בריונות רשת הינה תופעה חברתית בקרב בני נוער המתאפיינת בשיח אלים, עוין, מתריס ובריוני במרחב הקיברנטי. תופעה זו נהייתה רווחת ובולטת מאוד בשנים האחרונות בישראל וברחבי העולם, ולפי סקר שנערך בשנת 2018, כל ילד שלישי בישראל נחשף לאלימות ברשת, וכל ילד רביעי שנפגע מאלימות ברשת אינו מדווח על הפגיעה. התעמרות חברתית מקוונת מחמירה דיכאון, פוגעת בביטחון העצמי ומגבירה תחושות של בדידות, הן אצל הקורבן והן אצל הבריון, ובמקרים קיצוניים היא עלולה אף לתרום להחלטתו של בן נוער להתאבד.
הקושי באסדרה (רגולציה) של תופעה חברתית זו נעוץ הן בהקשר החינוכי-החברתי שממנו היא צמחה והתפתחה ובאופיים של הצדדים המעורבים, והן בחוסר יכולתו של המחוקק לפעול נגד התופעה במישור האסדרתי מבלי לפגוע בזכות לחופש הביטוי, להגבילה או לצמצמה. כך, למשל, בשנים האחרונות נפסלו חוקים ייעודיים נגד בריונות רשת בארצות הברית ובקנדה, משום שנקבע כי הם מפֵרים את הזכות החוקתית לחופש הביטוי. קושי זה מתעצם לנוכח הזכות לחופש ביטוי אנונימי, אשר נקבעה כזכות חוקתית בישראל בפרשת מור. מנגנוני ההתמודדות הנוכחיים, לרבות חקיקה, חינוך והטלת אחריות על ספקיות המרשתת, אינם מצליחים לצמצם את היקף התופעה, וזו ממשיכה להוות בעיה חברתית קשה המשפיעה על בני הנוער בישראל ובעולם.
מאמר זה יורד לשורשיה של תופעה חברתית זו, ודן בהתנגשות המתמדת שבין רצון המחוקק לצמצמה לבין הזכות החוקתית לחופש הביטוי. על רקע זה עולה השאלה אם חופש הביטוי מעניק לבני הנוער בישראל וברחבי העולם, הלכה למעשה, זכות חוקתית להיות בריונים. מאמר זה עונה בשלילה על שאלה זו, ומציע מתווה להתמודדות עם בריונות רשת תוך ניצול התשתית החקיקתית הקיימת בישראל, להבדיל מחקיקה ייעודית חדשה. המתווה מתבסס על חוק מניעת הטרדה מאיימת, ומציע תיקונים ושינויים אשר יתאימו אותו להתמודדות עם ההקשר החינוכי-החברתי שהתופעה של בריונות רשת צומחת ממנו, עם אופיים של הצדדים הקטינים המעורבים במקרים אלה, וכן עם הקשיים שהזכות לחופש הביטוי מציבה בפני חקיקה נגד בריונות רשת.
אתר משפט ועסקים 