חיי אדם בלחימה בטרור – תגובות על המאמר "דילמת הסיכון" של מייקל וולצר | אסא כשר ועמוס ידלין (כרך יז)

מאמרו של מייקל וולצר, "דילמת הסיכון", הוא בגדר מועט המחזיק את המרובה, בהציגו שאלות חשובות מאוד בדבר הלחימה בטרור ובהציעו את תשובותיו להן, לשיטתו. חלק מדבריו של וולצר נוגעים במישרין בטענות שעלו במאמרים קודמים שלנו, שבהם הצענו דוקטרינה אתית בדבר הלחימה בטרור. אנחנו מודים למערכת כתב-העת על האפשרות שהעניקה לנו להגיב על טענותיו של וולצר. בהזדמנות זו נוסיף ונבהיר חלקים אחדים של הדוקטרינה שלנו ונשתמש בה.
באותם מאמרים קודמים הצבענו על סוגיה מרכזית שהלחימה בטרור מעוררת כאשר הטרוריסטים פועלים מקרב אוכלוסייה שאינה מעורבת במישרין בפעילות טרור. וולצר מאמץ את הסוגיה הזאת כ"סוגיית-הליבה של העניין כולו… מה מידת הסיכון שחיילינו צריכים ליטול על עצמם במאמציהם להפחית את הסיכונים שהם משיתים על אזרחים כאשר הם מגיבים על מתקפות של אותם… טרוריסטים?" להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ידלין עמוס, כרך יז (2014), כשר אסא, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , , | 2 תגובות

דילמת הסיכון | מייקל וולצר (כרך יז)

רשימתי תתמקד בשתי שאלות. האחת היא כיצד אנו אמורים להילחם נגד מורדים או טרוריסטים אשר מתחבאים בקרב אוכלוסייה אזרחית ותוקפים מתוכה. התשובה לשאלה זו מובילה באופן מיידי לשאלה האחרת, שהיא גם סוגיית-הליבה של העניין כולו, אשר מעוררת עצבנות רבה בקרב כולנו: מה מידת הסיכון שחיילינו צריכים ליטול על עצמם במאמציהם להפחית את הסיכונים שהם משיתים על אזרחים כאשר הם מגיבים על מתקפות של אותם מורדים או טרוריסטים? להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה וולצר מייקל, כרך יז (2014), מהדורת הדפוס | עם התגים , , , | 2 תגובות

סקירת חדשות מעולם המשפט | משפט בינלאומי | 6.7.2014

 ג'ייסון טננבאום (Barton LLP) בוחן ברשימתו "Is There a Protected Right to Access the Internet?" את מעמדה של הזכות לגישה לאינטרנט. לדידו, בעבר, התומכים בזכות טענו שבמישור הבינלאומי האו"ם הכריז על זכות זו, אך לא נמצאו לכך כמעט עדויות. לעומת זאת, האו"ם תומך במדינות לחוקק חוקים פנימיים לביסוס הזכות. כך למשל ברמה המדינית, ביוון ובצרפת זכות הגישה לאינטרנט מעוגנת באופן חוקתי. המתנגדים למעמדה כזכות חוקתית, טוענים שטכנולוגיה היא כלי המאפשר קיום זכויות, אך אינה זכות בפני עצמה, וכי הגנה על זכות זו יחליש זכויות אדם אחרות באופן יחסי. לבסוף, טננבאום מסכם כי מעמדה של הזכות עדיין מעורפל ברמת זכויות האדם הבינלאומיות.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ארכיון, מהדורה מקוונת | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

ניתוח גישות הלכתיות בדבר גבולות השימוש בכוח: הדיון בסיכון חיילים ובמניעת היפגעותם של חפים מפשע בלחימה | עמוס ישראל-פליסהואור (כרך יז)

המאמר בוחן את הדיון ההלכתי על היחס הראוי בין סיכון חיילים בצד אחד לבין סיכון אזרחים בצד האחר בלחימה. הניתוח בפרק הראשון חושף מגוון דעות רחב ומחלוקות עמוקות בסוגיות רבות העומדות ביסודם של דיני הלחימה. הפרק השני מציג את מגוון הדעות בכמה שאלות ספציפיות. מעיון בשני הפרקים יחדיו עולה כי אין קשר הכרחי בין העמדות בשאלות-היסוד לבין ההכרעות בשאלות הלכה למעשה: בעלי עמדות זהות יכולים לחלוק בהכרעה, ולהפך. שני הפרקים והעיון המשלים בפרק השלישי מפריכים את הדימוי שלפיו יש הסכמה נרחבת בחברה הישראלית לגבי שאלות-היסוד, לגבי ניסוח השאלות המוסריות והמעשיות ולגבי הדרכים לפתירתן של דילמות כאלה. החיבור גם מאתגר את אופן ההצגה של עמדת ההלכה בשיח הישראלי, ומעלה תהיות על אופני ניהול השיח התרבותי, הפוליטי והמשפטי – הן מצד המדינה ומוסדותיה והן מצד הקהילות הדתיות ומנהיגיהן. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ישראל-פליסהואור עמוס, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

הזכות הטבועה להגנה עצמית ומידתיות במסגרת Jus ad Bellum | דוד קרצמר (כרך יז)

בעוד מקובל כי שימוש בכוח על-ידי מדינה לצורך הגנה עצמית חייב לעמוד בדרישות המידתיות, קיים בלבול באשר למובנו של המונח "מידתיות" בהקשר של jus ad bellum. מקור אחד לבלבול נעוץ בקיומם של שני מבחני מידתיות מתחרים – מבחן ה"מידה כנגד מידה" ("tit for tat") ומבחן ה"אמצעים–תכליות" ("means–ends"). מכיוון שהחוקיות של שימוש חד-צדדי של מדינה בכוח תלויה בלגיטימיות של מטרת השימוש – הגנה עצמית כנגד מתקפה חמושה – מבחן ה"אמצעים–תכליות" נראה לכאורה הולם יותר. אולם אין הסכמה בדבר התכליות הלגיטימיות של כוח המופעל על-מנת להשיג מטרה זו. האם המדינה המתגוננת מוגבלת לעצירה והדיפה של מתקפה שכבר התרחשה או שמא היא רשאית להגן על עצמה גם מפני מתקפות עתידיות של אותו אויב? האם מדינה שהותקפה רשאית להשתמש בכוח על-מנת להרתיע את התוקף מלהשיק מתקפות נוספות? מבחן ה"אמצעים–תכליות" מבוסס בראש ובראשונה על נחיצותם של האמצעים המשמשים להשגת תכליות לגיטימיות. בהקשר זה, על-פי-רוב, חילוקי-דעות בנוגע למידתיות אינם אלא חילוקי-דעות בנוגע לתכליות הללו. בעוד המבחן ההולם בהקשר זה הוא בדרך-כלל מבחן ה"אמצעים–תכליות", במקרים מסוימים, כגון שימוש בכוח בתגובה על מתקפה חמושה מצומצמת, מבחן ה"מידה כנגד מידה" עשוי להיות הולם יותר. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מהדורת הדפוס, קרצמר דוד | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

שיפוט כאהבה וכהשתתפות בעיצוב הגורל הקולקטיבי | יונתן יובל (כרך יח)

רשימה זו עוסקת בשני עניינים מחוברים. הראשון הוא ראיית השיפוט כפעולה של אהבה וראיית האהבה כליבידו הנורמטיבי של השיפוט. פרספקטיבה זו מבקרת את הדלות הנורמטיבית של המשפט המחוּלן (בניגוד לשכלולו האינטלקטואלי), ומפקפקת ביכולתו של המושג המרכזי של המשפט הליברלי – הכבוד – למלא חלל זה, היות שהכבוד נתפס כאימפוזיציה חיצונית על הרצון, כלומר פעולה מתוך חובה, ולא כמוטיבציה שלו.

העניין השני הוא ראיית השיפוט כפעולה של השתתפות בעיצוב הגורל הקולקטיבי, ולא כפעולה שלטונית-ריבונית המבוססת על תיאולוגיה פוליטית המבחינה בחדות בין הריבון לבין הקולקטיב, כפי שעושות, בין היתר, תורות האמנה החברתית של הנאורות. השופטת המשתתפת שופטת את עצמה ואת אנושיותה. עמדה זו מהווה ערוץ חדש, מוסדי, זהיר ומודרני לנטילת חלק בעיצוב הגורל הקולקטיבי – ערוץ הנבדל הן מהמודל הרומנטי של גדולת היחיד והן ממסורות היסטוריציסטיות המבטלות את יכולת ההשפעה של היחיד על ההיסטוריה (והמרקסיזם בראשן).

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה יובל יונתן, כרך יח (2014), מהדורת הדפוס | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

אתגרים מוסריים בלחימה א-סימטרית | משה הלברטל (כרך יז)

מאמר זה עוסק באתגרים מוסריים במציאות מלחמתית א-סימטרית. המאמר מנסח ארבעה עקרונות של מוסר לחימה, ומנסה ליישמם בהקשר הא-סימטרי. אחד ממאפייניו של ההקשר הא-סימטרי הוא שהאויב אינו מבחין את עצמו מסביבתו האזרחית, ומטמיע את בסיסי הפעולה שלו בלב הסביבה האזרחית. בלחימה כזאת, מעצם טיבה, צפויה פגיעה נלווית רחבה באזרחים. המאמר מתמקד בניתוח עקרון האחריות, הקובע כי יש לעשות מאמץ לצמצם פגיעה כזאת ככל האפשר, ובעיקר בשאלה אם במסגרת עקרון האחריות מוטלת על החיילים חובה ליטול על עצמם סיכון על-מנת לצמצם פגיעה נלווית, ומה מידת הסיכון שעליהם ליטול על עצמם לצורך זה. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הלברטל משה, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , , | תגובה אחת

על הזכות לייצוג משפטי בהליכי משמעת – המקרה המיוחד של הדין המשמעתי בצבא | אסף פורת (כרך יז)

הליכים משמעתיים מעסיקים חלק ניכר מן הציבור במדינת-ישראל הכפוף לדין משמעתי מסוגים שונים – למשל, עובדי מדינה, חיילי צה"ל, שוטרים, סוהרים, רופאים, עורכי-דין, רואי-חשבון, סטודנטים באוניברסיטות ובמכללות, ועוד. מאמר זה מבקש להתייחס לתחום מיוחד של ההליך המשמעתי – הדין המשמעתי הצבאי. במסגרת זו המאמר מבקש לבחון את שאלת זכותו של נאשם לייצוג על-ידי עורך-דין בהליכים משמעתיים בצבא, בהינתן שהליכים אלה נערכים לפני קצין שיפוט שאינו בעל הכשרה משפטית. נכון להיום הפרקטיקה הנוהגת למן הקמתו של צה"ל היא שבדין משמעתי אין לאפשר ייצוג על-ידי עורך-דין או על-ידי כל אדם אחר. המאמר מבקש להשיג על צדקתה של הפרקטיקה הנוהגת לנוכח מעמדה של הזכות לייצוג בעידן החוקתי. לשם כך המאמר עומד על חשיבותן של זכות הטיעון בכלל ושל הזכות לייצוג משפטי בפרט. בהמשכו המאמר מציג את הדין המשמעתי בכלל ובצבא בפרט, תוך בחינה של שאלת הייצוג במסגרות אלה. עיקרו של המאמר בהצגת הצורך בייצוג במסגרת הדין המשמעתי בצבא, תוך הצגת טיעונים בעד ונגד וניסיון להציע פתרון מאוזן לאורם של מבחני המידתיות. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מהדורת הדפוס, פורת אסף | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

סקירת חדשות מעולם המשפט | משפט חוקתי | 19.6.2014

 המועצה להשכלה גבוהה במדינת קנזס, ארצות-הברית, קבעה מדיניות חדשה בכל הקשור למעורבות הסגל האקדמי ברשתות חברתיות. על-פי המדיניות החדשה נאסר על הסגל האקדמי ועל עובדי המוסדות להשכלה גבוהה להתבטא ברשתות חברתיות באופן שמעודד אלימות, שחושף מידע חסוי על אודות סטודנטים או להתבטא באופן שלא משרת את טובת המוסד. המבקרים טוענים כי מדובר באחד מהאיסורים הקשים ביחס לרשתות חברתיות שנקבעו במערכת החינוך. המדיניות נוגדת את חופש הביטוי הנתון בידי כל אזרח ואת החופש האקדמי הנתון לסגל מוסדות ההשכלה הגבוהה. בישראל, לפי חוזר מנכ"ל 9.4-10, נאסר על מורים להיות חברים של תלמידים ברשתות חברתיות. עם זאת, בחוזר מנכ"ל 6.1-1 מומלץ למורים השתמש ברשתות החברתיות לצורכי למידה בהתאם להגבלות הקבועות בחוק.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ארכיון, מהדורה מקוונת | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

פניקה מוסרית והשחיתות השלטונית: השתלטות העבֵרה הפלילית של הפרת אמונים על התחום האתי והמשמעתי | מרים גור-אריה (כרך יז)

העבֵרה הפלילית של הפרת אמונים נתפסת כאחת העבֵרות המרכזיות למלחמה בשחיתות השלטונית. בהיותה עבֵרת-סל, על בתי-המשפט לתחום את גבולותיה, תוך מתיחת קו הגבול בינה לבין הפרות משמעתיות או אתיות.
בעבר, ולמרות העדר תיחום מדויק לעבֵרה של הפרת אמונים, זיכו בתי-המשפט לא פעם נבחרי ציבור ועובדי ציבור בכירים מהעבֵרה של הפרת אמונים תוך שהם מדגישים כי מידת הפגיעה באמון הציבור – גם אם אין להקל בה ראש – אינה מגיעה למידה המצדיקה את הפעלתו של המנגנון הפלילי, וכי המקרה ממחיש את הגבול שבין עבֵרה פלילית לעבֵרה משמעתית (פרשת גנות). בדיון הנוסף בפרשת שבס התבקש בית-המשפט העליון לקבוע את תחומי פּרישׂתה של עבֵרת המרמה והפרת אמונים. בית-המשפט בחר להימנע מלתת לעבֵרה פירוש מצמצם, כדי לא לשלול מהחברה הישראלית מכשיר חשוב לשמירה על הערכים שביסוד השירות הציבורי. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה גור-אריה מרים, מהדורת הדפוס | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה