אתר משפט ועסקים

ענישה כתגובה על פגיעה בטובת הפרט או הקבוצה קיימת לא רק בקרב בני–אדם, אלא גם בקרב מינים אחרים של בעלי–חיים חברתיים. במקרים מסוימים פעולות ענישה כאלה מיועדות להביא לידי עלייה בשיתוף–הפעולה בין בני אותו מין. תופעה זו מניחה בסיס לחיפוש אחר היסודות הביולוגיים של הענישה באינטראקציות בין בני–אדם. מעניינים במיוחד הם מקרים של ענישה שנושאת עלות למעניש ללא תמורה ישירה (ענישה אלטרואיסטית). מחקרים התנהגותיים מראים כי במשחקים כלכליים בני–אדם עשויים להעניש את אלה שגרמו עוול לאחרים גם במחיר עלות לעצמם. נוסף על כך, מחקרי דימות מוחי בקרב בני–אדם מצאו פעילות מוחית בעת תכנון ענישה לזולת באותם אזורי מוח שפעילים בזמן ציפייה לתגמול חיובי אישי. תופעות אלה מרמזות שיש דחף בסיסי להעניש, אשר מושפע מגורמים אבולוציוניים. אטען כי העברת סמכות השימוש בכוח מן הפרט אל מוסדות החברה מחייבת ענישת פושעים כדי לשמור על סדר חברתי, אף אם ענישה כזאת אינה מתבקשת משיקולים נקמניים ואף אם היא אינה אפקטיבית במניעה הרתעתית.

להמשיך לקרוא ←

סוגיית האחריות החלה על העבריין הפסיכופת מצריכה התייחסות של החוק. הדין הישראלי מתייחס לעבריינים פסיכופתים כאל אחראים למעשיהם. הדעה הרווחת היא שמכיוון שהפסיכופת נראה רציונלי ושפוי, ההפרעה אינה רלוונטית לשאלת האחריות בעבֵרות שהוא מבצע. אכן, מדובר בהפרעת אישיות שאינה פוגמת בתפיסת המציאות, אלא בעיקר בהיבטים רגשיים ובין–אישיים. למרות זאת, טענתי היא שתפקודו של הפסיכופת רחוק מלהיות מלא ובריא. מאחורי מסכַת השפיות הנגלית לעין הלא–מקצועית מסתתרים ליקויים חמורים עד–מאוד, שאינם מאפשרים להחיל על הפסיכופת אחריות כמו על אדם רגיל. עולמו הרגשי של הפסיכופת שטוח ורדוד עד כדי כך שחוויותיו הרגשיות מוגבלות ליצרים בלבד. הוא אינו מסוגל לחוש אמפתיה, חרטה, רגשות אשם, חרדה, פחד מענישה, אהבה וכדומה. אין הוא מסוגל לזהות הבעות פחד אצל האחר או לחוש במצוקתו של האחר, ועל–כן הוא אינו מושפע ממצוקה זו. הוא אינו לומד מענישה, וממשיך לסכן את חירותו. הוא אינו מבחין בין מוסר לבין מוסכמה, ואף אינו מבין את הערך המוסף של מוסר. הוא מתקשה לִצפּות רעה ממשמשת ובאה ולהתנהג בהתאם. להמשיך לקרוא ←

לנוכח התפתחויות ניכרות בחקר הרציונליות בספרות הכלכלית והתגבשות ההכרה בחשיבותן של העדפות לא–סטנדרטיות, מאמר זה מציע לשלֵב תובנות מתחום הפסיכולוגיה — ובפרט מתורות על–אודות ערכים — כדי להגדיר מסגרת לתורה כלכלית חדשה של "רציונליות מורחבת" (expanded rationality). זאת, כהשלמה לרעיון הרציונליות המוגבלת (bounded rationality). בהיותם המשגות של הרצוי, ניתן לראות ערכים כארגומנטים בפונקציות התועלת של הפרטים. ערכים הנמצאים לפיכך ביסודם של תהליכי הבניית העדפות, ומספקים סיבות להתנהגויות המבוססות על סיבות. תורה מבוססת–ערכים של רציונליות מורחבת יכולה לשמש מסגרת מאחדת לניתוח סוגיות נורמטיביות ומשפטיות. השלכותיה ותרומתה האפשרית של תורה זו לחקר המשפט מודגמות באמצעות כמה סוגיות.

להמשיך לקרוא ←

בתהליך קבלת ההחלטות במשפט השופט חשוף לפריטי מידע המגיעים ממקורות רבים. השופט אמור להתחשב במקורו של המידע, במידת אמינותו ובאופן שבו הושג כדי לברור את המידע הקביל ולהתחשב רק בו בעת קבלת ההכרעה במשפט. השאלה הכללית שנדון בה היא אם השופט אכן יכול לעשות זאת ובאילו תנאים. האם לאחר שנחשף למידע שאינו קביל מקבל ההחלטה יכול להתנהג כאילו אותו מידע לא הוצג לפניו כלל? על כך ננסה להעיר כמה הערות מהמחקר הפסיכולוגי בנושא. מאמרנו יתמקד בשאלות הקשורות לתהליך ההתעלמות עצמו כדי להבין את מקורות הקושי. נשאל, בין היתר: מה קורה כאשר המידע הראוי לשקילה מגיע מאותו מקור שמסר את המידע הלא–ראוי ובסמוך לקבלת מידע זה? מהי ההשפעה של הזמן החולף מעת הצגת המידע הלא–ראוי עד לזמן קבלת ההחלטה של השופט? האם קל יותר להתעלם מעדות חזקה או מעדות חלשה? האם הסיבה לקביעת עדות כלא–ראויה משפיעה על היכולת להתעלם מאותה עדות? האם המאמץ של מקבל ההחלטה להתעלם ממידע רלוונטי קשור למידת יכולתו לעשות כן? והאם הצגת המידע בניסוח על–דרך השלילה משפיעה על היכולת להתעלם ממנו לאחר–מכן? לבסוף נציג הסתייגויות אחדות מהמחקר הפסיכולוגי–המשפטי שיש להביא בחשבון בעת הסקת מסקנות לגבי שופטים ומשפטים הנערכים במציאות.

להמשיך לקרוא ←

המחקר הפסיכולוגי בתחום השיפוט וקבלת ההחלטות חושף הבדלים ניכרים בין ההתנהגות האנושית בפועל לבין מודל הפעולה הרציונלית שבבסיס הניתוח הכלכלי המסורתי של המשפט. מגבלותיה של הקוגניציה האנושית, כמו-גם השפעותיהם של גורמים מוטיווציוניים ורגשיים, יוצרות לעיתים "הטיות" – שיפוטים והחלטות החורגים באופן עקבי וצפוי מן הסטנדרט הנורמטיבי של רציונליות מושלמת. חוקרים רבים סוברים כי הטיות אלה מהוות תופעה לא-רצויה, משום שהן מניעות מקבלי החלטות לנהוג באופנים שאינם משיאים את תועלתם שלהם ואף יוצרים לעיתים החצנות שליליות. בשל כך יש הגורסים כי ראוי שהמשפט יפעל לתיקון הטיות בשיפוט ובקבלת החלטות, כדי לקרב את התנהגותם של הפרטים בחברה, עד כמה שניתן, לרציונליות מושלמת.

להמשיך לקרוא ←

בתחילתו של מאמר זה אנו מביאים סקירה קצרה של תיאוריית ההתקשרות. אנו מתארים את האפיונים העיקריים של התקשרות לא–בטוחה, מסבירים כיצד התיאוריה הורחבה לתחום של יחסי זוגיות, ומתארים כיצד היא זורה אור על רגשות ועל ויסות רגשי. בהמשך המאמר אנו מסכמים מחקרי התקשרות העוסקים ברגשות של מבוגרים וילדים שחוו גירושים, ומראים כיצד תיאוריה ומחקר בתחום ההתקשרות מתייחסים למדיניות חברתית בהקשרים של אלימות בתוך המשפחה, גירושים, משמורת ילדים, הזנחת ילדים, אימוץ, מאסר של הורים והשפעתו על ילדיהם שנמסרו לאימוץ, ושיקום של בני–נוער ומבוגרים עבריינים. לבסוף אנו בוחנים כיצד התמודדה מערכת המשפט עם המורכבות המתוארת לעיל. זאת אנו עושים תוך בחינה ויישום של תיאוריית ההתקשרות בכמה תחומים נקודתיים: הדיון בבית–המשפט לענייני משפחה ומאפייניו, יחידות הסיוע, והגירושים כמקרה–בוחן.  להמשיך לקרוא ←

לאחרונה הועלתה יוזמה להגביל את השפיטות בבית-המשפט העליון באמצעות חקיקה. סוגיית השפיטות אינה מוסדרת כיום בחוק, אלא בהלכות שיפוטיות שפותחו במשך השנים על-ידי בית-המשפט העליון. היוזמה נועדה לשנות את המגמה של הרחבת השפיטות בפסיקותיו של בית-המשפט העליון, שהחלה באמצע שנות השמונים, ולחזק את אמון הציבור בבית-המשפט.

במובנה המקורי נועדה השפיטות להיות מבחן-סף פרוצדורלי המיושם כחלק מהפעלת שיקול-הדעת השיפוטי על-מנת לסנן עתירות שאינן מתאימות לדיון בבית-המשפט ולמנוע דיון בהן לגופן. שימוש נרחב בדוקטרינת השפיטות על-ידי בית-המשפט כמבחן-סף יוביל למעשה לתוצאה דומה לזו של צמצום השפיטות בחקיקה, קרי: צמצום הביקורת השיפוטית בנושאים שהוגדרו כבלתי-שפיטים.

להמשיך לקרוא ←

חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון או החוק), נחקק אל תוך מרקם הדין הישראלי בעקבות מגמות בין-לאומיות שהחלו להתפתח לפחות למן שנות התשעים של המאה העשרים, ואשר לתוכן השתבצה ישראל באיחור יחסי. התפיסה שבבסיסו של החוק היא תקיפה ישירה של יסוד הרווח המופק מפשיעה חמורה. עבֵרת הלבנת ההון נועדה ליצור מעגלים מזהים וחוסמים סביב הפעילות בנכסים שמקורם בפשיעה, המכונה "עבריינות-המקור". אולם ההתמקדות הישירה במעגלים אלה מרחיבה בצידה את תחומי האחריות הפלילית מעבר לגבולות ששורטטו בעבר באופן מסורתי בדיני השותפות או בקבוצת העבֵרות של קבלת רכוש גנוב והחזקה בו.

חוק איסור הלבנת הון הוא דבר חקיקה חדש יחסית, הכולל סנקציות עונשיות ורכושיות דרמטיות על פעילות ברכוש שמקורו בעבֵרה. הוא מעורר שאלות בעלות היבטים חוקתיים שונים, ביניהן שאלת עמידתו אל מול עקרונות מסורתיים של דיני העונשין. רשימה זו תתמקד באחת מבין השאלות שהחוק מעורר, והיא שאלת היחס בין עבֵרת הלבנת ההון לבין עבֵרת-המקור.

להמשיך לקרוא ←

חבותם המקצועית של רופאים, בדומה לרוב תחומי האחריות המקצועית, מוסדרת באמצעות דיני הנזיקין, בעוד דיני החוזים ממלאים בה תפקיד זניח בלבד. כך גם בהקשר של ההסכמה מדעת, המהווה תת-קטגוריה של דיני האחריות המקצועית. במאמר זה נסקור את הסיבות שהניעו את בתי המשפט לבחור בדיני הנזיקין כבדרך-המלך בהקשר של חבותם המקצועית של הרופאים, ועם זאת נציע כי תחום ההסכמה מדעת ניחן במאפיינים ייחודיים אשר מצדיקים, במקרים הראויים, תחולה רחבה יותר של דיני החוזים. במסגרת המאמר נצביע על יתרונותיו וחסרונותיו של המכשיר החוזי, ונבהיר מדוע דיני החוזים יכולים לתת ביטוי טוב יותר לאוטונומיה של הפרט ולרצון הסובייקטיבי שלו – הם האינטרסים המוגנים על-ידי ההסכמה מדעת – להבדיל מהפרמטרים האובייקטיביים שעוולת הרשלנות נוקטת. על-דרך הפרפרזה, דיני החוזים משקפים את רצונו של האדם בשר-ודם, להבדיל מרצונו של "האדם הסביר" המשתקף בדיני הנזיקין.

להמשיך לקרוא ←

מוסד המתנה טומן בחובו תרומה חיובית למערכת האנושית, המוצאת את ביטויה בפנים שונים. תרומה זו חשובה הן לחברה בכלל והן לדין בפרט, וזאת מאחר שמוסד המתנה מאפשר החדרת ערכים חיוביים וראויים, דוגמת אמון וסולידריות, שהינם ערכים חיוניים והכרחיים לחברה ולדין, במיוחד בימים שבהם לדעת רבים ערכים אלה נעדרים מהמערכות השונות.

יתר על כן, ואולי החשוב מכל, עידוד מוסד המתנה, על רעיון הנתינה שבו, חוצה באופן ברור את גבולותיו של עולם המשפט וטומן בחובו חינוך לנתינה ולאלטרואיסטיות, חינוך לקיומן של נורמות חברתיות ראויות. אי-לכך על הדין, כיתר הגורמים המעצבים את החברה, לתרום את תרומתו לעידוד עולם המתנות ולחיזוקו ולביצורו של מוסד המתנה, ודרכו לחיזוקם של כל ערכי הנתינה אשר טמונים במוסד זה ומושלכים ממנו לשאר הערכים והמוסדות החברתיים.

להמשיך לקרוא ←