בינה מלאכותית אינה בהכרח סכנה לאנושות, כפי שיש הסוברים, אלא עשויה להיות כלי שיעשיר אותה ויקדם אותה כמה מהלכים קדימה. הקשר ההכרחי בין היכולת לקדם פיתוחים טכנולוגיים מבוססי בינה מלאכותית לבין מאגרי המידע הגדולים (Big Data) המבוססים על מידע אישי הוביל להבנה כי ככל שנאפשר שימושים רחבים יותר במידע אישי, נוכל לאפשר את ההתקדמות הטכנולוגית. הדין הקיים אינו מקל את הגשמתה של שאיפה זו. בישראל השימוש במידע מבוסס על עקרון צמידות המטרה, ואילו באיחוד האירופי הוא מבוסס על שישה מצבים בסיסיים המוכרים על ידי תקנות הגנת המידע האירופיות כמתירים עיבוד מידע. עקרונות אלו הקשו עיבודי מידע שלא תאמו את דרישותיהם, בעיקר משום שההסכמה שנאספה ממושאי המידע כאשר המידע על אודותיהם נאסף מהם ישירות לא התאימה לשימוש המבוקש, לצד הקושי להגדיר בבירור את מטרת השימוש כאשר מדובר במערכות מתקדמות מבוססות למידה עמוקה. פעולות אחרות לא תמיד סיפקו את הפתרון הרצוי.
במאמר זה אני מחלק את השימושים במידע לשלושה סוגי שימוש עיקריים: שימושים לטובת המוצר או השירות שלשמם נאסף המידע או לשם קיום הוראת החוק שאפשרה את איסוף המידע; שימושים שמטרתם הסופית היא מושא המידע; ושימושים מתקדמים שאינם כוללים כל אינטראקציה חוזרת עם מושא המידע. סוג השימושים האחרון – שימוש במידע שמנותק בתוצאתו ממושא המידע (ואשר יכונה כאן "השימוש המנותק") – הוא זה שהמאמר עוסק בו. בהמשך אני טוען כי במקרים מסוג זה, כאשר השימוש מקדם את התועלת החברתית וההתפתחות הטכנולוגית, ראוי לאפשר את השימוש ולאמץ לצורך כך בחקיקה אל דיני המידע האישי את דוקטרינת השימוש ההוגן מדיני זכויות היוצרים. אני מבקש לשכנע כי ככל שהפיתוח יוצר בסיס של התקדמות, ייכלל הבסיס באינטרס החברתי שבמסגרתו ראוי לאפשר שימוש הוגן במידע האישי. על בסיס מסקנה זו אני מבקש לקבוע כי שימוש הוגן במידע אישי במערכות בינה מלאכותית יהיה מותר – גם אם הוא אינו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין בנושא – למטרות כגון לימוד עצמי, מחקר או פיתוח טכנולוגי המקדם את החברה ומשיא לה תועלת.
ד"ר דן חי הוא דוקטור למשפטים; חוקר בבית ספר הארי רדזינר למשפטים, אוניברסיטת רייכמן; נמנה עם עורכי הדין המובילים בתחום ההגנה על הפרטיות, המידע האישי, אבטחת המידע וסייבר במשפט הישראלי; עומד בראש משרד דן חי ושות׳; יושב ראש הוועדה להגנת הפרטיות של לשכת עורכי הדין (2005–2024) ומחברם של ארבעה ספרי משפט בתחום ההגנה על הפרטיות.
אזכור המאמר: דן חי "השימוש ההוגן במידע האישי" משפט ועסקים לב (צפוי להתפרסם ב־2026).
Fair Use of Personal Data | Dan Hay (vol. 32)
Artificial intelligence is not necessarily a threat to humanity, as some believe, but rather a tool that can enrich and advance it significantly. The essential connection between the ability to advance technological developments based on artificial intelligence and large databases (Big Data) based on personal data has led to the understanding that the more we allow broader uses of personal data, the more we can enable technological progress. The existing law does not facilitate this aspiration for breakthrough progress. In Israel, the use of data is based on the principle of purpose limitation, while in the European Union it is based on six legal bases for data processing, recognized by the European General Data Protection Regulation (GDPR). These principles have made it difficult to process data that did not meet their requirements, mainly because the consent collected from data subjects when the data was collected directly from them did not fit the intended use, alongside the difficulty in clearly defining the purpose of use when dealing with advanced systems based on deep learning. Other measures did not always provide the desired solution.
I pointed out that data uses can be divided into three main types: uses for the benefit of the product or service for which the data was collected, or to comply with the legal provision that allowed the collection of data; uses whose ultimate purpose is the data subject; and advanced data uses that do not include any interaction with the data subject. The last type of use, which is the focus of the article, is the use of data detached in its outcome from the data subject, a use I termed "detached use." I then sought to show that in such cases, when the use advances social benefit and technological development, it is appropriate to allow the use and adopt for this purpose the fair use doctrine from copyright law into personal data law. I further sought to demonstrate that as long as the development creates a basis for progress, this basis should be included within the social interest in which fair use of personal data should be allowed. Based on this conclusion, I sought to establish that fair use of personal data in artificial intelligence systems should be permitted, even if it does not align with the applicable legal provisions, for purposes such as self-learning, research, or technological development that advances society and maximizes its benefit.
Suggested Citation: Dan Hay, Fair Use of Personal Data, 32 Runi. L. & Bus. (forthcoming 2026).
אתר משפט ועסקים 