערבות ההדדית של איש לרעהו, ופה נבנתה תחושת המחויבות האישית לצורכי הכלל ולקיום המשותף – מחויבות שאין למעלה ממנה. כאן צמחה בבני דורי תודעת המחויבות המוחלטת לרעיון ההגשמה של מדינה עברית, וההכרה בחובתו של היחיד להשקיע בצורכי הכלל את כל מה שבידו לתת, כדי להבטיח את הקיום החברתי המשותף. כך נולדנו, בני דורי ואני, אל תוך הציונות המתחדשת, אשר נהפכה לחלק מהווייתנו הפיזית והרוחנית. חיִינו בטבע של ארץ-ישראל הראשונית, ולמדנו לאהוב את הארץ דרך החושים – דרך ריחות האדמה, הפריחות של החורף, הגשמים והחמסינים היוקדים על גגות הפח של הקיבוץ. חווינו את הרגעים הגדולים של התקומה הציונית בצד שנות הסבל וההתמודדות, המלחמות והשכול. נהפכנו לחלק בלתי-נפרד מנופה ומהווייתה של הארץ הזאת, ושורשינו ניטעו בה לבלי נתק. כאן, בין שדות הפלחה לבין מטעי הבננות והמחצבה במנחמיה, הונחו היסודות הפיזיים להקמת המדינה.
הקמת המדינה והעצמאות הממלכתית מעולם לא התקבלו על-ידינו כתופעה היסטורית מובנת מאליה. הן נתפסו תמיד כנס שחוללו מתי מעט בנתינה אישית שאין למעלה ממנה. עתה, משהונחו היסודות המערכתיים של הממשל ועוצבו עקרונות-היסוד של המשטר הדמוקרטי בישראל, היה אפשר לגשת לגיבוש המסגרת לערכי-הליבה של החברה הישראלית. עקרונות אלה נבנו, בראש ובראשונה, על ההכרה בזכותו הטבעית של העם היהודי לחיות במדינתו הריבונית, ועל החובה להגן על החיים והקיום של החברה הישראלית במדינה יהודית ודמוקרטית, על רקע הזיקה ההיסטורית של העם היהודי לארץ-ישראל ובצל זכרון השואה.
בצד המחויבות לקיומה של מדינה יהודית בארץ-ישראל, התגבשו העקרונות הדמוקרטיים של המשטר – בחירות חופשיות וכללי פעולה דמוקרטיים של מוסדות השלטון.
להמשיך לקרוא ←
במאמרו "
