אתר משפט ועסקים

לאחר שש שנים בהן ישבה הוועדה לבחינת נושא מזונות ילדים, בראשות פרופ' פנחס שיפמן, על המדוכה, גובש לפני שבועות ספורים דוח סופי והוגש לשר המשפטים, יעקב נאמן. צלו של מבצע "עמוד ענן", שהתרחש בימים הסמוכים להגשה, ומתקפת הטילים על דרום הארץ, העיבו על פרסומו ודוח משמעותי ופורץ דרך זה זכה לתשומת לב ציבורית מועטה.

מטרת הוועדה הייתה להציע דרכים להסדרה של תחום מזונות הילדים, להגדיר את חובת ההורים ולעצב את מקומה של המדינה בהבטחת חלקם של ההורים במילוי חובתם, כל זאת תוך הבטחת טובת הילד וזכויותיו בהתאם לסטנדרט שנקבע באמנה הבינלאומית לזכויות הילד. בין היתר, ביקשה הוועדה לקדם הסדר שיבטיח אחידות בפסיקה, מתוך מטרה להבטיח שוויון בין המתדיינים – ילדים באשר הם, ומתוך שאיפה לצמצם ולקצר את ההתדיינויות השיפוטיות בתחום זה.

להמשיך לקרוא ←

משפט חוקתי וזכויות אדם

 האסיפה המכוננת של מצרים אישרה טיוטת חוקה, יומיים לפני פרסום החלטה צפויה של בית-המשפט המורה על פיזור האסיפה. ההצבעה על הטיוטה – אשר אינה מגנה על זכויות אדם, לרבות זכויות נשים, חופש הביטוי וחופש הדת – נערכה בהיעדרם של חברי האסיפה המכוננת הנוצרים והליברלים.

 בית-המשפט החוקתי בפולין קבע כי שחיטה דתית, הן על-פי ההלכה היהודית והן על-פי ההלכה המוסלמית, כל עוד הבהמה לא הורדמה לפני השחיטה, הינה אסורה על-פי חוקת המדינה. קביעה זו סותרת חוק של האיחוד האירופי המסדיר שחיטת בהמות ומאפשר שחיטה דתית. שר החקלאות הפולני הדגיש כי החוק האירופי גובר על הפסיקה המקומית במקרה הזה.

להמשיך לקרוא ←

משפט חוקתי וזכויות אדם

 הוועדה נגד עינויים של ארגון האומות המאוחדות (CAT) מתחה ביקורת על רוסיה, בהתייחסה לנסיגה בזכויות האדם (הדו"ח מנה רדיפת עיתונאים, עינוי אסירים וכרסום בחופש הביטוי), ודחקה בה לנקוט בצעדים מיידים כדי למנוע עינויים.

 פרנסיסקו אורבינה (University of Oxford) מבקר במאמרו את השימוש במבחן המידתיות במסגרת דיני זכויות האדם. הן הגישה לפיה מידתיות היא כלי דוקטרינרי המביא לאיזון אופטימאלי בין זכויות לאינטרסים ציבוריים, והן הגישה לפיה המידתיות מאפשרת הפעלת שיקול-דעת מוסרי נרחב, אינן גישות נכונות לדעתו. התומכים במידתיות ניצבים בסופו של יום מול הדילמה הבאה – או שהמידתיות אינה רגישה לשיקולים מוסריים חשובים הכרוכים בזכויות אדם ובמגבלותיהם, ולכן אינה מהווה כלי מתאים להכרעה בזכויות אדם, או שהמידתיות מסוגלת להתמודד עם השיקולים המוסריים הרלוונטיים, אך רק באופן המותיר את השופט ללא הכוונת הדין.

להמשיך לקרוא ←

מטרתו של המאמר היא להתחקות אחר ההגבלות המוטלות על חופש הביטוי במשפט הבין-לאומי על-מנת להעניק הגנה מפני הסתה לאפליה, לעוינות או לאלימות על רקע דתי.

 חופש הביטוי הוא זכות בסיסית במשפט הבין-לאומי,  אך לא זכות  מוחלטת.  סעיף 19 לאמנה בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות מתיר הטלת הגבלות מסוימות על חופש הביטוי, וסעיף 20 לאמנה אף אוסר דברי שטנה העולים כדי אפליה, עוינות או אלימות.

 המחבר גורס כי אין הבחנה עקרונית בין אפליה על בסיס לאומי, אפליה על בסיס גזעי או אפליה על בסיס דתי מבחינת יחסו של המשפט הבין-לאומי כלפיהן.  זאת, למעט ההתחשבות הראויה בהשלכות האפשריות שעלולות להיווצר כתוצאה מהסתה נגד קבוצות דת שונות.

להמשיך לקרוא ←

רשימה זו מתמקדת באופן שבו יש לפרש חוזים בשים-לב לתיקונו של סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. על בית-המשפט לתת משקל מהותי ללשון החוזה, וזאת כנגזרת של עקרון חופש החוזים, שהינו עקרון-על בדיני חוזים. עקרון חופש החוזים מתבטא אף בזכותם של הצדדים לחוזה ליהנות מהגנה מפני התערבות שיפוטית מיותרת בהסכמות החוזיות. קיים מתח בין הגשמת רצון הצדדים, כפי שהוא עולה מהטקסט החוזי, לבין תפיסת הפרשנות התכליתית, כפי שזו משתקפת ברטוריקה של הלכת אפרופים, על-אף הנסיונות להציב לה "תמרורי אזהרה" בפסק-דינו של בית-המשפט העליון בדיון הנוסף בעניין ארגון מגדלי ירקות. הגם שהלכת אפרופים אינה שגויה, הרטוריקה של הלכה זו בעייתית, היות שהיא מאפשרת לבית-המשפט להתערב בתוכן החוזה אף כאשר אין הצדקה לכך. כאשר מדובר בחוזה כתוב, אל לו לשופט-הפרשן להתחיל את התהליך הפרשני או להמשיכו בהסתמך על כל מקור שאליו תוביל אותו האינטואיציה שלו. עליו לפתוח תמיד את התהליך הפרשני בלשון החוזה ובמה שמשתמע ממנה.

להמשיך לקרוא ←

רבות כבר נכתב על תרומתה החברתית של תנועת ה-ADR) Alternative Dispute Resolution), על מגוון דרכיה הפרטיקולריות. מאמר זה מתמקד באחת מדרכיה החדשניות של תנועה זו – המשפט השיתופי (Collaborative Law) – ומעלה את התובנה שלפיה עוצמתה והשלכותיה של תנועה זו טרם התגלו במלואן. אחת מהשלכותיה העוצמתיות, המובאת במאמר זה, היא מהפכתו של המשפט השיתופי.

להמשיך לקרוא ←

מאמר זה מבקש לבחון מחדש את הפרשנות שהוענקה בפסיקה למאפייני היסוד ההתנהגותי-נסיבתי בעבֵרת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, להעמידה במבחן הביקורת ולהציע לה חלופה. החלופה הפרשנית העומדת ביסוד המאמר כולו מבוססת על תוכן היסוד הנורמטיבי של ה"פזיזות" (recklessness) במשפט האנגלו-אמריקאי, שהוגדר כהתנהגות של נטילת "סיכון בלתי-סביר" (unreasonable risk) המהווה סטייה מנורמת התנהגות של "אדם שומר חוק" (law-abiding person). כפי שאבקש להראות, מונחים אלה, על-פי פרשנותם המקובלת במשפט האנגלו-אמריקאי, מעניקים תוכן ייחודי ליסוד ההתנהגותי-נסיבתי של עבֵרת הריגה, ויש בהם אף כדי להניח תשתית פרשנית חלופית לתוכן שהוענק בפסיקה ובספרות בישראל להיגד "נטילת סיכון בלתי סביר" שבהגדרת קלות-הדעת בסעיף 20(א)(2)(ב) לחוק העונשין.

להמשיך לקרוא ←

דרך מקובלת להתפתחות המשפט היא תיאורטיזציה של הפרקטיקה. בדרך זו נוצרת תיאוריה אשר מציגה את המכנה המשותף לפסקי-דין בנושא מסוים, ומצביעה על כלל שמנחה את בית-המשפט באותו נושא. תיאוריה כזאת, שאפשר לכנותה "תיאוריה תיאורית", נוצרת על-פי-רוב באקדמיה, אך לעיתים היא נוצרת בבית-המשפט במסגרת פסקי-הדין.

נושאים נכבדים בתחום המשפט המנהלי זכו בתיאורטיזציה של הפרקטיקה מידי בית-המשפט, ביניהם השפיטות, הסבירות, המידתיות והתוצאה היחסית. הכללים שהוצגו על-ידי בית-המשפט בנושאים אלה לא היו – ולא ביקשו להיות – כללים חדשים, אלא שיקפו פרקטיקה קיימת.

להמשיך לקרוא ←

רשימה זו דנה בגישתו של אהרן ברק, כפי שהיא באה לידי ביטוי בספרו מידתיות במשפט (2010), בשתי סוגיות: היקף הפּרישׂה של זכויות חוקתיות ותוכנהּ של הדרישה ל"תכלית ראויה" הנכללת בפסקת ההגבלה שבחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.

להמשיך לקרוא ←

מאמר זה סוקר ושולל ארבעה הסברים להתפשטותה של המידתיות בעולם ובכתיבתו של אהרן ברק – התפתחות חוקתית מוקדמת, ניהול קונפליקטים, שפה גלובלית וכוח שיפוטי – ומציע הסבר אחר (על יסוד כתיבה משותפת שלי עם ד"ר עידו פורת): הסבר מ"תרבות ההצדקה". תרבות ההצדקה מתאפיינת בהתרחבות של תחומי הנושאים השפיטים, בתפיסת הזכויות כדרישה לאופטימיזציה, בפרשנות שיפוטית תכליתית ומֵטָ-טקסטואלית, באופטימיות לגבי יכולתו של השופט להגיע להכרעות נכונות, ובהתבססות על תפיסת הדמוקרטיה הדליברטיבית. מאפיינים אלה תואמים את עיקרי-היסודי של החוקתיות החדשה שהתפשטה בעולם לאחר מלחמת-העולם השנייה, ואת עיקרי תפיסתו השיפוטית של ברק. הטענה המוצגת במאמר היא שהמידתיות היא יסוד אינהרנטי בתרבות חוקתית כזו, ואף נובעת ממנה באופן לוגי כמעט. אף שמטרתו העיקרית של המאמר היא הסברית, אציג בחלק האחרון של המאמר תחילת טיעון של ספקנות בנוגע לנורמטיביות של תרבות ההצדקה. אטען כי תרבות זו אינה ממלאת בהכרח את הטעמים העומדים ביסודה, ביניהם כבוד, אמון, הסכמה ונשיאה באחריות.

להמשיך לקרוא ←