סכסוכים עכשוויים לובשים צורות שונות בהקשרים מגוּונים מלבד המודל המסורתי של מלחמות בין-מדינתיות, שעליו נשענים במקור דיני התפיסה הלוחמתית. משכך, אין מדובר עוד במצב בינרי פשוט של תפיסה לוחמתית, אלא במצבים בעלי גוונים אפורים אשר לא תמיד ברור לגביהם מתי המַזנֵק להחלת חובותיו של הכוח התופס מתעורר. כתוצאה מכך קיימת אי-בהירות גם בנוגע לשאלה מתי חובותיו של הכוח התופס בנוגע לניהול השטח התפוס מסתיימות. לסיום תפיסה לוחמתית בסכסוכים עכשוויים יש על פי רוב השלכות על האוכלוסייה המקומית. עם עזיבת הכוח התופס נוצר רִיק שלטוני בשטח התפוס, והאוכלוסייה המקומית נותרת חשופה לסיכון הומניטרי ממשי. כתוצאה משאלות משפטיות בלתי פתורות ומאי-ההתאמה של הדין הבין-לאומי לסכסוכים עכשוויים, אין הסכמה אילו חובות הקשורות לביטחון, לממשל ולסדר ציבורי חלות על הצדדים לסכסוך עם סיום התפיסה הלוחמתית. קריאות בקהילה הבין-לאומית למלא לפחות באופן חלקי את הפערים המשפטיים הללו – למשל, באמצעות חובות שיושתו לאחר סיום תפיסה לוחמתית – נועדו (ללא קשר למקורן הנורמטיבי) ליתן מענה מעשי לפגיעה באוכלוסייה המקומית.

מאמר זה מתמקד בדיני התפיסה הלוחמתית בלבד, והטענה היא כי דינים אלה אינם מחילים חובות מתמשכות על הכוח התופס לאחר סיום התפיסה הלוחמתית, מאחר שדיני התפיסה הלוחמתית מבקשים להבטיח כי תפיסה לוחמתית תהיה מצב זמני, ולא מנגנון לסיפוח מתמשך. אף על פי כן נדמה כי דיני התפיסה הלוחמתית מציעים אפשרויות להתמודדות עם בעיית ההגנה על האוכלוסייה המקומית לאחר סיום התפיסה הלוחמתית, על ידי מתן פרשנות רחבה להוראות הקיימות בנוגע לתקופת העברתן של הסמכויות מהכוח התופס אל השלטון המקומי הנכנס. כדי למלא את הרִיק המשפטי, מאמר זה מציע כי בנסיבות מסוימות דיני התפיסה הלוחמתית מעוררים "חובות מעבר פוסט תפיסה לוחמתית" כאשר סיום תפיסה לוחמתית מתקרב ונראה כי ייווצר פער בין הסרת הסמכויות השלטוניות של הכוח התופס לבין הטמעתן על ידי השלטון המקומי.

לקריאת המאמר המלא.