הליכי שפיטה הרווחים כיום במערכות בתי-המשפט בארצות המשפט האנגלו-אמריקאי, לרבות בישראל, מתנהלים תוך חתירה ליצירת פתרון מוסכם לסכסוך ולגיבוש הסדר בין הצדדים, להבדיל ממתן הכרעה בסכסוך. ניתן להצביע על התפתחות תפקידו של השופט ההסדרי, המנהל הליכים שיפוטיים למטרה זו, ועל טווח מופעיה של השפיטה ההסדרית בשיטת המשפט האנגלו-אמריקאית. שפיטה זו נעה ממודל צר, שבו השגת ההסדרים נעשית מטעמים של יעילות, למודל רחב, המּונע מטעמים של איכות המיוחסים לגישה השיתופית לניהול סכסוכים ויישובם. המודל הרחב מבטא תפיסת תפקיד מקיפה יותר של השופט כמיישב סכסוך ושל ההליך השיפוטי כבעל פוטנציאל להשאת רווחים שונים, לרבות רווחה פסיכולוגית. שפיטה הסדרית נושאת יתרונות רבים למתדיינים ולמערכת בתי-המשפט, אך השימוש המורחב בה טומן בחובו גם חששות ובעיות.

המאמר מציג את תופעת השפיטה ההסדרית, את תפקיד השופט ההסדרי ואת התפתחותו בשיטה. הוא בוחן את השלכותיה של השפיטה ההסדרית בהיקפה הרווח, ואת הקולות המתנגדים לקיומה אל מול אלה התומכים בה. בעקבות הדיון מוצע להחיל מודל רחב של התנהלות שיפוטית המיישמת פרשנות עדכנית למונח "הגינות הליכית" (due process). דיון מיוחד מוקדש לנעשה בתחום במשפט הישראלי. המאמר טוען לקיומה של תרבות הסדרית רווחת בארץ ולצורך בהסדרתה של שפיטה זו בישראל. מועלות גם המלצות כלליות להסדרת השפיטה ההסדרית ולהעשרתה.

להורדת המאמר המלא