במאמרו "Methamphetamine: Fact vs. Fiction and Lessons from the Crack Hysteria", חושף קארל הארט (Columbia University) את הסטיגמטיזציה שמתחוללת סביב המתאמפטמין, סם פסיכואקטיבי הקרוי בקיצורו מת' (Meth). לטענת הארט, הבהלה נוצרה בעת פיתוחו של הסם בשנות השמונים. העלייה בשימוש במת', הובילה למדיניות משפטית בלתי-מרוסנת, הכוללת עונשי מינימום מנדטוריים, הגברת הענישה נגד קטינים והגבלות נגד תרופות רבות. במאמרו ממליץ הארט לקובעי המדיניות המשפטית להתמודד עם בעיית המת' דרך חקר הטיפול והשיקום, במקום הגברת הענישה, לבחון מחדש את ההגבלות על שימוש ב המתאמפטמינים למטרות רפואיות ולהפסיק לתקצב קמפיינים תקשורתיים בלתי-יעילים המטעים את הציבור כלפי השימוש בסם.

 בתי כלא רבים בארצות-הברית אימצו דרך ענישה לאסירים הכוללת החלפת הארוחה הרגילה בהגשת גוש חום ותפל הנקרא "Nutraloaf" או "הכיכר", המוגש מדי יום. למרות ש"הכיכר" תואם את ההנחיות התזונתיות לארוחות אסירים, ישנה קריאה של פעילי זכויות אדם ושל האסירים עצמם, כי החלפת אוכל רגיל בכיכר ללא טעם או מרקם מהווה "עונש אכזרי ובלתי רגיל" ובכך סותר את התיקון השמיני של חוקת ארצות-הברית. מגני ה"הכיכר" טוענים כי ברגע שבתי הכלא החלו להשתמש בשיטת ענישה זו, מקרי האלימות, הקרבות והתקפות הצוות ירדו משמעותית.

 בית-המשפט העליון של הודו המיר לאחרונה את עונש המוות שנגזר על 15 אסירים למאסר עולם, על בסיס הטענה כי הממשלה התעכבה זמן לא סביר בהתייחסותה לדרישת החסד שלהם. לטענת בית-המשפט, הממשלה מחויבת להודיע בכבוד לאסירים שנידונו למוות על מעמד עתירות חסדיהם ללא דיחוי בלתי מוסבר. בין האסירים שעונשם הומר ניתן למצוא מורשעים בגין סיוע לרצח שר הפנים לשעבר של הודו ואסירים המשתייכים לאחד מארגוני הפשע הגדולים והמוכרים בהודו.

 ערכאת הערעורים של הטריבונל הפלילי הבינלאומי ביוגוסלביה, ה-ICTY, הפחיתה בעונשם של שלושה מתוך ארבעה בכירים לשעבר בממשל הסרבי שערערו על הרשעתם בגין ביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות במהלך מלחמת האזרחים בבוסניה. העונשים שנגזרו על הבכירים לשעבר, ניתנו בעבור עבירות של אונס, רצח ועקירות כוחניות של תושבים על-ידי צבא קוסובו שנעשו בין החודשים מרץ למאי בשנת 1999. החל מהקמתו בשנת 1993, הרשיע הטריבונל 161 נאשמים בעבירות חמורות של משפט בינלאומי הומינטארי.

 במאמרה "Murder, Minority victims and Mercy" סוקרת איה גרובר (University of Colorado) את ההטיות והדעות הקדומות במשפט הפלילי האמריקאי. גרובר מתמקדת בעבירות הרצח בהן מעורב אלמנט גזעני או מגדרי וטוענת כי שופטים פליליים בוחרים להחמיר את הענישה עם נאשמים הנגועים בדעה קדומה. לדוגמא, על אדם שרוצח בני מיעוטים יוטל עונש מוות, עונש שייחסך מאדם שרצח אדם לבן. על-פי אותו היגיון, ההגנות הניתנות לרוצחים, כמו הגנת הקינטור, נמצאות מחוץ לתחום של אלו שרצחו בני מיעוטים. כך, במציאות כיום, שוויון מושג על-ידי החמרת הענישה בקרב קבוצת פושעים מסוימת. גרובר מנסה להציג אלטרנטיבה – לדעתה שוויון צריך להיעשות על ידי הקלה בענישה, על-ידי הימנעות מהטלת עונשי מוות ולא באמצעות הגברת השימוש בהם.