מאמר זה עוסק בשאלת קיומה ומשמעותה של הזכות לגירושים במשפט הישראלי. כדי לבחון שאלה זו, אנו מנתחים את מקרה המבחן של גירושים חד-מיניים. הליך כזה טרם הוסדר והוכר במשפט הישראלי, ומיעוט הפסיקה לגביו אינו מסייע ביצירת הליך מוסדר וברור שיעמוד לרשותם של זוגות להט"בים המבקשים להתגרש בישראל. סוגיית הגירושים החד-מיניים מעוררת גם שאלות עקרוניות בנוגע לאופיים של הגירושים, לקיומה של זכות לגירושים ולמשמעות הגירושים. שאלות אלה חורגות מהמקרה של גירושים חד-מיניים, אולם מקרה זה מעניק לנו הזדמנות לבחון אותן לעומק. בכך עוסק מאמר זה.
המאמר נפתח בהצגת הפסיקה שניתנה עד כה בכמה תיקי גירושים של זוגות להט"בים, ובניתוח הגישות השונות של השופטים והשופטות לשאלת סמכות השיפוט של בית המשפט לענייני משפחה. לאחר מכן אנו דנים במגוון שאלות הקשורות לזכות לגירושים ולהכרה בה. במסגרת זאת אנו דנים בהעדר ההכרה בזכות לגירושים במשפט הבין-לאומי והמדינתי, ובהשלכותיו; בהבחנה בין הזכות ליציאה מקשר לבין הזכות לגירושים; ובנחיצותה של האחרונה מנקודת מבט של שוויון וזכויות אדם. בהמשך אנו מציעים גישה מעשית לפתרון בעיית הגירושים הלהט"ביים בישראל. במסגרת זאת אנו דנים הן בשאלת סמכות השיפוט והן בשאלת הדין המהותי שיחול בתיקי גירושים בין בני זוג להט"בים, ומציגים את היתרונות והחסרונות של הפתרונות האפשריים.
מטרתנו במאמר זה היא להרחיב את יריעת הדיון בגירושים אזרחיים בישראל בכלל, ולא רק להציע פתרון לבעיית הגירושים החד-מיניים. אנו טוענים כי ניתן לנצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכה של מערכת המשפט האזרחית כדי להניח תשתית לפתרון הבעיה החוקתית הכללית שנובעת מהעדר האפשרות למימוש הזכות החוקתית לגירושים ביחס לכולם בישראל.
אתר משפט ועסקים 