אתר משפט ועסקים

הרגע הסנודני (המוחמץ) של ישראל? בעקבות הגילויים האחרונים על איסוף מטא-דאטה על ידי השב"כ

עמיר כהנא*

מבוא. פרק א: מהו מטא-דאטה? פרק ב: הרגע הסנודני של ישראל – חשיפה אקספוננציאלית. פרק ג: חשיפת "הכלי". פרק ד: "הכלי" – התשתית המשפטית הגלויה. פרק ה: הרגע הסנודני של ישראל? 1. צריך רפורמה? אפקט מצנן; 2. צריך רפורמה? ישראל ואירופה; 3. צריך רפורמה? פיקוח ושקיפות. סיכום: רפורמות עושים על רקע של סקנדלים – הרגע הסנודני המוחמץ של ישראל

מבוא

בחודש יוני 2013 נודע לאזרחי ארצות הברית, בעקבות חשיפותיו של אדוארד סנודן, כי מדינתם אוספת את כל רישומי שיחות הטלפון שלהם (CDR)[1] באמצעות הסוכנות לביטחון לאומי (NSA), במסגרת פעילות מודיעינית המכונה "תוכנית 215". החשיפה – יחד עם גילויים נוספים על היקף המעקב המקוון שמנהלת ארצות הברית אחר אזרחיה שלה, לרבות שיתופי הפעולה של הסוכנות לביטחון לאומי עם סוכנויות סיגינט[2] זרות אחרות (דוגמת אלו של בריטניה, אוסטרליה וקנדה), הולידה שערורייה ציבורית בארצות הברית ובעולם. גלי ההדף של הפרשה הביאו, בין השאר, לשתי חקירות עצמאיות של הממשל האמריקני כלפי הפעילות הסיגינטית של הסוכנות לביטחון לאומי,[3] לרפורמה בדיני המעקב המקוון בארצות הברית ובמדינות אחרות,[4] להפסקת שיתופי פעולה מודיעיניים עם ארצות-הברית ולביטול הסדר אזרחי-מסחרי להעברת מידע אישי בין חברות אמריקניות לאירופה.[5]

בישראל אנו חווים עתה – ואולי מחמיצים – "רגע סנודני" משלנו. החשיפה נעשתה לא במסגרת מרי אזרחי. היא גם לא נעשתה באופן מרוכז, אלא באמצעות הצטברות של ידיעות ומהלכים פוליטיים ששיאם בתחקיר של רונן ברגמן ועידו שברצטבוך,[6] לפיו שירות הביטחון הכללי אוסף "מטא-דאטה" (metadata) על תושבי ישראל, מהרגע שהוסמך לכך בחוק, היינו מזה כעשרים שנה, בהיקף חסר תקדים.

להמשיך לקרוא ←

סימפוזיון: בלוק המפלגות

I. מאמר פתיחה

נועה קברטץ-אברהם* ותומר קנת**

"בלוק המפלגות" הפך לתופעה פוליטית-משפטית מרכזית במערכות הבחירות האחרונות בישראל. לבלוק המפלגות תצורות ומטרות שונות. למשל, מפלגות עשויות ליצור בלוק טכני על מנת למקסם את מספר המושבים שכל אחת מהן תזכה לו בכנסת, בין אם על מנת לעבור את אחוז החסימה, ובין אם בכלל (ראו לדוגמה את הקמת 'איחוד מפלגות הימין' בבחירות אפריל 2019, את האיחוד בין מפלגת 'העבודה-גשר' למפלגת 'מרצ' בבחירות מרץ 2020). בלוק מפלגות עשוי להיווצר, או להוסיף ולהתקיים, גם לאחר הבחירות, על מנת להבטיח הקמת קואליציה ספציפית, או על מנת למנוע הקמה של קואליציה נגדית (ראו לדוגמה את הקמת 'גוש מפלגות הימין' והחרדים לאחר בחירות ספטמבר 2019).

חרף קיומו של מארג נורמטיבי עשיר העוסק בפעילות מפלגות פוליטיות בישראל ושכיחות השימוש בבלוק המפלגות על ידי פוליטיקאים בשנים האחרונות, הכתיבה האקדמית טרם הציגה התייחסות מקיפה לסוגיה. מטרתו של סימפוזיון זה היא להציב זרקור על תופעת בלוק המפלגות בישראל. במסגרת זו נבקש להעשיר את השיח הדסקריפטיבי והנורמטיבי בכל הנוגע לבלוק מפלגות, על ידי דיון ביסודות החוקיים והחוקתיים של הבלוק, במשמעויותיו המשפטיות, הפוליטיות, והתיאורטיות, ובשימוש הגובר בפרקטיקה זו בישראל. מאמר פתיחה זה יציע הגדרה ראשונית לבלוק המפלגות ויצביע על מספר סוגיות משפטיות שתופעה זו מעלה.

בסימפוזיון זה, נגדיר את בלוק המפלגות כפעילות אחודה של ששתי מפלגות או יותר, החל ממועד ההכרזה על בחירות לכנסת ועד להקמת ממשלה, על מנת להשיג יעד אלקטורלי נקודתי. ראשיתו של הבלוק המפלגתי בכינונו, בדרך-כלל לפני מערכת בחירות אך לעיתים גם לאחריה, וסופו עם כינונה של ממשלה או פירוקו על ידי הגורמים המרכיבים אותו.

להמשיך לקרוא ←

חישוב הסכומים הראויים לחלוקה על פי סעיף 302 לחוק החברות

בעקבות תנ"ג (מחוזי ת"א) 47621-07-16 חורב נ' בי קומיוניקיישנס בע"מ (ניתן ב-18.7.2019)

מתן זיגל*

מבוא. פרק א: רקע נורמטיבי. פרק ב: עובדות פסק הדין. פרק ג: עודפים. פרק ד: רווח נקי. פרק ה: דוחות מאוחדים או נפרדים. פרק ו: כללי חשבונאות מקובלים. סיכום.

מבוא

בפסק דין שניתן לפני מספר חודשים על ידי השופטת רות רונן מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בעניין חורב נגד בי קומיוניקיישנס בע"מ,[1] נידונו מספר נושאים שעניינם דיני חלוקת דיבידנד. בכללם, נידונה שאלת פרשנותו של סעיף 302 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: החוק), שלה הוקדש מרבית הדיון בפסק הדין, וכן נידונו תחולת כלל שיקול הדעת העסקי בחלוקה אסורה, אפשרות הסתמכות הדירקטוריון על חוות דעת חיצוניות לצורך אישור החלוקה ותום הלב הנדרש מהמבקש בנסיבות פסק הדין. חשיבותו הרבה של פסק הדין נעוצה בקביעותיו החדשניות בנוגע לפירוש של סעיף 302 לחוק, המורות כיצד לחשב את הסכומים הראויים לחלוקה בהתאם להוראות הסעיף.

סעיף 302 לחוק מפנה לכללי החשבונאות המקובלים לצורך חישוב הסכומים הראויים לחלוקה על פי "מבחן הרווח" (ראו רקע נורמטיבי בהמשך הרשימה). דא עקא שהסעיף נחקק בשעה שבה כללי החשבונאות המקובלים התבססו על התקינה הישראלית, ואילו החל משנת 2008 כללי החשבונאות המקובלים החלים על חברות ציבוריות בישראל הם כללי התקינה הבינלאומית (ה-IFRS).[2] בהתחקותה אחר השווי ההוגן של נכסי והתחייבויות החברה, מכירה התקינה הבינלאומית בשינויים (חיוביים או שליליים) בהון החברה שלא הוכרו בעבר על ידי התקינה הישראלית, והעובדה כי נוסח הסעיף אינו מותאם לכללי התקינה הבינלאומית יוצרת עמימות באשר לדרך חישוב הסכומים הראויים לחלוקה.

בפסק הדין קבע לראשונה בית המשפט כיצד לפרש את המונחים "עודפים" ו"רווח נקי" שבחוק, ועל איזה דוח נדרשת החברה להתבסס לצורך חישוב הסכומים לחלוקה. נושאים אלו טרם הוסדרו במפורש בפסיקה, ובכך מחזק פסק הדין את הוודאות המשפטית בדיני החלוקה. ואולם, כפי שאראה ברשימה זו, לפרשנות בית המשפט תהיינה השלכות בעייתיות, שעיקרן בחיזוק אופיו של הסכום לחלוקה כמעין "יצור כלאיים" משפטי-חשבונאי, המבחין באופן שרירותי בין סכומים בהון החברה מבלי להתבסס על מהותם. מתוצאה זו ניתן היה להימנע באמצעות פרשנות המונח "עודפים" לפי משמעותו החשבונאית. כמו כן, אראה כי בית המשפט נמנע מלהסדיר נושא חשוב אחר ואעמוד על כך שדווקא הסדר אותו מבקש לעשות בית המשפט בכללי החלוקה מעורר את הצורך בתיקון החקיקה והתאמתה לכללי התקינה החשבונאית הרלוונטית כיום.

להמשיך לקרוא ←