בתום עשר שנות פעילותה המליצה הוועדה לחקיקת חוק החברות, בראשות אהרן ברק, לא לכלול את דיני פירוק החברות במסגרת החוק, להותיר על כנם את ההסדרים הקיימים בתחום דיני הפירוק ודיני פשיטת–הרגל, ולחוקק חוק ייעודי שיקבע מסגרת אחידה לדינים אלה הן לגבי תאגידים וחברות והן לגבי פרטים.

    אכן, חוק החברות קובע כי כל הסעיפים בפקודת החברות הנוגעים בשעבודים ובפירוק ימשיכו לחול אף לאחר כניסתו של חוק החברות לתוקף. זאת, אף שחלק מן הסעיפים הללו לא עודכנו מאז נחקקו במסגרת פקודת החברות המנדטורית. בינתיים חלפו להן יותר מעשר שנים מאז נכנס חוק החברות לתוקפו, אך המחוקק טרם אמר את דברו בעניין זה.

     שופטי בתי–המשפט המחוזיים העוסקים בתחומים הרלוונטיים (כינוס נכסים בחברה, פירוק חברות, הקפאת הליכים והסדרי נושים) מתמודדים בשנים האחרונות עם מצבים שבהם הפקודה אינה נותנת מענה מספק לבעיות העומדות לפתחו של בית–המשפט. בשל כך השופטים מפתחים הסדרים חדשים אשר משמשים פתרונות נקודתיים למקרים הנידונים לפניהם, ובדרך זו מפתחים את המשפט. בתי–המשפט מצאו אם כן את עצמם נאלצים לעשות, בדרך של "חקיקה שיפוטית", את שהיה על המחוקק לעשות בחקיקה ראשית.