אתר משפט ועסקים

המאמר מציע מתכונת לחישוב שווי הוגן בהצעות רכש כפויות על–פי סעיף 338 לחוק החברות. המתכונת המוצעת מתבססת על שווי, במחירי שוק, של תיק ניירות–ערך שקול (“שווי תחליפי") לנייר–הערך הנרכש. השקילות מושגת על–ידי הפעלת מודל פשוט שבו קובעים את רגישותה של המניה הנרכשת לכמה משתנים חיצוניים (factors) ובמקביל בוחרים תיק ניירות–ערך עם רגישות שווה לאותם משתנים כלכליים. שוויו של תיק זה במחירי שוק הוא “השווי התחליפי". כפי שמפורט בגוף המאמר, שווי התיק התחליפי אינו כולל פרמיית שליטה או פרמיית סינרגייה עם הגוף הרוכש. שווי התיק כולל ניכיון בגין אי–סחירוּת. מתכונת השווי התחליפי היא כלי יעיל להערכת שווי הוגן משום שהיא משוחררת מהצורך להעריך שווי פנימי — הערכה שתלויה בבחירת המודל להערכת השווי ובעיקר בהנחותיו של המעריך לגבי העתיד, אשר חשופה לאפשרות של פער ניכר בין מעריכים שונים.

להמשיך לקרוא ←

ב–8 וב–9 במאי 2007 התקיים במרכז הבינתחומי הרצליה הכנס השנתי הרביעי של כתב–העת משפט ועסקים, אשר עסק הפעם בנושא מיזוגים ורכישות. בשנים האחרונות חזר תחום המיזוגים והרכישות למרכז הפעילות הכלכלית בהיקפים כספיים עצומים, הן בעולם והן בישראל. תחום המיזוגים והרכישות מציג לפנינו מגוון רחב של פעולות המיועדות לאפשר פיתוח כלכלי וצמיחת חברות במשק. חברות רבות מבצעות מהלכים של מיזוג ורכישה כהליך האסטרטגי המשמעותי ביותר בחיי החברה, אך בה–בעת מחקרים מראים כי לעיתים קרובות מהלכים אלה אינם עומדים בציפיות החברה להשאת ערך החברה. מהלכים אסטרטגיים של מיזוג ורכישה מחייבים יכולות רבות מהחברה ומיועציה, הן בתחום הניהולי והן בתחומי המשאב האנושי הפיננסי והמשפטי. מדובר בעסקות מורכבות ביותר, אשר חשוב כי ייעשו לאחר תכנון ושילוב של כל הגורמים הרלוונטיים.

להמשיך לקרוא ←

המאמר עוסק בדרך הראויה למיסוי דיבידנד המחולק על–ידי חברה לא מתוך “רווחים". העמדה המקובלת הן בישראל והן מחוץ לה היא אחידה: “דיבידנד" חייב להיות מתוך רווחים של החברה. לפי רשויות המס בישראל, את רווחי החברה יש למדוד בהתאם למבחנים שנקבעו לצורך חלוקת דיבידנד בחוק החברות. המאמר מזהה את ההצדקות האפשריות לעמדה המקובלת, מנתח אותן ומראה כי עמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות המיסוי הדו–שלבי של חברות. אנו טוענים, בכפוף לכמה חריגים נקודתיים, כי כל תשלום מטעם החברה לבעלי מניותיה בכשירותם ככאלה — לרבות תשלום שאינו מתוך רווחים — יש לסווג כדיבידנד, ולדחות את בחינת התעשרותו (או הפסדיו) של הנישום למועד מכירת הזכויות בחברה. בכל מקרה, אין הצדקה להסתמך דווקא על המבחנים הקבועים בחוק החברות לבחינת רווחיות החברה לצורך טיפול המס בחלוקה לבעלי מניותיה.

  להמשיך לקרוא ←

תופעת הארגון המשפטי של עסק קיים לתאגיד משפטי מעוררת שאלות מס מעניינות. התפתחויות בדין הישראלי — הן הסטטוטורי הן ההלכתי — מחייבות עיון מחדש בשאלות של מס הכנסה ומס רווח הון הנוגעות בארגון עסק בבעלות של יחיד לשותפות ובאיגוד שותפות עסקית לחברה בע"מ.

להמשיך לקרוא ←

הדינמיות של עולם העסקים יצרה במהלך השנים מתווים שונים לרכישת חברה. כל המתווים הללו משיגים את המטרה של רכישת שליטה על–ידי חברה אחת (“החברה הקולטת") בנכסיה ובפעילותה של חברה אחרת (“חברת–המטרה"). המתווים השונים מובילים לתוצאות כלכליות דומות, אך גלומים בהם היבטי מס שונים זה מזה. שונוּת זו משפיעה על הבחירה במתווה העסקה הרצוי מבין כל המתווים האפשריים, ולעיתים אף מכתיבה את המתווה שייבחר.

מטרת מאמרנו זה היא לפרושׂ תמונה כוללת של היבטי המס הקיימים במתווים השונים לרכישת חברה, תוך התמקדות בשלושת המתווים השכיחים יותר לרכישת חברות, קרי, רכישה של מניות החברה, רכישת פעילות של החברה (נכסים והתחייבויות) ורכישה על–דרך מיזוג. במסגרת סקירה זו נבחן מהו המתווה הרצוי לרכישת חברה מהיבט המס ברמת בעלי המניות וברמת החברה. נבקש לבחון אם יש מתווה שזוכה בעליונות תמידית ביחס ליתר המתווים.

להמשיך לקרוא ←

על–מנת להעריך את השליטה בחברות ואת התפלגותה בין בעלי המניות השונים, יש לנתח כמה פרמטרים: ערך השליטה (על–פי Jensen ו–Meckling), מצב החזקותיהם של בעלי השליטה בהון ההצבעה, הכוח שמצוי בידיו של כל בעל שליטה (באמצעות מדדי הכוח של Shapley ו–Owen) וכן חלקו של הציבור הרחב בשליטה מנימוקים ספקולטיביים.

להמשיך לקרוא ←

מאמר זה מציע שמיזוג יוגדר אך ורק על–פי מבחן יכולתה של חברה אחת לכוון את פעילותה העסקית של חברה אחרת, זאת משום שהוא שורש ההבדל בין מיזוג לבין הֶסדר ושורש ההצדקה לטיפול משפטי שונה בשני סוגי העסקות הללו. בהתאם, גם השקעות פסיביות במניות יידונו כהסדרים, אף אם הן מהוות השתתפות של יותר מ–25% ברווחים. לעניין חובת ההודעה על מיזוג, מוצע לבססה אך ורק על מחזור המכירות של החברות המתמזגות, ולא על מבחנים חלופיים הנוגעים במחזור מכירות ונתחי שוק. לחלופין, ניתן לשקול אך ורק מבחנים המבוססים על נתחי שוק, ללא תלות במחזור המכירות. קיומם של מבחנים חלופיים של מחזור מכירות ושל נתחי שוק זה לצד זה מטיל נטל לא–פרופורציונלי של בדיקות כלכליות מקדמיות דווקא על חברות שמחזור המכירות שלהן קטן. לעניין החלטת הממונה אם לאשר את המיזוג, להתנגד לו או להתנותו בתנאים, מוצע שהחוק יבהיר במפורש כי שיקולים לבר–תחרותיים יכולים להצדיק אישור מיזוג, אך אינם יכולים להוות שיקול להתנגדות למיזוג. עוד מוצע להבהיר כי הסמכות של הממונה להתנות מיזוג בתנאים מוגבלת לתנאים הדרושים על–מנת להפחית את מידת הפגיעה המסתברת של המיזוג המוצע בתחרות.

להמשיך לקרוא ←

יש כמה לקחים שקהילת המשפטנים יכולה ללמוד מכלכלנים בכל הקשור למיזוגים ורכישות. התערבות ציבורית למניעת מיזוג או רכישה מוצדקת רק אם קיים חשש לפגיעה של ממש בתחרות בענף שבו התאגידים פועלים, אם כי הגדרת ה"ענף" בעייתית מאוד. מיזוגים ורכישות רבים מבוססים על הרצון התמים לחסוך במשאבים, להוזיל עלויות ייצור, לייעל ולהחליף ניהול כושל. כל אלה הם שיקולים לגיטימיים הפועלים למען התרת מיזוגים ורכישות, ומקרים של התאחדות תאגידים בגלל שיקולים אלה אף מועילים למשק. יש מיזוגים ורכישות שאף מגבירים את התחרות.

להמשיך לקרוא ←

חוק החברות יצר מהפכה בתחום המיזוגים והרכישות בישראל, בייבאו הוראות מודרניות מעבר לים ובחדשו חידושים ישראליים מקוריים לצידן. בין ההוראות המיובאות ניתן למצוא את ההסדר של מיזוג סטטוטורי, ובין החידושים המקומיים ניתן למצוא את ההסדר של הצעת רכש מלאה ואת ההסדר של הצעת רכש מיוחדת.

במהלך השנים שחלפו מיום חקיקתו של חוק החברות הישראלי התחבטו השחקנים השונים בשוק ההון הישראלי, לרבות בתי–המשפט, בכמה שאלות–יסוד בנוגע לחופש הבחירה המוקנה למתכנני עסקות. מעבר לשאלת גישתו העקרונית של הדין הישראלי לגבי דרגת החופש העומדת למתכנן העסקה, עלו שאלות בהקשרים שונים בנוגע להגנות שהותקנו בכל אחד מהמסלולים המותרים.

להמשיך לקרוא ←