בית-המשפט לערעורים בפלורידה הורה לקיים משפט חוזר בעניין מריסה אלקסנדר – אישה שנדונה ל-20 שנות מאסר בגין תקיפה בנסיבות חמורות, לאחר שירתה יריית אזהרה שנועדה להבהיל את בעלה שהטריד אותה במשך תקופה ארוכה. בית-המשפט קבע שהערכאה הדיונית שגתה בהנחיית המושבעים בדבר סייג הגנה עצמית. בין היתר, הדרישה כי הנאשם יוכיח את טענת ההגנה העצמית "מעבר לספק סביר", בניגוד לנטל המוטל ככלל על ההגנה והוא להעלות "ראשית ראיה" לקיומם של היסודות של הגנה עצמית. משפט זה זכה למקום מרכזי בשיח המשפטי האמריקאי בזכות הנסיבות הקלות בהרבה ממקרה של ג'ורג' זימרמן, והתוצאות ההפוכות במשפט. נזכיר כי לפני מספר חודשים זימרמן זוכה מאישום ברצח לאחר שירה בטרייון מרטין בן ה-17, מכיוון שזימרמן טען שסיבת הירי הייתה תחושת איום מצד מרטין. התחושה כי נעשה לאלקסנדר אי-צדק בשל צבעה וגזעה, הצטרפה למספר מקרים נוספים שזכו להד תקשורתי בשנים האחרונות, בהם טענות סבירות של הגנה עצמית מצד נאשמים בעלי גוון עור כהה נדחו על-ידי חבר מושבעים.

 ועדה שהוקמה ביוזמת בית-המשפט העליון של מדינת אוהיו במטרה לבחון את עונש המוות הנהוג במדינה, החליטה להמליץ למחוקק המדינתי להעביר חוק שאוסר על מתן עונש זה לחולים במחלת נפש חמורה. ההמלצה אינה מבקשת למנוע כליל העמדה לדין של חולים כאלו, אלא רק למנוע הטלת עונש מוות על מי שסבל מהפרעה נפשית חמורה בעת ביצוע הפשע. ההמלצות תוגשנה רק בשנה הבאה, ובינתיים חברי הצוות עדיין חלוקים בדעתם לגבי הגדרת מחלת נפש חמורה, וכן בדבר השאלה האם מערכת המשפט כיום עושה סינון מספיק טוב באבחנה בין חולה נפש "חמור" לחולה נפש "אחר".

 על אף העובדה כי בלמעלה מ-30 מדינות בארצות-הברית עונש המוות קיים בספר החוקים, דו"ח שפורסם לאחרונה מצא כי רק 2% מכלל מהמדינות אחראיות למרבית ההוצאות להורג המתבצעים בכל ארצות-הברית. בעוד שברוב בתי-המשפט ברחבי ארצות-הברית כולה לא נגזר עונש מוות כבר למעלה מ-45 שנים. הדו"ח גורס כי ביצועו של עונש מוות מטיל הוצאות עצומות על כלל משלמי המיסים בארצות-הברית, ומציג חלופות אפשריות לעלויות הגבוהות של ביצוע גזר-דין זה, כמו למשל השקעה בחינוך או אכיפה.

 שלושה נידונים למוות בטקסס הגישו תביעה בטענה שהמדינה מתכננת לנסות עליהם סוגים חדשים של תרופות בביצוע זריקת רעל. לטענתם, טקסס מציגה עצמה כבית-חולים כאשר היא רוכשת את סמי ההריגה, כך שהיצרנים אינם מודעים לכך שהחומרים ישמשו להוצאה להורג, ואולי אף אינם היו מסכימים לכך. התביעה מבקשת לעצור את כל הוצאות ההורג עד שהמדינה תוכל לבחון ולבדוק תרופות חדשות אלו.

 במאמרם,Should Paris Hilton Receive a Lighter Prison Sentence Because She's Rich? Evidence from a Survey Experiment, טוענים ג'וזף מונטג ותומאס סובק (Mendel University & Masaryk University) כי היות ועונש זהה נחווה בצורה משתנה על-ידי אנשים שונים, יש לבחון את התאמתה של ענישה פלילית לא רק לאופי העבירה הנדונה, אלא גם לאדם העומד לדין כדי לייצר השפעה זהה על אנשים שנאשמו באותה עבירה. בעקבות ניסוי פיילוט שערכו מצאו מונטג וסובק כי קיימת לגיטימציה רחבה בדעת הקהל לרפורמה שכזו כשמדובר בענישה ממונית. עם זאת, בכל הקשור למדיניות כליאה, הממצאים הראו שנכונות ציבורית ליישום הרפורמה עודנה רחוקה.

 בפסק-הדין בעניין Sell v. United States החליט בית-המשפט העליון של ארצות-הברית שמלבד מקרים נדירים ביותר, אסור לכפות על נאשמים בפלילים נטילת תרופות אנטי-פסיכוטיות. בפועל, בתי-משפט כופים זאת על כ-63% מנאשמים שאינם כשירים לעמוד לדין. במאמרה, It Doesn’t Pass the Sell Test, סוזן מקמהון (Georgetown University) טוענת כי המבחנים שנקבעו בפסק-דין Sell נוטים לכיוון המדינה ואינם מתאימים לטיפול מאוזן בנושא זה. כך, למשל, אחד הקריטריונים שנקבעו בפסיקה הינו בחינת אינטרס המדינה בתביעה. לדעת מקמהון, בבואו לבחון רובד זה, על בית-המשפט לשקול גם את רמת האלימות הקשורה לאישום הספציפי וסיכויי ההצלחה של התביעה בבית-המשפט, וזאת על-מנת לבחון האם יש צורך אמיתי בכפייה זו. בחינה זו, לצד בחינות נוספות שמציעה מקמהון, תוביל לצמצום החיוב בנטילת תרופות למקרים הרצויים בלבד.