מאמר זה עוסק בסוגיה חשובה ואקטואלית מאוד שעניינה רתימת דיני הנזיקין למאבק בטרור. להערכתי, ענפי הדין הנתפסים כרלוונטיים לעיסוק בעולם הטרור הם המשפט הפלילי, המשפט המנהלי, המשפט הבין־לאומי, דיני המאבק בטרור וכדומה, אך לא ענפיו השונים של המשפט הפרטי. במאמר זה אטען כי זוהי שגיאה. האם לדיני הנזיקין אין מה להוסיף מן ההיבט ההרתעתי נגד שחקנים המצויים במעגליו השונים של עולם הטרור? אם יש להם מה להוסיף, מהי הדרך המיטבית לעצב את הדין הנזיקי כך שאכן יניב הרתעה יעילה בהקשר של טרור? בשתי שאלות יסודיות אלו – שבהן טרם עסקה הספרות האקדמית בישראל – יעסוק מאמר זה.
לגבי השאלה הראשונה יציג המאמר את שלושת הנתיבים ההרתעתיים הבאים: הרתעה באמצעות השתת פיצויים משמעותיים על שחקני טרור; הרתעה באמצעות חשיפת שחקני הטרור והעברת המידע על אודותיהם לרשויות הרלוונטיות; והרתעה באמצעות יצירת מודעות, דיון והד ציבורי.
לגבי שאלת היסוד השנייה יציג המאמר קווי מתאר ראשוניים להסדר משפטי־נזיקי שיעמוד על שבעת עמודי התווך הבאים: הענקת סמכות שיפוט חוץ־טריטוריאלית; נכונוּת להתאים את עילות התביעה ואת גבולות האחריות הנזיקית לעולם הטרור; הטלת פיצויים עונשיים כאשר הרתעה מיטבית היא הרתעה מְרבּית; עיצוב מותאם של הכללים העוסקים בראיות ובעדויות בהליך הנזיקי; מנגנון יעיל לגביית הכספים מן הגורם המעוול; הקמת קרן פיצויים סטטוטורית וחיובה בהגשת תביעת חזרה; ושיתוף פעולה משפטי־בין־לאומי.
מאמר זה יציג תשתית מסודרת של נימוקים, תרחישים וסיבות לאפקטיביות הטמונה בשימוש בדיני הנזיקין להתמודדות עם תופעת הטרור, ואף יציע הצעות חדשות לשינוי הדין הנוהג בישראל על מנת להתאים את דיני הנזיקין להתמודדות עם תביעותיהם של נפגעי אירועי טרור. בכך טמונה חדשנותו הרבה של מאמר זה.
ד"ר בעז סגל הוא דוקטור למשפטים, בית הספר למשפטים, המכללה האקדמית ספיר.
אזכור המאמר: בעז סגל "נזיקין נ' טרור: כאשר הרתעה מיטבית היא הרתעה מְרבּית" משפט ועסקים לב 117 (2026).
Tort Law v. Terror: When Optimal Deterrence is Maximum Deterrence | Boaz Segal (vol. 32)
This Article addresses a pressing and timely issue: harnessing tort law in the fight against terrorism. In my view, the branches of law generally perceived as relevant to the world of terrorism are criminal law, administrative law, international law, counter-terrorism law, and the like, but not the various branches of private law. This Article argues that this is a mistake. Does tort law have nothing to add, from a deterrence perspective, against actors situated in the various circles of the world of terrorism? If tort law does have something to add, what is the optimal way to structure tort law so that it will, in fact, generate effective deterrence in the context of terrorism? This Article addresses these two fundamental questions, which Israeli academic literature has not yet examined.
With respect to the first question, the Article presents the following three deterrent avenues: deterrence through the imposition of substantial damages on terror actors; deterrence by exposing terror actors and transmitting information about them to the relevant authorities; and deterrence through the creation of awareness, debate, and public resonance.
With respect to the second fundamental question, the Article presents preliminary contours of a tort-law framework based on the following seven pillars: granting extraterritorial jurisdiction; a readiness to adapt the causes of action and the boundaries of tort liability to the world of terrorism; the imposition of punitive damages when optimal deterrence is maximum deterrence; tailored design of the rules governing evidence and testimony in tort proceedings; an effective mechanism for collecting funds from the tortfeasor; the establishment of a statutory compensation fund and requiring the fund to bring recourse claims; and international legal cooperation.
This Article offers a systematic foundation of arguments, scenarios, and reasons demonstrating the effectiveness inherent in using tort law to confront the phenomenon of terrorism. It also advances new proposals for reforming existing Israeli law in order to adapt tort law to claims brought by victims of terrorist attacks. This is the Article’s significant innovation.
Suggested Citation: Boaz Segal, Tort Law v. Terror: When Optimal Deterrence is Maximum Deterrence, 32 Runi. L. & Bus. 117 (2026).
אתר משפט ועסקים 