במאמר זה נידונה פרקטיקה שהתקיימה בארץ מסוף שנות החמישים עד ראשית שנות השבעים, שבמסגרתה בדקו פקידים ישראלים את השתייכותם ל"חוג השפה והתרבות הגרמניות" של מגישי תביעות פיצויים לגרמניה שמוצאם ממזרח אירופה או מדרום-מרכזה. בפרק הראשון נסקרות תולדות התגבשותו של הסעיף ב"חוק הפדרלי לפיצוי קורבנות הרדיפה הנאציונל-סוציאליסטית" שהיווה את התשתית המשפטית לפרקטיקה משונה זו. בפרק השני מתואר כיצד יושמה פרקטיקה זו במשרדי הרשויות הישראליות. הפרק השלישי עוסק בהבנה הלשונית-התרבותית שהנחתה את רשויות הפיצויים הגרמניות, ובהשפעה של מעשה הבדיקה בישראל על הפסיקה הגרמנית בנושא זה. כך נפרשת תמונה מפורטת ועשירה של פרקטיקה אשר במשך שנים רבות היוותה מרכיב מהותי ביחסי-הגומלין בין חוק, תרבות ותשלומי פיצויים לניצולי השואה בארץ.

להורדת המאמר המלא