בית-הדין האירופי לצדק (ECJ) פסק כי מדינה רשאית להכווין פליטים בשטחה למקומות מוגדרים למגורים, בפרט במקרים שבהם הם טרם השתלבו בחברה במדינה המארחת. העותרים, פליטים ממוצא סורי, טענו שקביעת מקום מגורים מוגדר פוגעת בזכותם לתנועה חופשית. בית-הדין אמנם התיר ייחוד מקומות מגורים מסוימים לפליטים, אך עמד על כך שהפליטים לא צריכים לסבול מנחיתות בהשוואה לזרים אחרים באיחוד האירופי, באופן זה שצריכה להינתן להם גישה שווה לזכויות סוציאליות, ולשם ייחוד מקום מגורים עבורם, צריכה המדינה לנמק זאת בסיבה הולמת.
פסק-הדין של בית-הדין מתכתב עם הערות אגב של בית-המשפט הישראלי בבג"ץ המסתננים, אשר הציע פתרונות של שליטה ופיקוח על מקום מגוריהם של פליטים כצעד פוגעני פחות בהשוואה לכליאה. עם זאת, חוקתיותו של נוהל מסוג זה טרם נדונה בישראל.