הזכות למידע היא התשתית והבסיס ליתר זכויותיו של בעל המניות, והיא קרדינלית לביסוס ממשל תאגידי תקין ולשמירת ערך החברה. אחד הכלים המאפשרים גישה למידע נקבע בסעיף 198א לחוק החברות, התשנ"ט־1999 – בקשה לגילוי מסמכים לפני הגשת הבקשה לאישור תביעה כנגזרת בהליך העיקרי.
ייחודיותה של בקשה זו טמונה בשלב המוקדם בהליך המשפטי שבו ניתן להגישה, לפני הנחת המחלוקת העיקרית בין הצדדים לפני בית המשפט. ההצדקה לכך היא הצורך בגישור על פערי מידע. מטבע הדברים, מבקשים חסרי תום לב עלולים לעשות שימוש לרעה בבקשה, באופן שיגרום נזק לצדדים כמו גם למערכת המשפט בכללותה, ולפיכך קבע המחוקק תנאים לקבלת הבקשה.
חרף יתרונותיו הרבים וחשיבותו של כלי זה, בפועל בתי המשפט בישראל בוחנים בקשות גילוי מסמכים מוקדמות בשתי גישות קוטביות, שמחמיצות את המטרה: בגישה האחת בתי המשפט בוחנים בקשות בחשדנות רבה וממעטים לאשרן, וזאת משלל טעמים, כמודגם במאמר; ואילו בגישה האחרת בתי המשפט מפרשים בצמצום רב את התנאים בחקיקה שנועדו להגן על חברות ונושאי משרה מפני "מסע דיג" פסול, ולמעשה די לדידם בחשד גרידא להצדיק היעתרות לבקשה.
בקשת גילוי מסמכים מוקדמת אינה המצאה ישראלית. גם במדינת דלוור שבארצות הברית – ממקורות ההשראה החשובים לדיני החברות בישראל – קיים הליך דומה. השוואה בין הדינים, בצוותא עם ניתוח מקיף שאנו עורכים בסוגיה זו, מאפשרים לנו להציע במסגרת המאמר, ולראשונה בישראל, גישה חדשה וסדורה שתאפשר לבתי המשפט להגשים בצורה מלאה יותר את כוונת המחוקק ואת תכליתו של סעיף 198א לחוק החברות, ולקדם באופן מעשי את האינטרס הציבורי החשוב הגלום בזכות למידע.
הגשמת גישתנו מורכבת משישה צעדים עקרוניים: הראשון, יש להיפרד מהגישה המוטעית השוררת כיום שלפיה בקשות אלו הן כלי שיורי בלבד, ולראות בהן כלי מרכזי, שיש לעודד שימוש ראוי ומושכל בו; השני, יש לקבוע כי מוטלת על המבקש חובת פנייה מוקדמת לתאגיד, כמו בתביעה נגזרת; השלישי, אין לדחות בקשות בשל חוסר תום לב גרידא אלא במקרים חריגים שבהם עצם מסירת המסמכים תשמש לצורך פגיעה בתאגיד ובמושאי הבקשה, וכאשר האינטרס הציבורי בבירור טענותיו של המבקש אינו משמעותי; הרביעי, ככלל אין לאפשר בשלב מקדמי זה העלאת טענות הגנה מהותיות, השייכות לשלבים מתקדמים של ההליך; החמישי, יש להקפיד על קיום תשתית ראייתית ראשונית לביסוס טענות המבקש, כך שאין די בחשד גרידא, אולם יש להישמר מהעמדת רף גבוה מדי שעלול להכשיל בקשות מוצדקות; השישי והאחרון, במקרים שבהם בית המשפט מתלבט אם לפניו בקשה בעלת תשתית ראייתית ראשונית באשר לעילת התביעה הנטענת, יש לאפשר הפעלה של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט־2018, המאפשרות לבית המשפט מרחב תמרון לשמש עינו הפקוחה של הציבור, קרי, לקבל לעיונו את המסמכים המבוקשים בבקשה ועל בסיסם להכריע אם הבקשה מוצדקת.
ד"ר צבי גבאי הוא מנהל מחלקת שוק ההון ורגולציה פיננסית במשרד עורכי הדין ברנע ג'פה לנדה ושות', ובעבר הממונה על האכיפה ברשות ניירות ערך; בעל תואר דוקטור למשפטים, אוניברסיטת קולומביה בניו יורק.
עו"ד עמיחי טסלר הוא עורך דין במשרד עורכי הדין ברנע ג'פה לנדה ושות'; רואה חשבון ובעל תואר מוסמך במשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים, ובעבר מתמחה אצל כבוד השופט חאלד כבוב במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב (כיום שופט בית המשפט העליון).
אזכור המאמר: צבי גבאי ועמיחי טסלר "בקשת גילוי מסמכים מוקדמת לפי סעיף 198א לחוק החברות – האם בתי המשפט מגשימים את מטרתו?" משפט ועסקים כז 233 (צפוי להתפרסם ב־2022).
אתר משפט ועסקים 