אתר משפט ועסקים

“לו להשיב ניתן את מחוגי הזמן, איזה עולם נפלא הוא היה בונה לו רק להשיב ניתן את שחלף מזמן, איך העולם אז היה משתנה…" (אהוד מנור, בלדה לשוטר אזולאי)

האם המחוקק רשאי לשנות את כללי המשחק למפרע? האם הדבר צודק? בעיית הרטרואקטיביות בחקיקה העסיקה את בתי–המשפט ואת הכתיבה המשפטית במשך מאות שנים. אף–על–פי–כן, ניתוח נושא הרטרואקטיביות לוקה בחוסר קוהרנטיות, בעיקר לנוכח המחסור בהגדרה סדורה של רטרואקטיביות. במאמר זה המחבר מציג את השיקולים השונים העומדים בבסיס ההתנגדות לחקיקה רטרואקטיבית, ואת דרך הניתוח המקובלת של חקיקה רטרואקטיבית, שניתן לחלקה לשני שלבים: שלב פרשני, שבו בית–המשפט נדרש לזהות את חלותו בזמן של החוק; ושלב חוקתי, שבו נבחנת חוקתיותו של החוק הרטרואקטיבי. בישראל, בניגוד לקיים במדינות מסוימות, אין איסור חוקתי ישיר ביחס לחקיקה

להמשיך לקרוא ←

המאמר עוסק בשאלה מהו הכלל הראוי להכרעה בתחרות בין רוכש מוצר לבין בעלת זכות קניין רוחני שזכותה עורבבה במוצר על–ידי יצרן ללא הסכמתה. תביעה נגד היצרן אינה מעשית במקרים רבים, אם משום שהוא אינו בעל כושר פירעון ואם מפני שאיתורו בלתי–אפשרי או כרוך בעלויות רבות מדי, ונדרשת הכרעה בשאלת הבעלות במוצר וביתר זכויות הצדדים. במאמר נבחנים שלושה כללי פתרון אפשריים: כלל המבוסס על דיני הקניין הרוחני, אשר מעדיף באופן עקרוני את בעלת זכויות הקניין הרוחני — כלל זה אומץ בישראל בכמה פסקי–דין; כלל תקנת השוק, שמאפשר את העברת הקניין לרוכש בתנאי שהוא עומד בדרישות של תום–לב ותמורה — כלל זה אומץ אף הוא בכמה פסקי–דין, ואף נבחר כפתרון הראוי בתחום של זכות יוצרים על–ידי מנסחי חוק זכות יוצרים, התשס"ח–2007; וכלל המבוסס על דיני הערבוב, שלפיו הנכס החדש שנוצר יעבור לבעלותו של בעל חלק–העיקר במוצר החדש (על–פי שוויים של המיטלטלין, הזכויות והעבודה אשר הושקעו ביצירת הנכס החדש). בהתאם, על בעל חלק–הרוב להשיב לבעל חלק–המיעוט את שוויים של המיטלטלין, הזכויות והעבודה שהשקיע במוצר — כלל אחרון זה טרם אומץ בפסיקה בישראל.

להמשיך לקרוא ←

מאמר זה אבקש לבחון באופן אנליטי את מעמדו הראוי של עקרון השימוע בשיח המשפטי הנוהג, ולערוך בשוליו דיון מֵטָ–ביקורתי המבליט את הצורך במימד מציאותי בתחום הביקורת החברתית–המשפטית. כפי שאצביע, למרות מרכזיותו של עקרון השימוע ככלי להגנת העובד מפני פיטורים לא–מוצדקים, נכון להיום לא נערך דיון מובנה ביסודותיו ובהצדקות לקיומו. חוסר זה בולט במיוחד לנוכח המגמות המבקשות להכיל את עקרון השימוע גם במגזר הפרטי. לטענתי, מהלך כזה, ללא בניית מתווה תיאורטי אשר ידגיש את "יעילותו הכלכלית" של העיקרון, עלול להביא לידי יישום ריק מתוכן, שאותו אני מכנה "לצאת ידי שימוע".

להמשיך לקרוא ←

בשנים האחרונות מסתמן שינוי דרמתי באופן ניהולן של תביעות לפיצוי בגין נזקי תאונות רפואיות. יותר ויותר מומחים רפואיים מתמנים מטעם בית–המשפט, וזאת לא רק לצורך קביעת היקף הנזק שנגרם לתובעים, אלא גם לצורך בחינת אחריותם המקצועית של הנתבעים. פרקטיקה זאת מתפתחת ללא שקלא וטריא, ומבלי שנבחנו כלל הלגיטימיות והנאותות שלה. במשפט הפוזיטיבי הישראלי ניתנה גושפנקה לפרקטיקה זאת באמצעות תיקון תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984.

 במאמר זה, בצד ניתוח התקנה האמורה ובחינת המשפט הישראלי הפוזיטיבי בתחום של הוכחת תביעות נזיקין בגין תאונות רפואיות, נבחנות גם הלגיטימיות והנאותות של השימוש במומחים רפואיים מטעם בית–המשפט להוכחת האחריות בתביעות בגין תאונות רפואיות.

להמשיך לקרוא ←

הדיון בדבר מעמדה הראוי של הכנסת בתהליכים של כריתת אמנות בין–לאומיות על–ידי מדינת–ישראל הוא דיון ותיק, אשר ימיו כימי המדינה כמעט. מצד אחד ניצבת עמדת הסטטוס–קוו, הדוגלת בשימור הדין החוקתי הנוהג, אשר מעניק, ללא סייג כמעט, את מלוא הסמכויות בתחום כריתת האמנות לממשלה כרשות המבצעת. כתוצאה מכך, הוראות אמנתיות זוכות כעיקרון במעמד מחייב בדין הפנימי רק אם הן עוברות קליטה נפרדת ומפורשת על–ידי הכנסת (השקולה בדרך–כלל להליך חקיקה). על קצה המזלג, השיקולים העיקריים הנטענים ביסוד עמדה זו הם שיקול הפרדת הרשויות ושיקולי היעילות והמומחיות בניהול יחסי חוץ.

להמשיך לקרוא ←

מאמר זה מציג את המודל הכלכלי הפשוט והקלסי העוסק בהתנהגות פלילית ובאכיפת חוק אופטימלית, ומראה כמה מן התוצאות היסודיות הנובעות ממנו. על רקע מודל זה ובמסגרתו, המאמר בוחן את ההשפעות של חלוקת העושר בחברה על העלויות החברתיות הכרוכות בהתנהגות פלילית ובאכיפת חוק אופטימלית, ובעיקר את השאלה הנורמטיבית אם שוויון כלכלי בהיבט זה הוא רצוי מבחינה חברתית. ככלל, החלוקה האופטימלית של העושר בחברה צריכה לאזן בין העלויות החברתיות הכרוכות באכיפת החוק על “עשירים" ועל “עניים". מאמר זה מראה כי במגוון רחב של מקרים צמצום אי–השוויון הכלכלי הוא רצוי מבחינה חברתית. תוצאה זו נכונה אפילו אם התועלת והנזק הנובעים מביצוע עבֵרות פליליות זהים ל"עשירים" ול"עניים", ולכולם פונקציית תועלת זהה וליניארית מעושר. עם זאת, המאמר מזהה מצבים שבהם אי–שוויון כלכלי עשוי דווקא להקטין את העלויות החברתיות הכרוכות באכיפת חוק אופטימלית. באופן פרדוקסלי, מצבים (נדירים יחסית) אלה צפויים להתקיים דווקא במדינות עניות.

להמשיך לקרוא ←

נוסחת הנד (Hand Formula) משמשת תדיר לקביעת אחריות בתביעות שעילתן רשלנות. הנוסחה קובעת כי בעל–דין פעל באופן רשלני אם היה יכול למנוע את הנזק על–ידי השקעה באמצעי זהירות יעיל אך נמנע מלעשות כן. על–פי הפרשנות אשר אומצה על–ידי בתי–המשפט, אמצעי זהירות יעיל הוא אמצעי שעלותו נמוכה מתוחלת הנזק. הרשימה להלן מראה כי הפרשנות המקובלת עלולה להוביל להשקעות אסטרטגיות בלתי–רצויות אשר תכליתן לחייב צדדים שלישיים להשקיע באופן מוגזם באמצעי זהירות נוספים. הרשימה מסבירה כיצד בתי–המשפט יכולים למנוע את התממשות הסיכון האמור.

להמשיך לקרוא ←

המאמר מציין מלאת עשור לחוק הישראלי למניעת הטרדה מינית, ועורך לו “חשבון נפש". הוא מורכב משני חלקים: הראשון מציג את מניעי החקיקה ואת מטרותיה העיקריות; והשני סוקר את מידת הגשמתה של כל אחת מן המטרות, בוחן את הסיבות להצלחה או לכישלון בהגשמה, ובודק את התאמת הכלים החקיקתיים למטרה החברתית –המשפטית.

להמשיך לקרוא ←

חוק החברות קובע הליכי אישור מיוחדים לעסקות של חברות ציבוריות בנסיבות שבהן בעל השליטה מצוי בניגוד עניינים (להלן: עסקות בעלי–עניין). אולם חוק החברות אינו מספק מענה לשאלה מתי ראוי שבתי–המשפט יתערבו בעסקות בעלי–עניין אשר קיבלו את כל האישורים הנדרשים. גם הפסיקה טרם נדרשה לשאלה חשובה זו. מטרתה של רשימה זו היא להתוות עקרונות מנחים לביקורת שיפוטית על עסקות בעלי–עניין. הרשימה תטען כי לביקורת שיפוטית יש תפקיד חיוני בהגנה על המשקיעים בתאגיד עם בעל שליטה, וזאת לנוכח העדרם של מנגנוני שוק לפיקוח על מוסדות התאגיד בכל הנוגע לאישורן של עסקות בעלי–עניין, ובמיוחד בשל תלותם האינהרנטית של הדירקטורים בבעל השליטה. יתר על כן, גם אישור האספה הכללית ברוב מיוחס אינו מהווה תחליף נאות לביקורת שיפוטית המתמקדת בהליכי האישור בדירקטוריון.

להמשיך לקרוא ←

מאמר זה מבקש לבחון את מקומו של הגורם האנושי בתיאוריה ובפרקטיקה של מיזוגים ורכישות, ולהציע מסגרת קונספטואלית ומתודולוגית לקידום ההבנה והעשייה בתחום זה. אף שמיזוגים ורכישות מהווים אסטרטגיה נפוצה מאוד כיום, חסרים תחומי ידע ומתודולוגיות עם בסיס תיאורטי ומעשי מוכח ואיתן. המאמר מסביר את חיוניותו של מערך משאבי–האנוש לאורך כל מהלך המיזוג או הרכישה. בין היתר מודגשים שלבים מוגדרים — לפני המהלך, בעיצומו ואחריו — שבהם נדרשת מעורבות רבה ושותפות פעילה של מערך משאבי–האנוש. לדעת המחברים, על–מנת להגביר את האפקטיביות של תהליכי מיזוג ורכישה, חיוני שמערך משאבי–האנוש, כפונקציה ארגונית, ייזום ויתמוך בהיבטים ייחודיים, לרבות המנהיגוּת הארגונית והצוות המוביל הנבחר, התקשורת הארגונית, איחודה ועיצובה של התרבות הארגונית, הגברת “הכושר הארגוני" לקראת השגת אינטגרציה מלאה, וכן שיפור תהליכי הלמידה, תמיכה בהם ופיתוח ידע לאורך זמן. המאמר מאמץ את המושג “תאימות ארגונית" (organizational fit) מהספרות של שינויים ארגוניים, כמודל מנחה להגברת האינטגרציה הארגונית עם השלמת המהלך של המיזוג או הרכישה. המחברים מציעים להגדיר גורמי–מפתח בהצלחת האינטגרציה של מהלכי מיזוג ורכישה, ולמקד מאמץ מחקרי בניסיון להעמיק את ההבנה והפרקטיקה של ביצוע מהלכים אלה, ולפתח גישות ושיטות ליישום עקרונות ומתודולוגיות אפקטיביות בהקשר זה.

להמשיך לקרוא ←