אתר משפט ועסקים

ביטוי לחשיבותם ולמשמעותם של מקורות השוואתיים להתפתחות המשפט בישראל ניתן למצוא בחקיקה ובפסיקה המקומיות. מחקרים רבים בספרות המקומית בחנו והצדיקו את השפעתו של הדין הזר על התפתחות המשפט הישראלי. מחקרים אלה התמקדו ב"שיטות המשפט הגדולות" – השיטות האנגלו-אמריקניות והשיטות הקונטיננטליות. הסיבות ההיסטוריות לכך ברורות, וטבועות בעצם העובדה שהמשפט הישראלי מבוסס על שיטות משפט אלה ומשתנה ברוח השינויים החלים בהן.

להמשיך לקרוא ←

מאמר זה מבקש לפענח את תפיסת הביטחון של השופט חשין. טענתי היא שתפיסת הביטחון של השופט חשין קשורה בקשר הדוק לתפיסתו הלאומית – ולהבנתו את היותה של ישראל מדינה יהודית או מדינתו של העם היהודי. אי אפשר להבין את תפיסת הביטחון של השופט חשין ללא הבנת התפקיד המרכזי ש"המדינה היהודית" ממלאת בה. תפיסת הביטחון של השופט חשין היא למעשה תפיסה לאומית, אשר זכויות האדם כפופות לה, ולפיה תכליתה של מדינת ישראל היא להבטיח בראש ובראשונה את בטחונו של העם היהודי. תפיסה זו מוצגת באמצעות דיון בשני עקרונות העולים מפסיקתו של השופט חשין: עקרון האחריות האישית ("איש בחטאו יומת") ועקרון השוויון. יישום בלתי עקיב של עקרונות אלה יַראה כי ביטחון, לפי השופט חשין, אינו רק ערך עליון, אלא גם קשור בקשר בל יינתק לאינטרסים הלאומיים של יהודים בישראל. פועל יוצא של תפיסה זו, כך אטען, הוא אשרור תפיסה אזרחית לא שוויונית המבליעה יחס מִדרגי בין יהודים למי שאינם יהודים, כמתחייב מאופייה של המדינה היהודית.

להמשיך לקרוא ←

בפסק הדין הידוע בעניין בנק המזרחי נקבעה, בדעת הרוב, הגישה המנחה את המשפט החוקתי בישראל. לפי גישה זו, חוקי היסוד שנקבעים על ידי הכנסת מהווים את "החוקה" של ישראל, ובהתאם לכך לבתי המשפט בישראל יש סמכות לפסול חקיקה רגילה של הכנסת שעומדת בניגוד לאמור בחוקי היסוד. מול גישת הרוב הוצגה עמדת המיעוט של השופט חשין. לפי גישתו, חוקי היסוד אינם חוקה, ואין להם מעמד נורמטיבי עליון בשיטה. אלא שבאמצעות חוקי היסוד הכנסת מוסמכת לכבול את הכנסות הבאות אחריה, כך שחקיקה מאוחרת יותר לא תוכל לסתור את האמור בחוקי היסוד אלא אם כן הכנסת המאוחרת קובעת מפורשות בחקיקה כי ברצונה לעשות כן. גישתם של שופטי הרוב בפסק הדין התקבלה לכאורה ללא עוררין בפסיקת בתי המשפט כגישה החוקתית המקובלת, ואילו גישתו של חשין נותרה כדעת מיעוט שחשיבותה היסטורית או אקדמית גרידא. אולם הטענה המרכזית במאמר זה היא שהלכה למעשה ניתן להסביר חלק ניכר מההתפתחויות במשפט החוקתי שלנו בשלושת העשורים האחרונים באמצעות גישתו של חשין. גישה זו מתיישבת לטענתי עם פסיקה חשובה של בית המשפט העליון טוב יותר מאשר גישת הרוב. כדי להדגים את הטענה, אני דן בשלוש פרשות מרכזיות הנוגעות במעמדם של חוקי התקציב, בעקרון ההסדרים הראשוניים ובמעמדו של עקרון השוויון. המאמר מדגים כי בכל שלוש הפרשות גישתו החוקתית של חשין מספקת תשתית תיאורטית עקיבה יותר ביחס להכרעת בית המשפט מאשר גישת הרוב בעניין בנק המזרחי. בסיכום המאמר אני טוען כי גם בסוגיה החשובה של "התיקון החוקתי הלא-חוקתי", העומדת כיום לפתחו של בית המשפט, גישתו החוקתית של חשין מציעה פתרון חוקתי עקיב ומשכנע יותר מאשר העמדה שהתקבלה בבית המשפט.

להמשיך לקרוא ←

המאמר עוסק בספרו החדש של בועז סנג'רו ביקורת דיני העונשין הישראליים (2020). לאחר תיאור חשיבותו של הספר ותרומתו, המאמר מתמקד בעקרון החוקיות, שהוא אחד העקרונות המפורסמים ביותר בדיני העונשין. סנג'רו מתייחס לדרישותיו השונות של העיקרון: הדרישה שאיסורים יהיו רק בחוק או מכוחו, הדרישה לפומביות החוק, הדרישה שהחוק הפלילי יחול מכאן ואילך, הדרישה להגדרה ברורה ומפורטת של האיסור, והדרישה לפרשנות מצמצמת. המאמר דן בכל אחת מהדרישות באופן מפורט וביקורתי, תוך הרחבה על שתי הדרישות האחרונות, אשר לעיתים קרובות אינן מתקיימות במשפט הישראלי. המאמר יסקור איסורים מרכזיים שרחוקים מלהיות בהירים וכן פסיקה עליונה בולטת שרחוקה מפרשנות מצמצמת. המאמר מציע שהמשפט הפלילי הישראלי נאמן לעקרון החוקיות כמעט רק במקרים שבהם נאמנות כזו אינה כרוכה בפגיעה באינטרס הציבורי, וקורא לרפורמה מקפת בחלק הספציפי של חוק העונשין.

להמשיך לקרוא ←

בִּיוּש (shaming) הוא תופעה עתיקת יומין, שנהייתה נפוצה ומטרידה במיוחד עם עליית הרשתות החברתיות בדורנו. באופן מפתיע למדי, לביוש אין הגדרה משפטית ברורה, לא בישראל ולא במדינות אחרות, והדיון האקדמי בנושא ובוודאי הדיון המשפטי בו מצויים בראשיתם. הכנס שנערך בשנת 2017, אשר כרך זה הוא פריו, נועד להציע דיון מעמיק ונרחב בתופעה החברתית-המשפטית של ביוש. בהתאם, לרשימה זו שתי מטרות שזורות: האחת, להציע הגדרה למונח "ביוש", תוך עמידה על האתגרים ביצירת ההגדרה והבהרת מנעד השיקולים העומדים מאחורי הבחירה בכל רכיב שלה; והאחרת, להציג את כל שישה-עשר המאמרים שבכרך זה, תוך עמידה על התרומה שהם משיאים לדיון האקדמי בתחום. המאמרים מקובצים בשלושה חלקים: הראשון מציע מגוון נקודות מבט וכלים מחקריים בנוגע למהותה של תופעת הביוש; השני בוחן את תופעת הביוש כחלק ממערך הכלים המשפטי הקיים במשפט האזרחי, הפלילי והמנהלי; והשלישי בוחן את השימוש שרשויות המדינה – לא רק בתי המשפט, אלא גם רשויות רגולטוריות – עושות בכלי הביוש. אנו תקווה כי כרך זה יפתח דיון פורה ומתמשך בתופעת הביוש.

לקריאת המאמר המלא [PDF]

להמשיך לקרוא ←

ביוש הוא תופעה חברתית הולכת ומתעצמת אשר טרם זכתה בהגדרה משפטית. עם זאת, המשפט המודרני מכיר בהיקפה המתחזק, מתמודד עם מגרעותיה באמצעות הענקת הגנות משפטיות, דוגמת הגנת הפרטיות, ואף מאמץ את יתרונותיה ועושה בה שימוש כחלק מסל אפשרויות הענישה. סוגיית הביוש כסנקציה יעילה צוברת תנופה בעידן הסייבר, אך עיקר העיסוק בה נסב סביב ביוש אנושי. יתרונותיו וחסרונותיו של הביוש נבחנים במאמר זה על רקע השימוש בו לשם ביוש תאגידים מעסיקים במקרה הבוחן של הטרדה מינית.

להמשיך לקרוא ←