אי-קיום החלטות בג"ץ ככשל מוסדי: הצעה למודל של אכיפה שיפוטית | אורי אהרונסון (כרך יט)

אי-קיום החלטות של בג"ץ על-ידי המדינה מסתמן בשנים האחרונות כתופעה של ממש. משאין בידיו אמצעים אפקטיביים לאכיפת צוויו, ואף לא לפיקוח על מאמצי המדינה לקיימם, בית-המשפט העליון מוצא את עצמו בדילמה: מצד אחד, הוא נזהר לא להוביל את המערכת למשבר חוקתי בכל מקרה של אי-קיום, ופונה תחת זאת לכלים רכים של תמרוץ וביוש לצורך השגת רמה נסבלת של קיום; מצד אחר, כדי למנוע שחיקה של מעמדו, הוא נמנע לא אחת מלהסכים לדחיות ולהפרות שונות של החלטותיו, מה שמוביל לעיתים לעימות ישיר עם הרשויות הפוליטיות, כמו במקרה של פינוי היישוב עמונה, למשל. המאמר מציג קווי מתאר למודל דיוני-מוסדי שנועד למתן את עוצמת הדילמה של בג"ץ ולשפר את רמת הקיום של החלטותיו על-ידי המדינה, באמצעות הפקדת סמכויות האכיפה והביקורת על קיום פסקי-הדין בידיהן של ערכאות הדיון. המאמר טוען כי לבית-המשפט העליון, דווקא מפאת "עליונותו", חסרים כלים חיוניים לבירור ראייתי, לגיבוש תמונה עובדתית מלאה על מאמצי הרשות, ולהטלת סנקציות אישיות על פקידי הממשל שמסכלים את קיום צוויו. ערכאת דיון, דוגמת בית-המשפט המחוזי, עשויה להיות זירה אפקטיבית יותר לפיקוח נמשך אחר ביצוע ההחלטות של בג"ץ, במיוחד כאלה שקיומן מורכב מבחינה פוליטית או מוסדית.

להורדת המאמר המלא.

תמונת הפרופיל של לא ידוע

About אתר משפט ועסקים

משפט ועסקים הוא כתב העת של בית ספר הארי רדזינר למשפטים, אוניברסיטת רייכמן
פוסט זה פורסם בקטגוריה אהרונסון אורי, כרך יט (2015/2016), מהדורת הדפוס, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

1 Response to אי-קיום החלטות בג"ץ ככשל מוסדי: הצעה למודל של אכיפה שיפוטית | אורי אהרונסון (כרך יט)

  1. תמונת הפרופיל של רואן אטקינסון רואן אטקינסון הגיב:

    קראתי את המאמר.

    בתמצית קצרה – הוא רוצה להפוך את הרשות השופטת גם לרשות הוצאה לפועל של פסקי הדין של עצמה, ומאחר והוא לא מתעלם במופגן מכך שבית המשפט הפך פוליטי (תחת הסיסמא "אקטיביסטי") אלא מחזק זאת בכך שהוא מגדיר "בג"ץ הוא אפוא מוסד בעל כשירות ייחודית לקבע נורמות ציבוריות סופיות באופן מהיר והחלטי.
    זו אחת ממעלותיו החברתיות, במיוחד במדינה רוויה מחלוקות פוליטיות וחוקתיות.

    כלומר- בג"ץ מאפשר עקיפה של המשא ומתן הציבורי ברמת השלטון המקומי והארצי בהתייחס לנורמות התנהגות ומכתיב אותן ממרום מושבו כחכם יודע כל שהוא מעל לכל סחר מכר פוליטי בזוי של תגרני שוק חסרי מוסר ושאינם נאורים דיים לקבל הכרעות בעלות חשיבות ציבורית.

    דיקטטורה שיפוטית כבר נוסתה בעבר, על ידי איזה רובספייר. גם הוא היה החלטי מאוד.

    אם בית המשפט קובע החלטות והן אינן מיושמות, יכול מאוד גם להיות, שההחלטה מטומטמת? או חורגת מתחום סמכותו של בית המשפט?

    הרעיון של איזונים ובלמים בין הרשויות הוא בדיוק זה. שאם רשות חורגת מדי מסמכותה, האחרות מתערבות.

    באם הרשות המחוקקת תחוקק חוק מטומטם במיוחד בגלל רוב מקרי, אז בתי המשפט יכולים לעקרו מתוכן והמצב יתוקן בבחירות העוקבות.

    באם בית המשפט מקבל החלטה מטומטמת במיוחד אז הרשות המחוקקת מתקנת אותה בחקיקה חדשה והמבצעת מעכבת את מה שצריך או עוקפת את מה שצריך כדי לאזן.

    מגיע הכותב המשפטן שמתפרנס מכתיבת רעיונות ומציע שהרשות השופטת תהפוך גם למחוקקת (ע"י קביעת/ביטול נורמות ויציקת תוכן לנורמות קיימות או עיקורן), גם שופטת (האם הופרו הנורמות שהם עצמם חוקקו וההחלטות הפוליטיות שהם קיבלו) ועכשיו גם מבצעת באמצעות אכיפת סנקציות אישיות על נבחרי ציבור ופקידים (כמו גם צדדים שלישיים כמו ההורים של הילדים בפס"ד עמנואל – אחד מהביזיונות הגדולים ביותר של בית המשפט).

    איך אנשים כה אינטליגנטים הופכים להיות חסרי שכל עיוורים בתוך כת משפטית?

    מערכת המשפט הפכה לכת ודת.

כתיבת תגובה