כבוד האדם הוא חלק מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, והוא חלק בלתי-נפרד מעולמה ומאישיותה של אילה. מטבע הדברים, אתייחס לכבוד האדם במקרא.

"כבוד האדם" או "כבוד האדם וחירותו" הם מסוג הצירופים אשר בשעה שמשמיעים אותם באוזניו של בן דורנו, הם מעלים מייד מגוון של אסוציאציות והקשרים. השומע עשוי להתייחס למגוון מאבקים, שראשיתם בתנועות חברתיות ובתמורות תרבותיות דוגמת הרנסנס, ההומניזם, הרפורמציה ודומיהם.

אסוציאציות מעין אלה עלולות להיות אבן-נגף במפגש עם מקורות עתיקים, ובמיוחד עם כתובים שיש להם משקל מכריע בעיצוב הזהות והחיים של החברה. זאת, משום הציפייה למצוא במקור הקדום את המטען המודרני, וכך להעניק לו ראשוניות ולהציגו כמקור סמכות. ציפייה מוכרת זו הולידה שתי דרכים להתמודדות:

הדרך האחת היא להאיר ולהבליט את הקִרבה והדמיון שבין המקור הקדום לבין עולמו של הקורא המאוחר. הדרך האחרת היא לא להניח מראש את מרכּזיוּת הנושא וחשיבותו ולחפש אחר ראיות לאישושן, אלא לחקור ולבדוק אם אכן יש לאדם כבוד במקרא, ואם כן אזי מדוע, וכן באיזה סוג של כבוד מדובר.

להורדת המאמר המלא

Human Dignity, a Firm Foundation in the Hebrew Bible – Why?

Yairah Amit

Abstract

The recognition of human dignity is as an integral element of the world of biblical beliefs and thoughts, despite the fact that the Bible is theocentric literature.  This recognition is inevitable in view of the continuous dialogue between God and humankind that this literature, in all its genres, implements.  Additionally, a diachronic examination reveals a stronger recognition of human dignity in later scriptural writings.