אתר משפט ועסקים

 בית-המשפט העליון באלסקה קבע לאחרונה כי קיימת חובה על בתי-הכלא ועובדיהם להגן על אסירים מפני אלימות של אסירים אחרים. החלטה זו תאפשר לאסיר לשעבר בשם ריצ'רד מטוקס, להמשיך בתביעתו נגד סוהרי בית-הכלא בו שהה. תביעתו מבוססת על כך שסוהרים סירבו לסייע לו מול איומים שהפנו כלפיו אסירים אחרים – שבהמשך הפכו לתקיפות של ממש – בטענה שאין זוהי חובתם. הלכה זו הפכה את החלטת הערכאה הנמוכה, שקבעה כי חובת הסוהרים לפעול נוצרת רק עם קיומה של סכנה מידית, ספציפית וניתנת לזיהוי. להמשיך לקרוא ←

בשנים האחרונות גדל המחסור באיברים הזמינים להשתלה במדינת ישראל ובמדינות רבות נוספות. העובדה כי יש בנמצא התפתחויות טכנולוגיות חדשות בזכותן קיימים הליכים רפואיים מתקדמים המאפשרים להשתיל יותר איברים לעומת העבר, ומנגד היעדר שיתוף פעולה מצד אוכלוסיות רבות, גורמים ביחד לכך שהביקוש לאיברים להשתלה גדל, אך היצע האיברים הזמינים להשתלה לא מצליח להדביקו. אחת מדרכי ההתמודדות שבחרה מדינת ישראל לצמצום  המחסור האמור היא באמצעות "שיטת הקדימות", בה אדם החתום על כרטיס תורם (להלן: "כרטיס אדי") מקבל קדימות בתור להשתלות על-פני אדם שלא חתום על כרטיס כזה, וזאת אם שניהם יימצאו מתאימים להשתלה במידה זהה מבחינה רפואית, היינו מבחינת דחיפות ההשתלה.

ברשימה זו נציג את התהליך שהביא לאימוץ המודל, וכן נבחן האם הוא פוגע בזכויות אדם חוקתיות. בהמשך, נטען כי ההנחיות מכוחן נגזר המודל הן, הלכה למעשה, בעלות מעמד של הסדר ראשוני, וככאלה ראוי שייקבעו בחקיקה ראשית ולא בהחלטה מנהלית. לסיום, נראה כי הגם והאצלת הסמכות לקביעת ההסדר בהחלטה מנהלית הייתה כדין, הרי שלא ניתן היה לפגוע בזכויות אדם מבלי שקיימת הסמכה מפורשת לכך בחקיקה ראשית. להמשיך לקרוא ←

 בהחלטה תקדימית בית-המשפט העליון של הודו הכיר בקיומו של "מין שלישי" לבני-אדם אשר שינו את מינם הביולוגי עימו נולדו (טראנסג'נדרים), ודרש מהמדינה להעניק להם זכויות משפטיות מלאות, בפרט הזכות שלא להיות מוגדר כ"זכר" או כ"נקבה". ההחלטה התקבלה בעקבות עתירה של ארגון זכויות אדם מקומי, כיוון שחברי קבוצה זו נחשבו מחוסרי אישיות משפטית, ולכן אינם יכולים להיות רשומים בצורה רשמית במסמכי המדינה. בית-המשפט קיבל את העתירה בנימוק שיש להכיר בחברי קהילת הטראנסג'נדרים כקבוצת מיעוט הזכאית לתוכניות רווחה, בריאות ותעסוקה, כמו גם לעזרה מצד המדינה לשלבם כחלק בלתי נפרד מהחברה. כדי להעניק להם את הזכויות המדוברות, בית-המשפט היה חייב להכיר ראשית בטראנסג'נדרים כ"מין" לכל דבר – וכך עשה. להחלטה זו משמעות חברתית חשובה ביותר בהודו, שכן הטראנסג'נדרים הם חלק מנופה של הודו מזה מאות שנים, ולאורך ההיסטוריה הם סבלו מהתנכלויות ורדיפות שונות. בית-המשפט העליון ההודי לא תמיד מצדד בפתיחות לזכויותם של מיעוטים מיניים, שכן רק בדצמבר האחרון, בית-המשפט העליון הפך החלטה שניתנה על-ידי בית-המשפט בדלהי, וקבע כי אין למערכת המשפט סמכות לקבוע כי קיום יחסי מין הומוסקסואליים הוא פעולה חוקית. להמשיך לקרוא ←

 בית-המשפט העליון של ארצות-הברית דן בעניין Paroline v. United States בשאלה כיצד יש לקבוע את גובה הפיצויים שיידרש לשלם מחזיק של חומר פדופילי לקורבנו. לפי החוק הפדראלי, קורבנות עבירה יכולים להגיש תביעת פיצויים אישית נגד המורשע, לפיצוי מלא על כל הנזקים שנגרמו להם. בית-המשפט העליון נדרש לקבוע את רמת הוכחתו של הקשר הסיבתי שבין התנהגות הנאשם לבין נזקי הקורבן על-מנת לזכות לפיצויים. בדעת רוב, על חודו של קול (חמישה מול ארבעה) נקבע כי קורבנות עבירה יהיו זכאים לדרוש פיצויים מכל אדם שהחזיק באופן בלתי-חוקי בתמונות מסוג זה, אך דחה את הרעיון כי המעוולים יחויבו ביחד ולחוד על סכום הנזק הכולל. המחזיק בחומר פדופילי יידרש לשלם חלק יחסי מהנזק שגרם מתוך סך הפיצויים להם זכאי קורבן העבירה. בעקבות פסק-הדין, נקראו קריאות לתיקון החוק, וכן להפיכת נטל הסיבתיות ל"סיבתיות מצטברת" (aggregate causation), כך שהקורבן לא יצטרך להוכיח את הנזק שנגרם לו על-ידי כל אדם ואדם.  להמשיך לקרוא ←

 בית המשפט האירופי לצדק (ECJ) קבע כי הדירקטיבה לשמירת נתונים (Data Retention Directive) פוגעת במספר זכויות יסוד, בעיקרן הזכות לפרטיות, פגיעה שאינה מידתית ועל כן פסולה. הדירקטיבה, אשר נחקקה בשנת 2006, דרשה מספקיות האינטרנט ב-28 מדינות האיחוד האירופי לשמור את נתוני תעבורת המידע העוברים ברשתותיהן לתקופה של עד שנתיים. מטרת הדירקטיבה הייתה לאפשר לגופי משטרה וביטחון גישה למידע זה (למשל, מידע על זמני קבלה והוצאה של מיילים, הודעות ושיחות, זהות ומיקום המשתמש), לצורכי מניעה, חקירה ותביעה של פשעים חמורים וטרור. בית-המשפט קבע כי הדירקטיבה פוגעת באופן בלתי-מידתי בפרטיות מכיוון שנתונים אלו, כאשר נלקחים כמכלול, יכולים לספק מידע מדויק על חייו הפרטיים של אדם, לרבות הרגליי היומיום שלו, היכן הוא מתגורר, הפעילויות שהוא מבצע, קשריו החברתיים ועוד. בישראל קיים חוק דומה, הוא חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת), התשס"ח-2007, אשר זכה לביקורת רבה עם חקיקתו. האגודה לזכויות האזרח עתרה בשנת 2008 לבג"ץ בנושא. בעניין בג"ץ 3809/08 האגודה לזכויות האזרח  נ' משטרת ישראל, בהרכב מורחב של שבעה שופטים, דחה בג"ץ את העתירה לגבי חוקתיותו של החוק, אך קבע כי יש להפעיל פרשנות מצמצמת בכל הנוגע להפעלתו.  להמשיך לקרוא ←