אתר משפט ועסקים

התנ"ך היה חביב על השופט מישאל חשין למן שחר נעוריו ועד יומו האחרון. כפי שהעיד הוא עצמו, וכפי שמעידה יצירתו: הוא בתנ"ך, והתנ"ך – בו. אהבה זו לא מן ההפקר באה לו, אלא הייתה "תבנית נוף מולדתו", מורשת בית אביו השופט שניאור זלמן חשין, אשר ראה בתנ"ך את "ספר־הספרים של המשפטן".

המאמר מתחקה אחר זיקתם של השופטים לבית חשין, האב ובנו, לתנ"ך ולעולמו. באמצעות הבאת מאות דוגמאות מכלל יצירתם, המאמר בוחן את השימוש שהם עשו בו הן לביסוס הלכות משפט הן לעיטור פסקי דיניהם ומאמריהם. אגב כך מתגלָה לעינינו לא רק שליטתם המופלאה של השופטים לבית חשין בספר הספרים, אלא גם הדרך שנקטו כדי לעשותו בסיס לחידושה של לשון משפט עברית מקורית וליצירת מונחי משפט מקוריים, דוגמת "עשיית עושר ולא במשפט", "לא ייעשה כן במקומנו" ועוד.

להמשיך לקרוא ←

מטרתו של מאמר זה היא להוות מורה נבוכים לסוגיית הפזיזות כלפי התוצאה, אשר טרם זכתה בכתיבה ממצה ומקיפה. לאחר דיון מבואי בנושא היסוד הנפשי בכללותו, המאמר מתמקד בנושא של מחשבה פלילית ביחס לתוצאות שבהגדרת העברה. ביחס למחשבה הפלילית מוסבר כיצד ברוב עברות התוצאה שבהן נדרשת מחשבה פלילית לצורך הרשעה מספיקה קלות דעת במישור הרצוני, תוך התייחסות לשיקולים של הרתעה ואשמה. שאלת האשמה הקיימת במצב של פזיזות כלפי התוצאה מוצגת באופן מובחן, ומוסבר כי אפילו קיימת קלות דעת בלבד, עדיין העושה בחר לסכן את האינטרס המוגן ולכן הוא אשם. נוסף על כך נטען כי די בכך שהעושה צפה את האפשרות שהתוצאה תיגרם, אף אם בדרגת הסתברות נמוכה מאוד, לקיים מצב של פזיזות כלפי התוצאה. עוד מוסבר כי הדרישה של פזיזות כלפי התוצאה טומנת בחובה דרישה שהעושה יִצפּה את האפשרות שמעשהו יגרום להתרחשות התוצאה. במאמר נטען כי הדיון בצפיית התהליך של גרימת התוצאה צריך להיעשות במסגרת היסוד העובדתי תחת הנושא של "קשר סיבתי משפטי", ולא במסגרת היסוד הנפשי של העברה.

להמשיך לקרוא ←

לערים גדולות, במיוחד כאלה ללא תחבורה ציבורית ראויה, יש יחסי "אהבה־שנאה" ממושכים עם רכבים פרטיים. רכבים פרטיים מזרימים אל תוך העיר אוכלוסייה גדולה מהפריפריה, המסייעת לערים לשמר את החיוניות הכלכלית והרלוונטיות החברתית שלהן. אולם תנועת רכבים צפופה בערים גובה מחיר בדמות נסיעה איטית, פקקים וחוסר יעילות. יתרה מזו, חניה בערים הגדולות היא יקרה להחריד במונחים של מרחב פיזי ועלות כלכלית. גרוע מכך, רכבים בערים גובים מחיר גם בדמות פגיעה בחיי אדם ובבריאותם בשל תאונות דרכים. אין זה מפתיע שרבים קוראים להוצאה מוחלטת של רכבים מהערים, ואכן ערים גדולות במקומות שונים בעולם מגבילות או אוסרות כניסה של רכבים פרטיים למרכזן. רכבים אוטונומיים טומנים בחובם הבטחה לעידן חדש, אשר יאפשר לנוסעים רבים יותר להגיע ליעדם בצורה מהירה, נוחה ובטוחה.

להמשיך לקרוא ←

מטרת מאמר זה היא לספק מסגרת תאורטית שתבהיר מדוע סוגיה מוכרת בתחום החיסכון לפנסיה – האפשרות הנרחבת שקיימת לחוסכים למשוך את כספי פיצויי הפיטורים, תוך פגיעה בחיסכון שלהם לגיל פרישה – היא בעיה קשה ומטרידה, וכיצד ניתן להצדיק הטלת הגבלות בחוק על אפשרותם של החוסכים לעשות כן. עד כה לא הוצג לדעתי הסבר מספק שמבהיר מדוע אכן מדובר במצב בעייתי שמצדיק הטלת הגבלות על פרטים, חרף עיסוק נרחב בנושא מצד גורמים בתחום והצעות חוזרות לשינוי המצב החוקי הקיים. לפי ההסבר שיוצע כאן, ניתן לראות בפגיעה של החוסכים בחיסכון לגיל פרישה פגיעה עצמית באוטונומיה של האני העתידי שלהם, שמניעתה מצדיקה הטלת הגבלות עליהם בהווה. טיעון זה יסתמך על טיעון קיים בספרות המשפטית והפילוסופית שלפיו כבוד לאוטונומיה מוכרח לקפל בתוכו התחשבות באוטונומיה של האני העתידי, דהיינו, באפשרות לא רק "לכתוב סיפור חיים" אלא גם "לכתוב אותו מחדש" בעתיד. לפי טיעון זה, פעולות מסוימות שמגבילות את האוטונומיה של האני העתידי באופן מוגזם הן פעולות שמוצדק להגביל. טענתי כאן תהיה שניתן להבין את החיסכון לגיל פרישה כמכשיר מעצים אוטונומיה עבור האני העתידי (תוך התחשבות מסוימת באוטונומיה של האני הנוכחי), ולכן את הפגיעה העצמית בחיסכון לפרישה ניתן להבין כאיום על האוטונומיה של האני העתידי. לאור הטענה שבקריאה זו, שלפיה תכליתו העיקרית של מכשיר החיסכון הפנסיוני היא דאגה לעתיד, אטען כי ביחס לפעולות שנעשות במסגרת מכשיר זה מוצדק לתת עדיפות מסוימת לאני העתידי על האני הנוכחי. כלומר, אטען כי משיכת כספי הפיצויים היא מאותם מקרים שבהם מוצדק להטיל הגבלות על האוטונומיה של הפרט בהווה כדי למנוע פגיעה מוגזמת באוטונומיה של האני העתידי שלו. עוד אנסה לטעון כי הסבר זה עדיף על ההסבר המקובל לבעיה, שמתמקד בהעדר אוריינות פיננסית של החוסכים שמושכים את כספי הפיצויים. לבסוף, אטען כי מוטב שפתרונות שיוצעו לבעיה של משיכת כספי הפיצויים יבינו את הבעיה כפי שהיא מנוסחת במאמר זה, ויתחשבו ברגישויות שניסוח זה מצביע עליהן. אנסה גם להדגים כיצד נראית חשיבה על פתרונות אפשריים שמונחית על ידי העקרונות המובאים כאן.

להמשיך לקרוא ←

"מעשה עברה" במסורת המשפט הפלילי בישראל הוא מושג אובייקטיבי־גשמי המורכב מצירופם של שלושה רכיבים עובדתיים נפרדים: "התנהגות", "נסיבות" ו"תוצאה". כל אחד מרכיבים אלו מבטא עובדות אובייקטיביות מסוימות, אשר צירופן זו לזו מעניק להן כינוי של סוג מסוים של מעשה. "מעשה פלילי", לפי ניתוח זה, הוא תיאור של מציאות אובייקטיבית מסוימת הקשורה ונלווית להתנהגות אנושית.

מאמר זה מבקש לאתגר תפיסה מסורתית זו, ולטעון כי "מעשה" בכלל ו"מעשה עברה" בפרט אינם מושגים עובדתיים־אובייקטיביים־גשמיים, כי אם מושגים שיפוטיים־נורמטיביים. הטענה תהיה כי הצגת "מעשה" כתיאור עובדתי־אובייקטיבי של מציאות גשמית מסוימת חוטאת למובן הבסיסי ביותר שבו בני אדם מן היישוב מתייחסים למושג זה – כמושג שתכליתו לייחס אחריות (ascription), ולא אך לתאר מצב עובדתי מסוים (description).

להמשיך לקרוא ←

לנוכח חשיבותה הרבה של תעשיית ההייטק הישראלית, אשר נתפסת בעיני גורמים מסוימים ככלי לקידום הכלכלה הישראלית ולהצמחתה, וכתוצאה מהמאפיינים התאגידיים הייחודיים של חברות ההזנק, הוקמה רשות החדשנות (לשעבר המדען הראשי) מכוח החוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשיה, התשמ"ד־1984 (להלן: חוק המו"פ).

חוק המו"פ נועד להגשים מטרות משקיות, ביניהן יצירת "תשואה עודפת" למשק, הגדלת הפריון והרחבת מעגל הנהנים מפירות ההייטק במשק הישראלי בכללותו. מכוחו של חוק המו"פ, רשות החדשנות מעניקה מסלולי הטבה בדמות מענקים המוחזרים באמצעות תמלוגים, ופועלת בשוק הפרטי כדי לעודד ולקדם פעילות של חברות הזנק פרטיות בהתאם למטרות החוק. עם זאת, פעילותה של רשות החדשנות, מכוח חוק המו"פ, מתקשה ליתן מענה לתופעת "ההֶנפּק (האקזיט) המוקדם", שבה מייסדיה של חברת הזנק מבצעים הנפק (מכירה באמצעות מיזוג, רכישה או הנפקה) של מניותיהם בחברה בטרם הספיקה החברה להגיע לבגרות ולממש את פוטנציאל הצמיחה שלה. בקושי של רשות החדשנות להתמודד עם תופעה זו יש משום פגיעה ביכולתה של הרשות להגשים את מטרותיו של חוק המו"פ במובנן המהותי.

להמשיך לקרוא ←

"לידה שקטה" היא מונח מקובל לתיאור תופעה רפואית של לידת תינוק מת כתוצאה מנסיבות בריאותיות שונות ומגוּונות. על אף נסיונות שונים לחשוף את הציבור הרחב לדבר קיומה של התופעה, נכון לשנת 2023 נדמה כי אין מודעות ציבורית והבנה חברתית לתופעה הכאובה ולהשלכותיה, לא כל שכן מודעות משפטית. המטרות המרכזיות הניצבות בבסיסו של מאמר זה נחלקות לשתיים: האחת, עריכת דיון אקדמי בתופעת הלידה השקטה, שבמסגרתו יוצגו נקודות מבט שונות על אודותיה, תוך הדגשת היבטים שונים הנגזרים ממנה, כגון מבעים סוציולוגיים ותרבותיים; והאחרת, עריכת דיון מקיף בנקודת המבט המשפטית על תופעת הלידה השקטה ובמשמעויותיה. באופן זה תוצג המסגרת הנורמטיבית בישראל המסדירה את הזכויות המשפטיות המוענקות לבני זוג שחוו לידה שקטה, תוך הצצה להסדרים משפטיים הקיימים בנושא זה בחלק ממדינות העולם. בהמשך הדברים אעמוד על האתגרים המרכזיים הגלומים במצב המשפטי השורר כיום, בהינתן הפערים הדרמטיים בין המציאות הרפואית בבתי החולים למציאות המשפטית בספר החוקים. כפועל יוצא מכך אציע לערוך שינויים אסדרתיים מסוימים על מנת לסייע לבני זוג שחוו לידה שקטה בשיקום, בעיבוד ובתמיכה. במסגרת השינויים המוצעים להענקת מעטפת סוציאלית הולמת אציע להעניק הכרה רחבה יותר בהתייחס לזכויות הניתנות כיום ליולדת שחוותה לידה שקטה, וכן להרחיב את ההכרה המשפטית כך שתחול גם על בן הזוג או בת הזוג שחוו עם היולדת את הלידה השקטה. הדיון במצב המשפטי הקיים בישראל ביחס לסוגים שונים של הפסקות היריון עשוי גם לאפשר דיון ציבורי מקיף למען קידומן של יוזמות חקיקה – כגון תיקון חוק הביטוח הלאומי וחוק עבודת נשים – אשר נדמה כי נחוצות מאוד. הצעדים השונים שיוצגו לאורך המאמר, הן במישור המשפטי והן במישור החברתי, עשויים לתרום לכך שלידה שקטה תחדל להיות תופעה משפטית שקטה.

להמשיך לקרוא ←