אתר משפט ועסקים

הטענה הבסיסית של מאמר זה היא כי את מעשה הקודיפיקציה הישראלית החדשה של דיני החוזים יש לראות – ורק כך ניתן להבינו – כחי במתח בלתי-פתור, ואולי בלתי-פתיר, בין שתי ראִיות משפטיות תיאורטיות שונות. האחת היא פורמליזם: גזירת כללי התנהגות להקשרים שונים מכמה מושכלות-יסוד. מעשי קודיפיקציה מתבססים תמיד על יסוד פורמליסטי מסוים. זהו המאפיין המערכתי שלהם – היומרה לקוהרנטיות פנימית, ולוּ מינימלית. הראייה האחרת היא הראייה היחסותית (relational), הרואה בדיני החוזים בעיקר תיקוף של יחסים בין צדדים ליחסי-חליפין.

   להמשיך לקרוא ←

המאמר עוסק בענייני המתנה וההבטחה החד-צדדית במשפט הישראלי והמשווה. לחוזה המתנה, בהיותו חוזה ללא תמורה, יש מהות מיוחדת שונה מזו של חוזים אחרים. המחוקק הישראלי מבחין בין מתנה ריאלית לבין התחייבות לתת מתנה, והכנת הקודקס הינה הזדמנות טובה לבדיקת הבחנה זו. הרשימה מתמקדת גם בסוגיות מעניינות אחרות, כגון אחריותו של הנותן וחזרה מן ההתחייבות. בחלק השני המאמר עוסק בבעיה של הבטחה לציבור והאפשרות להגדירה כהתחייבות חד-צדדית. הרעיון של התחייבות חד-צדדית אומץ על-ידי מדינות אחדות המשתייכות לשיטה הקונטיננטלית, ויש מקום לשאול מדוע לא ילך המחוקק הישראלי בדרך זו.

להמשיך לקרוא ←

חוק המתנה, תשכ"ח-1968, נשען על המסורת הקונטיננטלית. מעבר לקושי הטמון בלקוניות המופרזת של החוק, דרושה רוויזיה משמעותית של תוכן ההסדרים, תוך התאמתם לגישות המודרניות בדיני החוזים. הקודקס מציע לשנות את בסיס האחריות בדיני המתנה, כך שמבטיח המתנה יישא באחריות בגין אי-קיום ההבטחה רק על בסיס אשמה, להבדיל מן האחריות החמורה הנוהגת בדיני החוזים הכלליים. השקפה ראויה על תפקידה החברתי של עסקת המתנה מחייבת ריכוך ברמת האחריות של מבטיח המתנה.

להמשיך לקרוא ←

דיני ההתיישנות בישראל עתידים לעבור בקרוב רפורמה משמעותית. החלק השישי להצעת הקודקס האזרחי- חוק דיני ממונות העוסק בהתיישנות, כמו גם הצעת חוק ההתיישנות, רצופים הסדרים חדשים, שיש בהם כדי להוביל לשינוי מהותי בדינים שהתפתחו על בסיס חקיקה מסוף שנות החמישים. המאמר עוסק בהרחבה במרביתם של השינויים המרכזיים המוצעים, תוך בחינת השיקולים שהובילו לניסוחם והמלצה באשר לפרשנותם העתידית. נקודת המבט הפרשנית משמשת עוגן לבחינת גבולות שיקול הדעת של בית המשפט ביחס להסדרי ההתיישנות המוצעים, תוך הבחנה בין הסדרים "סגורים" – אלה שלגביהם יש לבית המשפט שיקול דעת מצומצם, והסדרים "פתוחים" – אלה שלגביהם יש לבית המשפט שיקול דעת רחב. בין היתר, וכדוגמאות לסוגי ההסדרים המוצעים, נבחן השינוי המוצע לעניין תקופת ההתיישנות הבסיסית, לעניין עילות ההשעיה של תקופת ההתיישנות הבסיסית, לעניין תקופת התקרה להתיישנות ולעניין סוגיית מועד לידת עילת התביעה. כמסגרת כללית לבחינה נורמטיבית זו נבדקים אף יחסי הגומלין בין התכליות הכלליות של הקודקס האזרחי, הקבועות בחלק הראשון שלו, ובין התכליות המיוחדות של חלק ההתיישנות שבקודקס. המסקנה העולה מן הדברים היא כי תכליות הקוד הכלליות משלימות ומדגישות את תכליות דיני ההתיישנות, דבר שיחייב את בית המשפט לנקוט משנה זהירות בעת פרשנותם של ההסדרים המוצעים, ובמיוחד אם וכאשר יבקש להוסיף הסדרים על אלה הקבועים לחוק בדרך של "חקיקה שיפוטית". לטענת המחבר, די לדיני ההתיישנות  בהסדרים המוצעים אשר, בכפוף לסיווגם, מקנים לבית המשפט מתחם פרשני ראוי, ואין להידרש להוספת הסדרים, שעלולים לפגוע בוודאות ובצפיות, שהם מתכליותיו הכלליות של הקודקס ומתכליותיו המיוחדות של  דין ההתיישנות כאחד.

להמשיך לקרוא ←

במאמר זה אציע מודל תיאורטי המסביר את התנאים שבהם צדדים לחוזה יסכימו על סעיף פיצויים מוסכמים מחייב (אקסקלוסיבי)או בּרֵרתי (אופציונלי). חוזה עם סעיף פיצויים מחייב הוא חוזה שבו הסעד היחיד של הנפגע הוא סכום הפיצויים המוסכמים המפורשים בחוזה. לעומתו, חוזה עם סעיף פיצויים מוסכמים בּרֵרתי הוא חוזה שבו הנפגע רשאי לבחור, לאחר ההפרה ולאחר שהתגבש הנזק, אם רצונו בפיצויי קיום או שמא באכיפת החוזה במקום קבלת הפיצויים המוסכמים המפורשים בחוזה. המודל שאציע יכול לשמש בתי-משפט בבואם להתחקות אחר אומד-הדעת של הצדדים במסגרת נסיונם לפרש חוזה שותק או דו-משמעי. בשני המקרים הללו בית-המשפט נזקק לכלים פרשניים שונים כדי לפרש את אומד-הדעת של הצדדים. המודל המוצע מפרט את התנאים העסקיים שבהם צדדים רציונליים היו מסכימים על סעיף פיצויים מוסכמים מחייב ואת התנאים העסקיים שבהם הם היו מסכימים על סעיף פיצויים בּרֵרתי. מקום שבית-המשפט יכול לאתר את התנאים העסקיים שאפפו את כריתת החוזה, הוא יוכל להעריך את אומד-דעתם (האובייקטיבי)של צדדים רציונליים, ובסופו של דבר לפרש את אומד-דעתם של הצדדים לחוזה שלפניו. במאמר זה אטען כי הקוד האזרחי החדש המשמר את הדין הישראלי הנוהג — שהינו מתירני יותר מן הדין הנוהג במשפט האנגלו-אמריקאי ביחס ליכולתו של הנפגע לקבל, מקום שהחוזה שותק, סעדים אחרים במקום הפיצויים המוסכמים המפורשים בחוזה — הינו יעיל יותר בכך שהוא מניב רווחה כוללת גבוהה יותר לצדדים לחוזה.

להמשיך לקרוא ←

מדיניות השכנוּת האירופית משקפת את כוונת האיחוד האירופי לפתח יחסים אמיצים יותר בינו לבין שכנותיו, ובכלל זה מדינת-ישראל, אשר אינן צפויות לעת עתה להצטרף אליו כחברות. מטרת התוכנית, מנקודת-מבטו של האיחוד האירופי, היא לחלוק עם שכנותיו באירופה ובאגן הים התיכון את היתרונות הכלכליים והאחרים הגלומים בפרויקט האינטגרציה האירופית, ובכך לתרום ליציבות, לביטחון ולשגשוג הכלכלי באיחוד האירופי ובסביבותיו. מאמר זה מבקש לבחון את השפעותיה האפשריות של מדיניות זו על תבנית הנוף המשפטית, הכלכלית, החברתית והפוליטית של מדינת-ישראל, אזרחיה וכלכלתה.

להמשיך לקרוא ←

מאמר זה בוחן את האפשרות ליצירת אזור סחר חופשי בשירותים בין ישראל לבין האיחוד האירופי, את משמעויותיה המשפטיות ואת השלכותיה. המאמר סוקר את עקרונות האינטגרציה הכלכלית ואת משמעותה בכל הנוגע לשירותים. כמקרה-מבחן, המשקף את הבעייתיות שבנקיטת צעד זה, המאמר בוחן את תחום השירותים הפיננסיים, תוך התמקדות בתחום הביטוח.

להמשיך לקרוא ←

לאחר "המהפכה החוקתית", כניסתו של הקודקס האזרחי החדש לתוקף תכשיר את שיטת המשפט הישראלית לקראת מהפכה נוספת, היא "המהפכה האזרחית". בהחדירה לתוכה את המאפיין החשוב ביותר של שיטת המשפט האזרחי, שיטת המשפט הישראלית עלולה לערער את האיזון שהיא מקיימת בין המאפיינים שהיא שואבת משיטת המשפט המקובל לבין המאפיינים שהיא נוטלת מהמשפט האזרחי. אולם בה-בעת היא עשויה להתפתח, להתעשר ולתקשר ביתר קלות, בעידן הגלובלי הנוכחי, עם שיטות משפט אחרות. במקביל למתרחש בשיטת המשפט הישראלית, גם שיטת המשפט של האיחוד האירופי ניצבת בפתחו של עידן הקודיפיקציה. בדומה לתהיות ששיטת המשפט הישראלית מתמודדת עימן, גם האיחוד האירופי מעלה קושיות סבוכות הנוגעות בתהליך מורכב זה של יצירת קודקס אזרחי. ברוח הפלורליזם המשפטי האופנתי בשנים האחרונות, מאמר זה בוחן את האפשרות להסיק מסקנות הדדיות מתהליכי קודיפיקציה מקבילים אלה. הוא חושף את השאלות הבסיסיות המרכזיות ששתי שיטות המשפט מתמודדות עימן – בדבר הצורך (והסמכות) ביצירת קודקס מלכתחילה, האופן המיטבי לעריכת קודיפיקציה והשפעת הקודיפיקציה על התרבות המשפטית הרווחת – ומנתח את התשובות השונות האפשריות לשאלות אלה. המסקנה המוצגת במאמר זה היא כי בגבולות מסוימים ניתן אומנם להסיק לקחים משותפים, לצפות להפריה הדדית בין שתי שיטות המשפט ולקירוב תרבותי, אך מעבר לגבולות אלה, השונוּת הבסיסית בין שיטת משפט יוניטרית ריבונית לבין שיטת משפט קהילתית על-לאומית הינה כה מהותית, שיש בה כדי לעמעם את לקחי ההשוואה.

להמשיך לקרוא ←

הטענה העומדת בבסיסה של רשימה זו היא שהצעת חוק דיני ממונות מנוסחת בלשון רוויה מטען מגדרי, וכי אין כל הכרח לנקוט נוסח כזה. למעשה, מדובר בבחירה. בשל השלכותיה השליליות, הן מבחינה מעשית והן מבחינה רעיונית, הבחירה בלשון זכר כמסמן כללי אינה נכונה ואינה ראויה. מטרת הדברים הבאים היא להצביע על אפשרויות לשוניות אחדות שיש בכוחן לתת מענה לבעייתיות זו, ולעצב מחדש באחת לשון חקיקה שתיתן ביטוי לערך השוויון המגדרי. הצעת הקודקס האזרחי מגלמת הזדמנות לזכות בשכר רב במחיר מאמץ ניסוחי צנוע יחסית. חבל להחמיצה, ואין סיבה להחמיצה.

להמשיך לקרוא ←

מאפייניה השונים של התביעה הייצוגית ובעיית הנציג הכרוכה בה מעלים שאלות נוקבות באשר לרציותה החברתית בישראל בכלל ובאשר להסדרתה המשפטית בפרט. בהעדר תובנה כללית היורדת לחקר תפקודה של התביעה הייצוגית כמכשיר לאכיפת חוק על מעוולים המוניים, לא ניתן לזהות את התועלת החברתית שעשוייה להיצמח מהשימוש בה, את קשת המקרים הראויים לאכיפה ייצוגית או לעצב הסדרה משפטית ראויה מאחר ויעדים אלה הינם תלויי-תיאוריה. המאמר בוחן את התועלת החברתית הפוטנציאלית שבתביעה הייצוגית כמכשיר לאכיפת חוק ומפתח תיאוריה כללית באשר לרציותה בחברת ההמונים שבה מעוולים המוניים – תאגידים פרטיים וציבוריים ורשויות מנהליות – מסבים נזק שיטתי והמוני או מחצינים סיכונים שיטתיים והמוניים כלפי קבוצת ניזוקים גדולה.

להמשיך לקרוא ←