אתר משפט ועסקים

מעטים ביותר הם בתי המשפט המדינתיים העוסקים במשפט הבין-לאומי ההומניטרי (IHL). אף שתפיסה לוחמתית אינה תופעה חריגה במאה העשרים ובתחילת המאה העשרים ואחת, בתי המשפט של המדינות השונות המעורבות בתפיסה לוחמתית לא עסקו – בוודאי לא כעניין שבשגרה – בהיבטים ההומניטריים של התפיסה הלוחמתית.

לא כך בית המשפט העליון של מדינת ישראל. העיסוק בתפיסה הלוחמתית וב-IHL היה בעבר (לפני הסכמי אוסלו) עניין שבשגרה לבית המשפט העליון שלנו. אף ששגרה זו שונתה במידה מה לאחר הסכמי אוסלו, העיסוק ב-IHL עולה עדיין מדי פעם על שולחנו של בית המשפט העליון.

להמשיך לקרוא ←

מאחורי התפתחותו של המשפט הבין־לאומי מסתתרים סיפורים מרתקים, לעיתים אף מוזרים. חלקם אינם ידועים, וחלקם אינם ידועים מספיק. כמובן, מאחורי כל התפתחות משפטית קיימים סיפורים אנושיים מעניינים, אך נדמה כי סיפורים אלה חשובים במיוחד בכל הנוגע בהתפתחותו של המשפט הבין־לאומי, שכן בניגוד לרוב מקורות המשפט המדינתי, אחד המקורות העיקריים של המשפט הבין־לאומי הוא מנהג המבוסס על התנהגות עקיבה של מדינות מתוך תחושת מחויבות משפטית. התנהגות של מדינות יוצרת משפט. לכן אירועים והתרחשויות שהובילו להתנהגות מסוימת יכולים להיות מעניינים במיוחד.

להמשיך לקרוא ←

התופעה של בני זוג המנהלים מערכת יחסים מבלי שהם חיים יחד במשק בית משותף מאתגרת את ההגדרה המקובלת של הידועים בציבור. ביסודה של תופעה זו מונח הרצון באינטימיות אך תוך שמירת מרחב פרטי לכל אחד מבני הזוג. הרקע האופייני לכך הוא נישואים קודמים שהגיעו לקיצם והשאיפה לפתוח פרק שני כובל פחות. תופעה זו שונה מתופעות דומות, כגון קשרים זוגיים שהתרופפו אך לא נותקו, או חברוּת שטרם התגבשה לכלל זוגיות קבועה.

להמשיך לקרוא ←

This contribution aims to answer two questions: a) why legal regimes based on personal laws are almost entirely absent in Europe; and b) what conditions could make these regimes a helpful tool for managing the growing religious diversity in all European countries. The article makes a distinction between personal law regimes, where all individuals and communities are able to shape their lives according to their religious or non-religious convictions within the framework of the same legal system, and minority rights regimes that are grounded in the idea that religious minorities are entitled to enjoy a set of rights aimed at making up for the disadvantages inherent in their minority status. The article concludes that the inclusivity of the public sphere must be assured not through a system of personal law regimes, but rather through the pluralization of the legal options offered to all citizens (independently from being members of a minority) by the states’ legal systems.

להמשיך לקרוא ←

Israel "reluctantly" voted against adoption of the Statute of the International Criminal Court. It did so because of the inclusion in the Statute of a crime consisting of the transfer by an Occupying Power of parts of its civilian population into the occupied territory, based on the provisions of Article 49 of the Fourth Geneva Convention of 12 August 1949 and Article 85(4)(a) of Additional Protocol I to the Geneva Conventions of 12 August 1949. The Israeli delegation at the Rome Conference attempted to justify its negative vote on the assumption that these provisions of the Geneva Conventions and their Protocol were not part of customary international law and therefore should not be included in the ICC Statute. Israel’s reasoning was not acceptable, since—as noted by a delegate from Syria—the provision in Protocol I “was approved by more countries than those present in this room today.” We argue that Israel should have justified its negative vote on quite a different basis. The offence as defined in the ICC Statute is committed by the "Occupying Power," which in this instance is the State of Israel, whereas one of the most fundamental decisions of the Rome Conference was that the ICC can only prosecute natural persons and not states or legal persons. For that very reason prosecution of the crime of aggression was kept on ice at the Rome Conference, because acts of aggression are committed by states and a Review Conference had to be convened to decide on what basis an act of state can be converted into individual liability of a natural person. For the same reason Israel should have based its concerns on the fact that the ICC cannot prosecute an Occupying Power. This article concludes that the State of Israel and Israeli citizens cannot be prosecuted in the ICC for the Jewish settlements in Palestinian Territories and that Israel should therefore ratify the ICC Statute.

להמשיך לקרוא ←

בפסק דין קונטרם התעוררה לראשונה השאלה אם כנגד חובת ההגינות המוטלת על כל רשות מנהלית כלפי כל אדם מוטלת גם על כל אדם חובת הגינות כלפי כל רשות. שלושת השופטים נחלקו בדעותיהם בשאלה זו, וכל אחד מהם הציג תפיסה שונה בעניין היחסים בין אדם לרשות, ובעצם בין אדם למדינה. השאלה נותרה ללא הכרעה. עם זאת, בכמה פסקי דין מאוחרים יותר דעת רוב השופטים נוטה לקבל את התפיסה שכל אדם כפוף לחובת הגינות כלפי כל רשות מנהלית.

להמשיך לקרוא ←

מהי מהות האנטישמיות והאם היא כוללת גם שנאה של מדינת ישראל? אין אמנה בין־לאומית המתייחסת במפורש לאנטישמיות. קיימות כמה אמנות זכויות אדם המחייבות מדינות לפעול נגד הפליה גזעית, ומקובל שהפליה כזאת כוללת אנטישמיות, אולם נסיונות לכלול באמנות אלה התייחסות מפורשת לאנטישמיות נכשלו. אמצעי האכיפה של אמנות זכויות האדם חלשים, ובעיקרון מדובר רק בפרסום דוחות ביקורתיים. האם אנטישמיות נחשבת פשע בין־לאומי לפי המשפט המנהגי? רשימה זו בודקת אם האנטישמיות מהווה כיום פשע בין־לאומי או פשע מדינתי, ומתארת את האמצעים של האיחוד האירופי ומועצת אירופה לחייב מדינות חברות לפעול נגד האנטישמיות.

להמשיך לקרוא ←