המאמר דן בכתבי סירוב שבאמצעותם בתי דין דתיים מטילים סנקציות חברתיות על נתבע אשר מסרב להתייצב ולהתדיין לפניהם. אין חולק כי בתי הדין הדתיים רשאים להנפיק כתבי סירוב אשר כל מהותם, מבחינה הלכתית, מתן היתר להגיש תביעה בבית המשפט האזרחי. המאמר מבקש לבחון אם זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית אינה אמורה להשפיע על הלגיטימיות של הוצאת כתבי סירוב שמטילים סנקציות חברתיות שונות – הן על ידי בתי דין דתיים רשמיים והן על ידי בתי דין דתיים פרטיים. שאלה זו טומנת בחובה התייחסות למעמדן של קהילות במדינה דמוקרטית: האם מוענקת להן אוטונומיה מוחלטת או שמא אין הן רשאיות – לנוכח עקרונות היסוד של התפיסה הדמוקרטית – לפגוע בזכויות האדם של חבריהן? שאלה זו נבחנת הן מן ההיבט של המשפט העברי והן מן ההיבט של המשפט הישראלי, תוך התייחסות לזכות הגישה לערכאות ולהנחיות היועץ המשפטי לממשלה שהוצאו בעניין.

לקריאת המאמר המלא [PDF]

ד"ר יעקב שפירא הוא ממונה ביחידה למשפט עברי במשרד המשפטים, מרצה למשפט עברי באוניברסיטה העברית בירושלים ומרצה ליחסי דת ומדינה באוניברסיטת רייכמן.

אזכור המאמר: יעקב שפירא "כתבי סירוב – מקהילה למדינה" משפט ועסקים כח 1 (2023).