מאמר זה עוסק בשאלת הרשיונות לישיבה בישראל. שאלה זו נוגעת בעיקר ללא־יהודים הרוצים לשהות דרך קבע בישראל. מספרם של האנשים המבקשים לשהות בישראל, בין לתקופה מוגבלת ובין לישיבת קבע, אינו גבוה, אך מדובר בסוגיה חשובה לכל משטר ליברלי. בישראל רשיון ישיבת קבע מעניק למחזיקים בו מגוון זכויות רחב, ומהווה אחד הקריטריונים לקבלת אזרחות לא מכוח חוק השבות. בידי שר הפנים הסמכות הבלעדית להעניק רישיון זה. מתן הסמכות רחבת ההיקף לשר הפנים, ללא קביעת קריטריונים או אמות מידה ברורים להפעלתה, פותח פתח להשפעה רבה של תפיסתו האידיאולוגית והפוליטית של השר המכהן, וזאת בניגוד לעקרון שלטון החוק, הדורש קריטריונים ברורים להפעלת סמכות. לצד סמכות זו השר נהנה מפטור יוצא דופן מהחובה לנמק את החלטותיו לעניין מתן אשרות הקבע. משכך, קשה לקיים ביקורת שיפוטית על החלטותיו של השר ולבחון את השיקולים שהובאו בחשבון בעת ההחלטה, את הלגיטימיות שלהם ואת המשקל שניתן להם. למעשה, שר הפנים זוכה בשיקול דעת בלתי מוגבל, וקובע לבדו את עתיד הבקשות של לא־יהודים לישיבת קבע בישראל. שר הפנים, כפי שנראה, יכול לשלול כליל את תהליך ההתאזרחות. מטרת מאמר זה היא להצביע על הבעייתיות הנובעת ממגמה ארוכת שנים זו, ולעודד את הדיון בה, באשר מגמה זו פוגעת באופייה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית וליברלית. מדיניות זו פוגעת באוכלוסיות הלא־יהודיות שחיות שנים רבות בישראל, ועלולה להגביר את המתח בין אזרחי המדינה לבין הלא־יהודים השוהים בה. יש לציין כי הבעיה אינה מתעוררת לגבי רוב האוכלוסייה הערבית בישראל, שכן לרובם המכריע יש אזרחות, הכוללת, כמובן, זכות לישיבת קבע.
פרופ' אמנון רובינשטיין הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטת רייכמן. חתן פרס ישראל לחקר המשפט לשנת 2006.
לי רוזן היא מתמחה בלשכתו של כבוד השופט אלכס שטיין, בית המשפט העליון.
אזכור המאמר: אמנון רובינשטיין ולי רוזן "ישיבת קבע בישראל וסמכותו של שר הפנים" משפט ועסקים כו (צפוי להתפרסם ב־2022).
The Issue of Permanent Residence Permit in Israel and the Wide Authority of the Israeli Minister of the Interior | Amnon Rubinstein, Lee Rozen
This article deals with the issue of residence permits in Israel. A non-Jewish foreign citizen requires a residence permit in order to stay in Israel legally. There are different types of permits that allow for different lengths of stay depending on the purpose. This article focuses on the permit of permanent residence in Israel, which is the most significant type, because in addition to granting a permanent right of stay in Israel, it grants its holders a wide range of citizens’ rights and imposes certain of civic duties. Additionally, receiving the permit is a necessary criterion for obtaining citizenship. The Minister of the Interior has the exclusive authority to grant this license when the legislature has not set any clear criteria for its operation. Moreover, alongside this authority, the Minister is exempt from the obligation to give justifications for his decisions regarding the issuance of permits of permanent residence. Granting both discretionary authority and exemption from reasoning is a paradox, since the need for reasoning is required precisely where there is room for discretion. This situation opens the door to a great deal of influence of the incumbent minister’s ideological and political perceptions, contrary to the principle of rule of law. It also makes it difficult to conduct a judicial review of the minister's decisions and to examine the considerations that were taken into account at the time of the decision. Likewise, without reasoning, the applicant finds himself in a place of uncertainty and does not know what he needs to do in order to favor his future chances of obtaining permanent residency. For a long time now, the tendency of most Israeli interior ministers has been to deny permanent residence permits to non-Jews, except in a few exceptional cases, in order to ostensibly preserve the Jewish character of the State of Israel. In this way, the Minister of the Interior can completely negate the process of naturalization in Israel. We believe that this trend undermines the character of the State of Israel as a democratic and liberal state. In addition, since official status in a country is an essential component of a person's identity, and as a person has rights in the country and obligations towards it, his connection to it and other individuals living in it is thereby strengthened; actively rejecting the people whose country of residence is Israel, and the center of their lives and culture which in turn creates a strong sense of belonging is Israel, creates unjustified and immoral differences between them and Jewish citizens. We argue that this unjustness harms their identity and sense of belonging and even increases the tension between the residents of the state. This article offers several ideas for alleviating the issue at hand, such as making the Interior Minister's consultation authority a duty. This duty limits, even slightly, the discretion of the deciding factor. Another possibility that can reduce the discretion of the Minister, is that the court will obligate the legislature or the Ministry of the Interior to set guidelines for the exercise of discretion, and publish them to the public.
(vol. 26, 2022)
אתר משפט ועסקים 