בג"ץ אל־כרבוטלי הוא מן ההליכים הראשונים שקִיים בית המשפט העליון בירושלים לאחר הקמת המדינה. גם בהליך זה נמנע בג"ץ מביקורת מהותית על המעצר המנהלי שבוצע או מפסילת תקנות ההגנה (שעת חירום) המנדטוריות משנת 1945. חלף זאת הוא ביטל מטעמים פורמליים מעצר מנהלי שהוציא הרמטכ"ל לערבי מיפו בזמן מלחמת העצמאות, וכן הוציא הבהרה לגבי "כללי המשחק" הדמוקרטיים החלים על רשויות השלטון במדינה הצעירה. כך נהפך פסק הדין לאִיקוני. הוא נחשב מופת לתעוזה שגילו השופטים – אשר זה מקרוב מונו – אל מול ראשי המדינה לשם הגנה על זכויות אדם, ודוגמה לשימוש בכלים המוגבלים שעמדו לרשותם, ובראשם הקפדה פורמלית על גבולות סמכותה של הרשות. כל זאת הן כדי לתת סעד אפקטיבי – שחרור עציר – והן, ברמת הכלל, כדי לעגן את עקרון שלטון החוק ולהנחות את הרשויות בדבר חובותיהן כלפי האזרח.
אולם מתברר שכל זה רק חלק מהסיפור, אשר חלקיו האחרים נעלמו מן הזיכרון הציבורי. חלק שני, שהיה ידוע לכל בעת הדיון בבג"ץ, הוא סיפורו של העציר חאג' אחמד אבו לבן, מעשירי יפו ואולי איש הציבור המוסלמי המשמעותי ביותר שפעל פה עם הקמת המדינה. חלק שלישי בסיפור, שפרטיו נלחשים רק ברמיזה ואינם ברורים עד היום, הוא הרקע למעצרו של אבו לבן: מה העילה המדויקת למעצרו? מי אישר את המעצר ולמה? מדוע לא הועמד לדין עם שחרורו, ומה הנסיבות שהובילו לעזיבתו את הארץ זמן קצר לאחר מכן? התוצאה המסתמנת היא מחלוקת בין רשויות הביטחון של ישראל, אשר זה מקרוב נוסדה – אולי קשיי הסתגלות למעבר ממחתרת לשלטון, אולי מאבקי סמכויות בין רשויות.
ככל שהתקדם המחקר כן הלך המאמר והתעבה, ולכן הוחלט לחלקו לשלושת החלקים שתוארו לעיל, כך שהמאמר המופיע כאן – הכולל את תיאור הפרויקט, את הרקע המשפטי ואת ניתוח פסק הדין – הוא אך המתאבן. המנות העיקריות, הדשנות, יגיעו בקרוב.
לפנינו אפוא המאמר הראשון, המציג את החלק המוכר יחסית, כלומר, את ההליך המשפטי של הביאס קורפוס ואת ניתוח פסק הדין. מאמרי ההמשך עושים שימוש נרחב במידע ארכיוני מהתקופה, בשאיפה להציע קריאה מחודשת של פסק הדין מתוך הכרת הקשרו העובדתי־התקופתי, ההיסטורי־המשפטי, תוך ניסיון לזרוע אור הן על סיפורו של אבו לבן והן על פעילותן של רשויות השלטון בימי הבראשית של המדינה.
פרופ' גיא זיידמן הוא פרופסור מן המניין למשפטים, בית ספר הארי רדזינר למשפטים, אוניברסיטת רייכמן.
אזכור המאמר: גיא זיידמן "בג"ץ אל־כרבוטלי – עיון מחודש (חלק 1)" משפט ועסקים לא 463 (2025).
A Second Look at the Israeli Supreme Court's al-Karbutli Decision | Guy Israel Seidman (vol. 31)
The Israeli Supreme Court’s decision in HCJ 7/48 al-Karbutli v. The Minister of Defense has long been heralded as one of its bravest moments. While the War of Independence was raging, the Court invalidated an administrative arrest of an Arab detainee from Jaffa, setting strong guidelines for the work of government agents in this newly established democracy. Left largely undiscussed were the facts of the case, and I for one assumed that this was because they were mundane. It turns out that the opposite was true.
The detainee was Ahmad Abu Laban, arguably the most notable Arab dignitary of the time. One of the wealthiest individuals in Mandatory Palestine and the sole elected official of the Jaffa City Council who remained in Israel, he led efforts to regroup the Jaffa population and was behind the decision to surrender the city peacefully. The case was widely covered across the press spectrum of the time, yet the facts were then, and remain today, unclear: why was Abu Laban repeatedly arrested? Where was he held? Why was he denied permission to meet his family or the council? And finally, why did he choose to leave Israel not long after his equally enigmatic release from detention?
In this article, and in two linked articles, I seek to take a fresh look at both the facts and the law of this famous case.
Suggested Citation: Guy Israel Seidman, A Second Look at the Israeli Supreme Court's al-Karbutli Decision, 31 Runi. L. & Bus. 463 (2025).
אתר משפט ועסקים 