בשנים האחרונות גדל המחסור באיברים הזמינים להשתלה במדינת ישראל ובמדינות רבות נוספות. העובדה כי יש בנמצא התפתחויות טכנולוגיות חדשות בזכותן קיימים הליכים רפואיים מתקדמים המאפשרים להשתיל יותר איברים לעומת העבר, ומנגד היעדר שיתוף פעולה מצד אוכלוסיות רבות, גורמים ביחד לכך שהביקוש לאיברים להשתלה גדל, אך היצע האיברים הזמינים להשתלה לא מצליח להדביקו. אחת מדרכי ההתמודדות שבחרה מדינת ישראל לצמצום המחסור האמור היא באמצעות "שיטת הקדימות", בה אדם החתום על כרטיס תורם (להלן: "כרטיס אדי") מקבל קדימות בתור להשתלות על-פני אדם שלא חתום על כרטיס כזה, וזאת אם שניהם יימצאו מתאימים להשתלה במידה זהה מבחינה רפואית, היינו מבחינת דחיפות ההשתלה.
ברשימה זו נציג את התהליך שהביא לאימוץ המודל, וכן נבחן האם הוא פוגע בזכויות אדם חוקתיות. בהמשך, נטען כי ההנחיות מכוחן נגזר המודל הן, הלכה למעשה, בעלות מעמד של הסדר ראשוני, וככאלה ראוי שייקבעו בחקיקה ראשית ולא בהחלטה מנהלית. לסיום, נראה כי הגם והאצלת הסמכות לקביעת ההסדר בהחלטה מנהלית הייתה כדין, הרי שלא ניתן היה לפגוע בזכויות אדם מבלי שקיימת הסמכה מפורשת לכך בחקיקה ראשית. להמשיך לקרוא