בהחלטה תקדימית בית-המשפט העליון של הודו הכיר בקיומו של "מין שלישי" לבני-אדם אשר שינו את מינם הביולוגי עימו נולדו (טראנסג'נדרים), ודרש מהמדינה להעניק להם זכויות משפטיות מלאות, בפרט הזכות שלא להיות מוגדר כ"זכר" או כ"נקבה". ההחלטה התקבלה בעקבות עתירה של ארגון זכויות אדם מקומי, כיוון שחברי קבוצה זו נחשבו מחוסרי אישיות משפטית, ולכן אינם יכולים להיות רשומים בצורה רשמית במסמכי המדינה. בית-המשפט קיבל את העתירה בנימוק שיש להכיר בחברי קהילת הטראנסג'נדרים כקבוצת מיעוט הזכאית לתוכניות רווחה, בריאות ותעסוקה, כמו גם לעזרה מצד המדינה לשלבם כחלק בלתי נפרד מהחברה. כדי להעניק להם את הזכויות המדוברות, בית-המשפט היה חייב להכיר ראשית בטראנסג'נדרים כ"מין" לכל דבר – וכך עשה. להחלטה זו משמעות חברתית חשובה ביותר בהודו, שכן הטראנסג'נדרים הם חלק מנופה של הודו מזה מאות שנים, ולאורך ההיסטוריה הם סבלו מהתנכלויות ורדיפות שונות. בית-המשפט העליון ההודי לא תמיד מצדד בפתיחות לזכויותם של מיעוטים מיניים, שכן רק בדצמבר האחרון, בית-המשפט העליון הפך החלטה שניתנה על-ידי בית-המשפט בדלהי, וקבע כי אין למערכת המשפט סמכות לקבוע כי קיום יחסי מין הומוסקסואליים הוא פעולה חוקית.

 בית-המשפט העליון של ארצות הברית הכריע לאחרונה בעניין Town of Greece v. Galloway, וקבע כי פתיחת ישיבת עירייה מקומית בתפילה נוצרית, אינה נוגדת את התיקון הראשון לחוקה האמריקאית, המבטיח הפרדה בין דת למדינה (Establishment Clause). החלטת בית-המשפט העליון הנוכחית עסקה בויכוח היסטורי ומתמשך, והתקבלה אך ברוב של חמישה מול ארבעה שופטים. בדעת המיעוט ציינה השופטת קגן, כי היא איננה מבקשת למנוע כליל תפילות, אלא שנציגי העירייה יוודאו שתפילות הפתיחה כוללות דתות שונות, ואינן מזוהות רק עם דת אחת.

 בית-המשפט הפדראלי לערעורים בארצות הברית (1^st. Cir.) חסם ניסיון של מדינת פורטו ריקו להעביר חוק שייצור רישום מקיף על רוכשי טלפונים סלולאריים ללא חוזה (prepaid cellphone), שמטרתו להילחם בגורמים העבריינים הנעזרים בטלפונים מסוג זה לצורך ביצוע עבירות ופשעים. בבסיס החלטת בית-המשפט עמדה הקביעה כי הדבר עומד בניגוד לחוק הפדראלי האוסר על ספקי טלפוניה לספק מידע על לקוחותיהם לממשל ללא צו מיוחד.

 בית-המשפט העליון בניו-המפשיר קבע כי החוק האוסר התקנת לוחית רישוי "הנוגדת את הטעם הטוב" בכלי רכב איננו חוקתי, וזאת משום שהוא פוגע בזכות לחופש הביטוי של בעל כלי הרכב, זכות המעוגנת בחוקת המדינה ובתיקון הראשון לחוקת ארצות-הברית. בייסוד העתירה ניצבת סמכות פקידי רישוי הרכב במדינה להחליט האם לוחית רישוי מסוימת עומדת בהוראת החוק דנן. בית-המשפט מצא כי הסטנדרט המעוגן בחוק זה הוא רחב מדי, ויותר מכך הוא עמום מדי, דבר אשר לא מאפשר לגבש אמת-מידה אובייקטיבית לצורך העניין. לפיכך, נוצר מצב בו פקידי הרישוי פוסלים לוחיות רישוי על-פי תפיסותיהם האישיות, דבר אשר פוגע בזכות לחופש הביטוי של בעלי רכבים, כאמור. לפני 40 שנה פסק בית-המשפט העליון האמריקאי בעניין Wooley v. Maynard כי ניו-המפשיר אינה יכולה מבחינה חוקתית לכפות על תושביה להציג את מוטו המדינה "Live Free or Die" על לוחיות הרישוי שלהם בניגוד לרצונם.

 האם שופטי בית-המשפט העליון של ארצות-הברית מכריעים בתיקים העוסקים בחופש הביטוי אך על-פי שיקולים חוקתיים? במחקרם, "Do Justices Defend the Speech They Hate? In-Group Bias, Opportunism, and the First Amendment", בחנו לי אפשטיין, כרטיסטופר פארקר וג'פרי סגל (University of Southern California, Centenary College & Stony Brook University) כ-500 החלטות של בית-המשפט העליון האמריקני שעסקו בהגנה על חופש הביטוי ונדונו בין השנים 1953–2010. בכל מקרה כזה, העניקו החוקרים ציון לביטוי שעמד במרכז ההחלטה, בסולם ערכים שבין "ביטוי ליברלי מאוד" לבין "ביטוי שמרני מאוד", וציון דומה לשופטים בסולם ערכים שבין "שופט ליברלי מאוד" לבין "שופט שמרני מאוד".  תוצאות המחקר הן שככל שהביטוי בו עוסק המקרה קרוב יותר לעמדתו האידאולוגית של השופט (ולנשיא שמינה אותו לתפקיד), כך הוא היטיב להצביע בעד ההגנה עליו – ללא קשר לשאלה החוקתית הנידונה.

 מושל מיסיסיפי, פיל בראיינט, אישר הצעת חוק האוסרת לבצע הפלות לאחר 20 שבועות מהמחזור האחרון של אישה, או לאחר 18 שבועות הריון. הצעת החוק, אשר עברה בתחילת החודש, מאפשרת לחרוג מהאיסור רק אם האישה עומדת בפני מוות או סכנה לנכות לצמיתות בגלל ההיריון, או אם העובר סובל מחריגות חמורות. תומכי החוק טוענים שהוא יגן על בריאות האישה, ואילו מתנגדיו טוענים כי איננו חוקתי, ואף מסוכן.

 האם אוניברסיטה יכולה לחייב סטודנט עם נטיות אובדניות לעזוב את הלימודים? זו השאלה שעומדת על הפרק בתביעה שהוגשה לאחרונה בעניין W.P. v. Princeton University. התובע, סטודנט שניסה להתאבד בחדרו במעונות וניצל, טוען שהאוניברסיטה הפרה את זכויותיו, בין היתר, על-פי החוק האמריקאי לאנשים עם מוגבלויות והחוק למניעת הפליה בניו-ג'רזי בכך שהיא אסרה עליו להיכנס לשטח הקמפוס, לרבות לשיעורים, וכן פינתה אותו מחדר המעונות שלו ובכך אילצה אותו לקחת חופשה מהלימודים. שאלה זו מעסיקה את כלל האוניברסיטאות בארצות הברית. תביעות רבות מוגשות מצד משפחות סטודנטים שהתאבדו בקמפוס נגד אוניברסיטאות, ולכן קיימת ציפייה רבה בקרב אקדמאים ועורכי-דין ברחבי ארצות-הברית לפסיקה בנושא שעד עתה זכה לעלטה משפטית.