הפרלמנט בקניה העביר לאחרונה חוק חדש ושנוי במחלוקת נגד חשודים במעשי טרור ונגד גורמים נוספים. החוק מאפשר לשירותי הביטחון במדינה לעצור חשודים במעשי טרור לתקופה מקסימלית של 360 ימים, מבלי להציג נגדם ראיות הקושרות אותם למעשים או להרשיעם בבית-משפט בגין אותם מעשים. כמו-כן, החוק חושף אנשי תקשורת לתביעות בגין פרסום חומרים העלולים לזרוע פחד או בהלה בקרב הציבור. נשיא המדינה, אוהורו קניאטה, גיבה את החוק החדש בשל הצורך לשפר את הביטחון במדינה לאחר מתקפת הטרור בשנת 2013 על-ידי מורד סומלי, מתקפה שבה נהרגו 67 מאזרחי המדינה. המתנגדים לחוק טענו כי המדינה מנצלת את הפחד מהטרור כדי להשליט סדר ולשלוט באזרחים, וכן שהחוק החדש מפר באופן חמור ודרקוני זכויות אזחיות ובראשן הזכות לחופש ביטוי.

 הפרלמנט האנגלי קרא לשינוי החוק הפלילי בדבר הכשרות המשפטית של ילדים נפגעי עבירה. בעוד שלפי החוק האזרחי אדם מתחת לגיל 18 נחשב לקטין, הרי שהחוק הפלילי קובע כי ילדים נפגעי עבירה בגילאי 16–17 יחשבו לבגירים, ולכן אינם זכאים לקבלת סיוע פסיכולוגי ושירותי רווחה מהמדינה. באנגליה ישנם כ-40,000 ילדים בטווח הגילאים הזה הרשומים ברשויות הרווחה כמועדים להתעללות ולהזנחה בהיעדר קבלת טיפול מקצועי. הפרלמנט מבקש לתקן את הפירצה המשפטית שנוצרה – שכן מחקרים מראים שילדים בגילאי 16 עד 17 נמצאים בקבוצת סיכון הזהה מבחינה פסיכולוגית לילדים בגילאי 15. לשם ההשוואה בישראל משרד הרווחה הוא האמון על הענקת סיוע פסיכולוגי ושירותי סעד לילדים (עד גיל 18) נפגעי עבירה.

 בית-המשפט לערעורים של המחוז השישי בארצות-הברית קבע שהחוק האוסר על אנשים שאושפזו בעבר במוסד לחולי-נפש מלהחזיק בכלי-נשק לכל פרק זמן שהוא, אינו חוקתי לפי התיקון השני לחוקה. החוק אשר זכה לכינוי "חוק האקדח", הגיע לפתוח של בית-המשפט הפדרלי במסגרת ערעור על מקרה שהתרחש במישיגן ובו היה מעורב אדם שאושפז לפני 28 שנה במוסד לחולי-נפש לחודש ימים לאחר הליך גירושים. בשונה מרוב מדינות ארצות-הברית, החוק במישיגן אינו כולל הסדר הקובע שאדם "נכה-נפשית" ייבחן פרטנית על-ידי המדינה על-מנת להשיב את זכותו לנשיאת נשק, ועל-כן בית-המשפט קבע שהחוק בנוסחו הנוכחי בלתי חוקתי. בישראל, לשם ההשוואה, מתקיימת בחינה פרטנית לאור נסיבות הבקשה ובהתאם לחוות-דעת רפואית. חוק כלי יריה, התשס"ט-1949 קובע שכחלק מתהליך קבלת נשק או חידוש רישיון, יש לנפק הצהרה רפואית. היה וההצהרה כוללת התייחסות לקיומה של מחלה פסיכיאטרית, או אז מועברת ההצהרה לבדיקה של האחראי לאיתור מסוכנות (שהינו רופא פסיכיאטר) במחלקה לפסיכיאטריה משפטית שבאגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות. לפי הערכה זו יינתן (או לא יינתן) האישור לשאת נשק.

 הפרלמנט הספרדי העביר חוק חדש המגביל את הזכות לחופש ביטוי בצורה קשה עד כדי כך שהחוק זכה לכינוי "חוק סתימת הפיות". החוק קובע קנסות חמורים מקסימליים של 30,000 יורו על עבירות קלות כגון העלבת שוטר ושריפת דגל המדינה, וקנס של עד 600,000 יורו על עבירות חמורות כגון הפרות סדר מחוץ למוסדות חשובים, וביניהם בית הפרלמנט עצמו.

 בית-המשפט הגבוה באנגליה (High Court of Justice) הורה למספר ספקיות אינטרנט לחסום את גישת גולשיהן לאתרי אינטרנט המפרסמים ומוכרים מוצרים מזויפים, אך מבלי להטיל עליהן אחריות. התביעה, שהוגשה על-ידי בעלי הזכויות של מותגים כמו מון-בלאן וקארטייה, התקבלה בין השאר בשל היעדר דרך מעשית אחרת למנוע את הפגיעה בזכויותיהם. פסק-הדין הוא חלק ממגמה במשפט האירופי, בהתאם להחלטות האיחוד בעניין, לאפשר לבעלי זכויות קניין רוחני לבקש הוצאת צווים למתווכים ששירותיהם מאפשרים את הפגיעה בזכויות.

 בית-המשפט לערעורים של המחוז הרביעי בארצות-הברית קבע כי חוק "זכותה של האישה לדעת", המחייב רופאים להציג ולתאר תמונות אולטרה-סאונד לנשים המבקשות לעבור הפלה, אינו חוקתי. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שהחוק מהווה הפרה של התיקון הראשון לחוקה בכך שהוא מחייב את הרופאים להתבטא בצורה מסוימת על אף זכותם לחופש הביטוי.

 לפי דיווחים בתקשורת מהעת האחרונה, סין מנסה להרחיב את פעולותיה לפיקוח וביצוע רגולציה על ארגונים לא-מדינתיים זרים (NGO`s) הפועלים בתחומיה. נסיון זה נעשה במסגרת הצעת חוק, אשר הוגשה לוועדה של ה-National People`s Congress, והיא מחייבת את הארגונים הלא-מדינתיים להירשם ולקבל אישור מהרשויות הסיניות על-מנת לפעול במדינה. דרישה זו תרחיב את יכולתו של הממשל הסיני לפקח על פעולותיהם של הארגונים. בנוסף יחייב החוק את הרשויות הסיניות לסייע ולייעץ לארגונים אלו, ולהעניש את הארגונים אם יפרו את החוק. מדינה נוספת שחוקקה חוק שמטרתו דומה לחוק הסיני המוצע היא רוסיה. מבקרים רבים, וביניהם נבי פילאי, לשעבר נציבת זכויות האדם מטעם האו"ם והילרי קלינטון, לשעבר מזכירת המדינה של ארצות-הברית, הביעו את דאגתם מן החוק וטענו כי מהלך זה פוגע בחופש הביטוי ברוסיה.

השתתפו בהכנת הסקירה: גיא אבידור, בני בורשטיין, עדי מילר, הילה מנור, נעה נוידרפר, יהונתן רובנס ודרור שריג.

ערך: ניב אמיתי.