ביוש בחסות דיני המס | לימור ריזה (כרך כג)

מאמר זה בודק עד כמה ביוש בדיני המס – ובפרט בדיני מס הכנסה – מוסדר בחוק עצמו, ולא רק ברשתות החברתיות, ובוחן את ההצדקות המונחות בבסיסו של הסדר זה במישור האזרחי. הטענה המרכזית של המאמר היא שפרסום שמו של הנישום-המתדיין בפסק הדין פוגע בשוויון, הואיל ושמו של בעל הדין נחשף בציבור (גם אם זכה בדין) בעוד שמו של נישום שעניינו נחתם במסגרת הליכי השומה נותר מתחת למכ"ם, מחוץ לעין הציבור. השוויון נפגע אף ביחס לנישומים אחרים שהמחלוקת בינם לבין המדינה אינה אזרחית גרידא, אלא מחלוקת מעין-פלילית. נישומים ששילמו כופר כסף נהנים יותר מהגנת הפרטיות, ופחות פרטים מוצנעים לגביהם מובאים לידיעת הציבור. נתון זה מחזק את הטענה שההליך המיסויי אינו שוויוני. נראה שבמאבק בין זכות הציבור לדעת, מצד אחד, לבין הזכות לפרטיות, מן הצד האחר, נזנח ערך השוויון. בשל חשיבותו של השוויון לפני החוק, יש להוסיפו למשוואת האיזון בין פומביות לבין פרטיות.

שוויון – לפחות במובן הפורמלי – מחייב חשיפה של פרטי כל הנישומים או אי-חשיפה גורפת שלהם. המאמר דוגל בחלופה השנייה, קרי, בהפסקת חשיפתם של שמות הנישומים שפנו להליך אזרחי בבית המשפט. הטעם לכך כפול. ראשית, למרות ההרמוניה החקיקתית, דיני המס מובדלים עדיין מדינים אחרים, שכן על פי החוק, בררת המחדל בערעורי מס הכנסה היא דיון בדלתיים סגורות. אם הדיון גופו נערך לא לעיני הציבור, אזי הקרקע מתחת לצידוק של פגיעה בפומביות הדיון נשמטת. הרי אם הדיון נערך בדלתיים סגורות, בלאו הכי אין שקיפות מלאה בזמן אמת של ההליך המשפטי בערעורי מס, וזאת מכוח החוק עצמו. שנית, קיימת מגמה מוצדקת להצניע את שמותיהם של בעלי הדין בפסקי דין בכלל, ולאו דווקא באפיק המיסויי. בעידן הדיגיטלי, כאשר פסקי הדין נגישים לציבור הרחב, ענייניו המוצנעים של הנישום עלולים להיות חשופים לעיני כל. למרבה הצער, נכון למועד כתיבתן של שורות אלה, רק במקרים ספורים מסיבים את שמות המתדיינים בפסקי דין מיסויִיִים ל"פלוני" או ל"אלמוני", כך שנראה כי כמעט כל מי שמעז לחלוק על הצו המיסויי של הרשות המנהלית ולהגיע לפתחו של בית המשפט חושף את עצמו לביוש בחסות הדין.

המאמר קורא למנוע את הביוש של הנישום-המתדיין בסכסוך אזרחי, המעוגן כיום בחקיקת המס, על ידי שינוי בררת המחדל כך ששמו לא יאוזכר ונתוניו האישיים יטושטשו במסגרת פסק הדין המתפרסם ברבים. מסקנה זו היא התוצאה המיטבית הנובעת מאימוץ עקרון השוויון לשיח המאזן בין פומביות הדיון, מצד אחד, לבין הזכות לפרטיות, מן הצד האחר.

לקריאת המאמר המלא [PDF]

אודות אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים הוא כתב העת של בית ספר הארי רדזינר למשפטים, אוניברסיטת רייכמן
פוסט זה פורסם בקטגוריה כרך כג, מהדורת הדפוס, ריזה לימור, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s